ברונו שולץ – ספר וכנס

ביום שלישי הקרוב, 13.3.12, יערך כנס לזכרו של ברונו שולץ באוניברסיטת בר אילן. בכנס ידברו על יצירתו ועל יצירות שנכתבו בהשראתו ובהשראת חייו. התוכנית המלאה והמגוונת בקישור, שימו לב לסוכריה: דויד גרוסמן מדבר על "המפגש שלי עם ברונו שולץ". הכנס נערך במלאת 120 שנה להולדתו ו-70 שנה למותו של ברונו שולץ. כנראה שלא במקרה, לציון אותם תאריכים, יצא לאור לפני כחודשיים באיטליה ספר יפהפה שכולו מחווה לחייו וליצירתו.

"ברונו שולץ היה ילד עסוק. למרות כובד ראשו אשר הטלטל עם כל צעד והאט את מרוצתו, היה טרוד כל היום בהצלת האב מהצרות שנכנס אליהן במטמורפוזות המפתיעות שלו. באשמת אדלה, המטפלת הנרגשת מדי, שנבהלה משטף רוחות הרפאים שפקדו את בית שולץ." (מתוך: "ברונו. הילד שלמד לעוף", נדיה טרנובה ועפרה עמית)

ברונו שולץ (1892-1942) נולד למשפחה יהודית בעיר דרוהוביץ' בגליציה ושם חי. הוא גדל בצל מחלת הנפש של אביו, בעל חנות בדים, שבשלב מסוים גם הדגיר וגדל עופות נדירים בעליית הגג. ברונו עסק בציור ורישום מנעוריו ואף נסה ללמוד ארכיטקטורה בוינה, אך חזר לדרוהוביץ' והפף למורה לציור בגמנסיה. במקביל לעיסוק ברישום החל לכתוב גם סיפורים אשר זכו להערכת אנשי הספרות וב-1934 יצא לאור קובץ הסיפורים שלו "חנויות הקינמון".  "חנויות הקינמון" הוא אוסף קטעי פרוזה פיוטית המתאר בגוף ראשון את ילדותו של שולץ בדרוהוביץ'.

"ברונו עקב אחר המעללים הבלתי נלאים של אביו ותהה כיצד יוכל לחקות אותו. לא היו לו רגליים חסונות ולא שנינות מבריקה ולא עיניים מתחלפות. הוא היה בישן מדי וקטן מדי. יותר מכל נשא עמו ברונו את המבוכה בגלל ראשו הגדול מדי שמנע ממנו את מעוף הציפור, את ההליכה הזריזה של העכביש, את המקצועיות של הכבאי." (ברונו. הילד שלמד לעוף)

איור: עפרה עמית

"ברונו. הילד שלמד לעוף" מבוסס על "חנויות הקינמון" ועל תולדות חייו של שולץ. נדיה טרנובה בנתה את דמותו של ברונו הילד מתוך "חנויות הקינמון". היא תפסה את דמותו של הילד העדין המנסה למצוא את מקומו בעולם ונקרע בין הפנטסיות של האב האהוב לבין המציאות הנוקשה.

"ומייד פרחו השמיים במין פריחה צבעונית והתכסו גלי-גלים של כתמים אשר צמחו והבשילו ומילאו מיד את המרחבים בעדת צפרים מוזרה, שחגה וסבבה במסלולים לולייניים מצטלבים. מעופן הנישא, משק כנפיהן, והקווים החרישיים והאציליים של תנועותיהן כיסו את עין השמים" (ברונו שולץ, "חנויות הקינמון", תרגום יורם ברונובסקי, הוצאת שוקן 1986, עמ' 80)

הפרוזה של שולץ יוצאת דופן, יורם ברונובסקי ראה בה "שרידים – מתוך שלמות גדולה אחת, מתוך הגדה נכחדת, אולי מתוך מיתולוגיה רבת פנים ואירועים שרק מעט מזעיר מתוכה שרד עד ימינו" (יורם ברונובסקי, "אחרית דבר", ברונו שולץ, "חנויות הקינמון", הוצאת שוקן 1986).

ברונו שולץ: דיוקן עצמי

הטקסט של נדיה טרנובה הוא כולו מחווה לפרוזה של ברונו שולץ. לדעתי הכתיבה של שולץ פונה אל כל החושים, היא מלאה בקולות וצלילים,  ריחות, תחושות של חום וקור, צבעים, אורות וצללים. מבין כל מגוון החושים הללו בחרה טרנובה להתמקד בצבע להעברת רגש. הטקסט שלה גדוש צבע: נוצות ססגוניות, כבאי במדים אדומים, ציפור צבעונית, חיפושית מנומרת, שארית בד רקומה, פרח שטוף שמש, רצפה בצבע קינמון, צבעים שדהו, עננים שחורים, יצור צבעוני, עננים אפורים. צבע הוא האפקט של הטקסט כטקסט ערום. אבל זהו אינו טקסט ערום, זהו פיקצ'ר-בוק, ספר שבו הסיפור נבנה מהסינרגיה בין התמונות והטקסט. מכיוון שמדובר ביצירה משותפת של הסופרת והמאיירת (שני השמות מופעים בכותרת) מעניין במיוחד לראות כיצד מפרשת  עפרה עמית את הטקסט והופכת את הצבע המדומיין לצבע אמתי. האיורים של עפרה עמית יפיפיים, מלאי תעוזה, חיים ורגש. נדמה לי שבאיורים ניכרים המחווה לסגנון של ברונו שולץ עצמו, הסגנון האישי של המאיירת, וגם הפראות הצבעונית של הטקסט.

"העיר היתה חשופה ועצובה, הצבעים דהו והריחות התנדפו, השמש התחבאה מאחורי עננים שחורים, החמניות קמלו, הפעמוניות התכווצו בבצלים מתחת לאדמה. אין זכר לציפורים, אין אף יצור צבעוני. מי יכול לדעת מה היה אומר יעקב על המהומה הזו, המשיך ברונו לשאול את עצמו בשוטטו ברחובות שלא הכיר." (ברונו. הילד שלמד לעוף)

איור: עפרה עמית

כפי הנראה החל שולץ לכתוב רומאן, אך הרומאן אבד בשואה, כמו ברונו שולץ עצמו. ככל הידוע היה שולץ בן חסותו של קצין אס.אס וצייר בביתו, קצין אס.אס אחר אשר היה מסוכסך עם הקצין המגן של שולץ ירה בו ברחוב. דויד גרוסמן השתמש בדמותו של שולץ וברומאן האבוד ב"עיין ערך אהבה", ונתן לברונו דמות של סלמון הנעטף באהבת הים.

כאמור, הספר יצא לאור באיטליה בינואר האחרון. זה ספר יוצא דופן, ספר תמונות מרהיב הכתוב בשורות קצרות ונוגע בנושאים טעונים: מחלת נפש של הורה, בדידות והשואה. איני משוכנעת מי קהל היעד המובהק של הספר הזה, אבל אני משוכנעת שזה ספר שמן הראוי שיתפרסם גם בעברית.

בסרטון מקריאה הסופרת את הספר לילדים איטלקים, וניתן להתרשם מהאיורים.

תודה לעפרה עמית ולנדיה טרנובה שהרשו לי להשתמש בחומרים שלהן לרשומה זו

Ringrazio Nadia Terranova e Ofra Amit per avermi permesso di utilizzare i suoi materiali

 

נדיה טרנובה היא עורכת, מתרגמת ומורה. היא היתה שותפה לכתיבת רומאן רב-קולי ומפרסמת מדי פעם סיפורים לילדים ולמבוגרים בכתבי עת. האתר שלה.

עפרה עמית היא מאיירת ישראלית מוערכת. קישורים על קצה המזלג: האתר שלה, דיוקן האמן כמכשף צעיר – על האיורים של עפרה עמית לאחים גרים, רשימת ביקורת על איוריה של עפרה עמית לאסופת מעשיות האחים גרים, רשימת ביקורת על איוריה של עפרה עמית לספר "פזמון ליקינתון" מאת לאה גולדברג

About these ads
פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק.

תגובות

  • אחת העם  On 10 במרץ 2012 at 8:16 pm

    קודם כל תודה ורק חבל שההודעה מגיעה רק השבוע וכבר קשה לשנות דברים .עם זאת נאחל אפוא הצלחה רבה לכנס!

  • יפעת שחף  On 19 במרץ 2012 at 10:27 pm

    הי שירלי,
    נהניתי לקרוא את התיאורים הצבעוניים והתרשמתי מהאיורים היפים!
    יפעת

    • שירלי  On 20 במרץ 2012 at 12:03 pm

      תודה, יפעת. יש בספר הזה באמת שילוב נהדר של כתיבה ואיורים יוצאי דופן ורגישים זה לזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: