עצות סבתא: וירוס הקורונה

אני מודה שההקשר הספרותי כאן די קלוש, והוא עלה תאנה כדי לפרסם גם כאן סרטון חמוד שנתקלתי בו הבוקר, ולא עמדתי בפיתוי לתרגם לעברית.

ההקשר הספרותי הוא רמז לרומן בהא הידיעה של הספרות האיטלקית: המאורסים מאת אלסנדרו מנצוני. הסבתא מספרת בפתיח על הנכדים שלה, רנצו ולוצ'יה שניצלו בנס מהמגפה במילאנו. רנצו ולוצ'יה הם זוג האוהבים שהופרדו רגע לפני חתונתם על ידי נבל שחשק בלוצ'יה. עברו עליהם שנים של הרפתקאות מסמרות שער עד שהצליחו להתאחד, בין השאר הם שרדו את מגפת דבר שהכתה במילאנו בשנת 1630. יש אליו אינספור התייחסויות בתרבות האיטלקית, ברומן קצר ושנון שתרגמתי לא מזמן, ואני מקווה שיצא בקרוב, העלילה מתוארת באופן בוטה: "בתקופה מסוימת נתתי שיעורים באיטלקית לקבוצת נערים שסחיבת סיגריות ממני עניינה אותם יותר מדיון בסוגיה אם יש ב"מאורסים" של מַנצוֹני משהו יותר מהזדווגות מושהָה." המאורסים תורגם לעברית לפני יותר מחמישים שנה, ולמרבה הצער התרגום שהיה טוב לזמנו, התיישן. למיטב ידיעתי מרים שוסטרמן-פדובאנו שוקדת בשנים האחרונות על תרגום חדש שאמור להתפרסם בהוצאת כרמל. זאת משימה עצומה ואין לדעת מתי תסתיים, אבל אני מצפה לתרגום החדש בקוצר רוח.

ועכשיו אפשר לעבור לעיקר, הדבר הכי החמוד שראיתי עד עכשיו בנושא הקורונה. שווה להקשיב גם למי שלא מבין איטלקית. ומומלץ לכולנו להישמע להוראות.

תקציר מנהלים:

1. רחצו ידיים.
2. התעטשו למרפק.
3. אל תתחבקו ותתנשקו – תקרצו!
4. בלי גזענות! המגפה עוברת, הגזענות נשארת.
5. בשלו ראגו (אם אתם בהסגר).
6. התאימו את ההרגלים למצב (טישו משומש לפח מיד).
7. הקשיבו להוראות הרופאים.
8. בואו נשמור על סולידריות עם מי שבהסגר.

לצערי אני לא מצליחה כרגע להטמיע את הסרטון ישירות, צריך ללחוץ על הקישור: עצת סבתא

---

 

תרגום זריז על הבוקר (בעירבון מוגבל, יש לי עוד המון עבודה היום):

על מה אנחנו צריכים לדבר, על מה מדברים ומה עושים? לא ראיתם?

חכמולוגים, תקשיבו לסבתא, אני ראיתי כבר מגפות, מי יכול לשכוח את הדֶבֶר במילאנו, הנכדים שלי, רנצו ולוצ'יה, היו שם וניצלו בנס, הודות לעצות שלי! יאללה, יאללה, נתחיל.

עצה מספר אחת: תרחצו ידיים! מה חדש בזה? כמה פעמים כבר אמרתי לכם את זה? את רחצת את הידיים? לא בגלל הקורונה, תמיד! אתה רחצת ידיים? לכו לרחוץ!

עצה שנייה: כשאתם מתעטשים תתעטשו למרפק, תתעטשו למרפק! זאת לא הקורונה, אלו נימוסים! כמה פעמים כבר אמרתי לכם את זה? תשימו את היד מלפנים! אני אומרת לכם: את היד מלפנים! אתם רוצים לשים את הברך מלפנים? שימו את הברך מלפנים! זה יותר סקסי אם אתם יכולים. אפצ'י! ראיתם? כמה זה סקסי? לא אכפת לי מהעיטוש, אפצ'י!

עצה שלישית: לזמן מוגבל, אסור להתחבק ולהתנשק. אמרו שזה מסוכן, מה אנחנו יכולים לעשות? כשאנחנו נפגשים במקום להתחבק ולהתנשק – קורצים. אה, דודה מריה! (קריצה) לא נוגעים זה בזה. סבתא נתנה לך אוכל טעים? (קריצה) כמה רזית! (קריצה) מוצא חן בעינייך? זה מה שתעשו: קריצה.

עצה רביעית: אנחנו לא מפלים אתנית בגלל הקורונה. אנחנו שרגילים לכך שמפלים אותנו, אנחנו רוצים להיות אלו שמפלים אחרים? הקורונה פגעה עכשיו בסינים, במקרה אחר האשימו את האפריקנים. תזכרו, הקורונה תעבור, הגזענות תישאר. אין לה חיסון.

עצה חמישית: הסגר. מה עושים שבועיים בבית? תנצלו את זה! אתם יכולים לראות סדרות, לנקות את החלונות, אבל בעיקר, אם היו שמים אותי בהסגר, לשבועיים? הייתי מבשלת רוטב עגבניות במשך שבועיים! עד שיגיע הפסחא הוא יהפוך לראגו! אחרי שבועיים בישול איטי אני אמכור אותו לפי משקלו בזהב. במקום חומר חיטוי. 100 מ"ל ראגו תמורת 400 אירו. אני מתבדחת, בשבילכם בחינם.

עצה שישית: למרבה הצער צריך לוותר על הרגלים בתקופה הזאת. מה אפשר לעשות? מה? טישו בשרוול? בטוח שאני לא יכולה לשמור אותו שם? אני מחזיקה אותו שם כל החיים! לזרוק? כל אחד חייב למלא את חובתו. אני כל כך עצובה, אני לא יכולה לקנח את האף.

עצה שביעית: אני רוצה להגיד לכם את הדבר האחרון, כל הנכדים שלי דוקטורים. דוקטורים! לא רופאים, הבנתם? מה שקראתם באינטרנט לא הופך אתכם למדענים, זה היה נחמד, לכולכם היו נכדים משכילים. הקשיבו לרופאים, או לסבתא, כי גם למקומות שאליהם לא מגיעה הרפואה מגיעה התנהגות תרבותית.

עצה שמינית: יש לכם חברים בצפון, אתם סטודנטים או משהו אחר? אל תלחצו, אם תגמר האספקה בחנויות, אנחנו כאן! נשלח לכם חבילות מהדרום. מבחינתנו כולכם משפחה, אתם סטודנטים? אני אשלח לכם חבילה. אתם צפוניים? אני אשלח לכם חבילה. אתם סינים? הממם, אני מתבדחת, פורים עכשיו. אתם סינים? אני אשלח לכם שתי חבילות. אנחנו חייבים לעזור.

עכשיו איפרד מכם, בחיבוק גדול! (קריצה)

אנחנו מושיטים לכולם יד, גם לרחוקים.

גרציה דלדה, כלת פרס נובל נשכחת?

"האיילה" הוא סיפור קצר וצנוע, על אדם שהתאכזב מהחברה האנושית ומנסה למצוא לה תחליף בין החיות. הסיפור אינו מורכב וגם אינו מפתיע במיוחד, חינו נמצא בתיאור המאופק, בשלווה הפיוטית שבה מחליפים תיאורי הטבע את סערת הנפש. המילים מתיפייפות אבל התוכן אינו סוטה מהריאליזם (או הווריזמו במקור) השקול: האיילה מעוניינת רק במזון ובחברת בני מינה, הפרחח מתחצף, והזקן הגלמוד והזועף נשאר לבד. הדמויות משורטטות בעדינות, באמצעות פרטים בודדים שבונים ביחד תמונה של חברה מאד מסוימת במקום ובזמן, אבל גם מאד אנושית ומוכרת. אף אחת מהדמויות אינה סוטה מההתנהגות הסבירה, וגם המהלך הנפשי מוכר וצפוי (מזכיר את הסיפור של פירנדלו "החתול, חוחית והכוכבים"⁽¹⁾ שבו חתול טורף חוחית שהיתה שייכת לנכדה שמתה ומצית חמת זעם בסב השכול, בשרשרת הנקמה נרצחים שלושה אנשים), יתכן שהדמות המסקרנת אותי ביותר היא דווקא האציל הכפרי החורש את השדה הסמוך.

גרציה דלדה

גרציה דלדה (1871-1936), היתה סופרת ילידת סרדיניה אשר זכתה להצלחה כבר בגיל צעיר מאד בתקופה שבה כתיבה נשית לא התקבלה בהערכה. היא החלה לפרסם סיפורים בכתבי עת מקומיים כבר בנעוריה, סיפורים שהיו מעוגנים בנופי סרדיניה. לאחר נישואיה עברה לרומא אבל המשיכה לכתוב כל חייה על אותה סביבה, גם ברומאנים שפרסמה בהמשך. בשנת 1926 זכתה בפרס נובל לספרות, זכייה שהתקבלה בהרמת גבה כבר אז. היו מי שאמרו שהוועדה החליטה מראש באותה שנה להעניק את הפרס לאיטלקי והיו שלושה מועמדים: אחד היה שולי מדי (ג'וליאמו פררו) ואחד היה אקסצנטרי מדי (גבריאלה ד'אנונציו), כך שהפור נפל על דלדה האלמונית. היו גם רינונים שהופעל לחץ דיפלומטי כבד על הוועדה, אולי אפילו של מוסוליני עצמו. גם אני הייתי סקרנית לגלות סופרת איטלקייה שזכתה בפרס נובל (האשה השנייה סך הכל שזכתה בפרס). לא קראתי את הרומאנים, אבל ניסיתי לקרוא כמה סיפורים נוספים. סיפורים פשוטים ונעימים, על אנשים פשוטים וטובים מיסודם, אבל דלי עלילה וצפויים עוד יותר מהסיפור שבחרתי לתרגם. ההשפעה של פיראנדלו וורגה (שניהם בני סיציליה, האי הגדול האחר) בולטת, אבל את העוקצנות האירונית והחריפות שלהם לא מצאתי אצל דלדה.

הסבר מעניין מצאתי אצל לין גונזברג⁽²⁾, אשר מנמקת את הזכייה על רקע האווירה באירופה באותה התקופה. גונזברג מודה שדלדה הייתה סופרת פופולארית, אך מבקרי הספרות התייחסו אליה בזלזול עוד בתקופתה. סיפוריה נחשבו לבעלי כנות אנושית אבל לוקים בנאיביות משרת שעמום. אלו שתמכו בה טענו שהיא מצליחה לתאר את הארץ במהימנות שלא היתה כדוגמתה מאז מאנצוני (הסופר הגדול של תקופת איחוד איטליה, מחבר הרומאן המונומנטאלי "המאורסים"), לעומתם טענו חסידי הווריזמו שכתיבתה מרוככת מדי, היא אינה מתעסקת בחומרים האמיתיים של הווריסמו: מצוקה כלכלית, רכוש ותאוות בשרים. האשימו את יצירתה בעלילות דומות מדי, סימטריות ובעלות עודף מוסר נוצרי. אבל מול הביקורת המקומית מצביעה גונזברג על זוכים אחרים בפרס נובל באותו עשור. קנוט המסון הנורווגי זכה בפרס ב-1920 על כתיבה שמתמקדת בחיבור שבין האדם והטבע, אלמנט שקיים גם בחיבור העמוק של דלדה לנופי סרדיניה ונדמה לי שאפשר לראות אותו בברור ב"האיילה". ב-1923 זכה בפרס וויליאם בוטלר ייטס האירי בזכות דרמטיזציה של האגדות האיריות. אנטוניו גרמשי טען שיש בכתיבתה של דלדה נימה לירית המתאימה לאגדות, יתכן שהיא נובעת מכך שבתחילת דרכה ראתה בעצמה סופרת עממית. ב-1929 זכתה עוד נורווגית, סיגריד אונדסט אשר יצירתה מתארת את חיי הכפר בסקנדינביה, דלדה תיארה את הכפריים הסרדיניים (והואשמה בכך שדמויותיה שבלוניות מדי). בחירות אלו באו על רקע תגובת נגד למודרניות, לרציונאליות ואינדיבידואליות שהתפתחו באירופה מאז המהפכה הצרפתית, והתחזקות הביקורת על התרחקות החברה מהערכים והמוסדות המסורתיים. ביקורת שעולה בקנה אחד עם עלית המשטרים הפאשיסטיים באותה תקופה. כאן חשוב להדגיש שדלדה עצמה לא תמכה בפאשיזם. מוסוליני אמנם העריך את כתיבתה וחגג את הזכייה בפרס בדרך פומבית שהיתה מנוגדת לטבעה וכפי הנראה הביכה אותה, אך ניתן לשער שתגובתה הביכה אותו: כאשר שאל אותה מוסוליני מה יוכל לעשות למענה ביקשה לשחרר מהכלא פעילים אנטי-פאשיסטיים סרדיניים.

נופי סרדיניה (bgblogging)

מהמעט שקראתי מיצירתה אני יכולה להסכים עם הביקורת ולהבין מדוע נשכחה. יש בכתיבתה הרבה חן ויופי, אבל מעט מדי עניין.

[תוספת מאוחרת: גיליתי שני סיפורים יפים מאד שלה שתורגמו לעברית כבר ב-1950 בתוך "מבחר הסיפור האיטלקי". בכרך הישן שתורגם ונערך בידי יוסף חרוסט יש מבחר מצוין של גדולי הספרות האיטלקית בתרגום שהיה ראוי לחידוש. אני חוששת שכבר קשה מאד להשיג את הכרך הזה, הוא חלק מסדרה של סיפורי עמים שקניתי בחנות ספרים משומשים בהדר לפני יותר מעשרים שנה והיה מונח בפינה הכי צדדית של הספריה שלי.]

(1) אהבות ללא אהבה, תרגום אורה אייל, הוצאת אחוזת בית, 2006

(2)  Lynn M. Gunzberg, Ruralism, Folklore, and Grazia Deledda's Novels, Modern Language Studies,Vol. 13, No. 3 (Summer, 1983), pp. 112-122