ארכיון מחבר: שירלי

בעברי מהנדסת מחשבים (התמחות ב-CAD VLSI), בעלת תואר שני מחקרי בספרות השוואתית (התמחות בספרות איטלקית). כיום מתרגמת (מאיטלקית ומאנגלית).

מסע *היברידי* בספרות האיטלקית העכשווית

אני שמחה ונרגשת להכריז על עונה חדשה, חמישית, של המועדון הספר האיטלקי בחיפה. והחידוש השנה: מועדון היברידי! אחרי שהקורונה קטעה את העונה השלישית באיבה, בעונה הרביעית חזרנו בזום, ועכשיו, בתקווה שהגל הרביעי אכן בדעיכה, העונה החמישית אמורה להתרחש באולם היפהפה של המכון האיטלקי בחיפה – אבל בו זמנית גם ברשת לטובת מוכי הגורל שלא זכו לגור בחיפה (בלי להיעלב, כן?).

השנה יש בסדרה שש הרצאות, שלושה רומנים חשובים מהמאה העשרים, שלושה מהמאה העשרים ואחת, שניים מהם בתרגומי. אבל עוד לפני כן – הרצאה מיוחדת במסגרת שבוע השפה האיטלקית, שהשנה במלאת שבע מאות שנה למותו של דנטה – מוקדש כולו ליצירתו. השבוע כולו מרתק, ואני ממליצה מאוד להתעדכן באתר של המכון האיטלקי.

ההרצאה שלי, על תרגומי הקומדיה האלוהית לעברית, תערך ביום רביעי, 20.10.212 בשעה 18:00, וגם היא תהיה היברידית.

ולפני שנעבור לתכנית, תזכורת:

במה מדובר?  מפגש חודשי בן שעה עד שעה וחצי, בכל מפגש דנים ברומן אחד מתורגם מאיטלקית. תמהיל מגוון בכוונה, רומנים עכשוויים וקנונים, חלקם קלים וחלקם קצת יותר תובעניים, וכולם לא ארוכים במיוחד. ההרצאות בעברית, אבל אפשר לקרוא את הספרים בכל שפה שנוח לכם.

מה יש בהרצאה? טיפ-טיפה רקע על הסופר והעלילה וניתוח: לעיתים בדגש היסטורי, לעיתים מוסרי, לעיתים ספרותי, לעיתים חברתי, לעיתים פסיכולוגי, כל רומן ומה שמתאים לו. כמעט תמיד יש גם התייחסות אל האמצעים הספרותיים המשפיעים על חווית הקריאה: הקול הדובר, נקודת המבט, חשיבות המקום והזמן, קישור לרומנים חשובים אחרים מהספרות העולמית.

מה אין בהרצאה? סיפור העלילה, כלומר לרוב יש תקציר בהתחלה, אבל ההנחה היא שהרוב קראו מראש ולכן הדיון יכול להתנהל ללא חשש ספויילרים.

מתי? כל יום שני האחרון בחודש, בשעה 18:00. מתחילים ב- 29.11.21 (יש הפסקה בדצמבר).
איפה? רחוב מאיר רוטנברג 12 חיפה, להרצאות הפיזיות (ורק להן) יש להירשם מראש באימייל   iichaifa@esteri.it . השנה ההרצאות ישודרו ב-YouTube וב-Facebook, לא ב-Zoom. שימו לב: ההרצאות ישודרו – אבל לא יוקלטו. כלומר, ניתן יהיה לצפות ולשלוח הערות ושאלות מרחוק – אבל רק בעת ההרצאה, לא מאוחר יותר.

תשלום? אין, המכון האיטלקי לתרבות מארח אותנו בנדיבות. אני רוצה להודות לצוות המכון האיטלקי לתרבות בחיפה, שמארח ותומך בסדרת ההרצאות הזאת, ובמיוחד לפאולה דאל לאגו פרזנטה, מנהלת התוכניות והרוח החיה, שיזמה והקימה את מועדון הספר האיטלקי בחיפה.

ההרצאות:

  • 29.11.21 הערים הסמויות מֵעַיִן (1972) – איטאלו קאלוווינו
    יצירת מופת פיוטית, של קטעים קצרים הנעים בין דמיון למציאות, בין עבר להווה.
  • 24.1.22 אם לא עכשיו, אימתי? (1982) – פרימו לוי.
    חבורת פרטיזנים יהודים מנסה לשרוד ביערות בשלהי מלחמת העולם השנייה (לרגל יום השואה הבינלאומי)
  • 28.2.22 שבועת אמונים (2019) – דומניקו סטרנונה
    זוג צעירים נכבל זה לזה באמצעות סוד שמטיל את צלו על חייהם עד סופם.
  • 28.3.22 איטליה, ענן (2013, 2010) – מרקו לודולי
    שתי נובלות שקטות ורגישות, מבט על החיים מהשוליים.
  • 25.4.22 האי של ארתורו (1957) – אלזה מורנטה.
    אב ובן החיים בבדידות על אי לחופי איטליה. סיפור על ילדות חופשית וניכור רגשי.
  • 30.5.22 הקיץ האחרון בעיר (1973) – ג'אנפרנקו קליגריץ'
    רומאן נוגע ללב ומטלטל על אהבה נואשת, חסרת סיכוי והרסנית של צעירים תלושים. ספר פולחן שנשכח, ויצא בשנים האחרונות במהדורה חדשה, וגם בתרגומים לשפות נוספות

חיפאים חדי-עין ישימו לב אולי שעל שניים מהספרים דיברתי כבר בעונה הראשונה, כשהיה רק קומץ משתתפים במועדון. אלו רומאנים נהדרים, ולכן החלטנו לשוב אליהם, בהרצאות מעודכנות.

להתראות!

התרגום הראשון שלי – מרוסית

בשנה שעברה הבטחתי שאספר פעם על התרגום הראשון שלי, שלא היה מאיטלקית אלא דווקא מרוסית. מכיוון שמצאתי את עצמי מספרת את הסיפור יותר מדי פעמים לאחרונה, החלטתי להעלות לכאן את הסיפור המלא. עם שוחרי הספרות האיטלקית סליחה, מדובר במעידה חד פעמית.

יבגני אונייגין, מאת פושקין, בתרגום שלונסקי

כשהתחלתי את התואר השני בספרות לא ידעתי עדיין מה יהיה הכיוון שלי, ועבדתי עדיין כראש צוות באינטל. לקחתי קורס על בולגקוב, אצל פרופ' לריסה פיאלקובה. באותה עת חלק גדול מהחברים בעבודה היו דוברי רוסית. בארוחת צהריים העליתי נושא לדיון: מה אני צריכה עוד לקרוא כרקע לקורס? עד אז קראתי כבר לא מעט ספרות רוסית: טולסטוי, דוסטוייבסקי, גוגל, צ'כוב, אפילו חארמס, ואהבתי. מה חסר? החברים דנו בנושא בכובד ראש והמסקנה היתה: יבגני אונייגין של פושקין. כפי שאחד מהם אמר: זה כל כך יפה שאפילו בית הספר לא הצליח להרוס לי אותו.

השגתי עותק בתרגום שלונסקי, קראתי, וחזרתי לדווח: באמת יפה. החברים אמרו שזה לא מספיק, הם רוצים לשמוע אותו בעברית. נערכנו למבצע, קבענו יום, אכלנו בזריזות ויצאנו מחוץ לבניין, בכל זאת, מדובר בחבורת מהנדסים, מביך שיראו אותנו קוראים שירה. החברים בחרו קטעים נבחרים: "המכתב של טטינה", "החורף", אני קראתי בקול את שלונסקי והם דקלמו מהזיכרון את המקור. אחד מהם אמר בעצב: את קוראת יפה מאוד, אבל בכנות, אני לא מבין כלום. ניסיתי לנחם אותו: תראה, זאת שירה, שפה גבוהה, גם אני לא מבינה כל מילה, הנה לדוגמה (חיפשתי מהר בקטע האחרון שקראתי), גם אני לא יודעת מה זה יָנְבָָר! משום מה כולם פרצו בצחוק.

התחיל הסמינר, הייתי צריכה לבחור נושא להרצאה לכיתה, חיפשתי יצירה פחות מוכרת של בולגקוב ומצאתי נובלה מוקדמת, מוצלחת מאוד לטעמי, בתרגום לאנגלית. רציתי שהסטודנטים יקראו אותה לפני ההרצאה שלי, אבל בשלב הזה ידעתי כבר שאין הרבה סיכוי שסטודנטים בחוג לספרות עברית והשוואתית יקראו נובלה באנגלית. ואז צץ לי רעיון מבריק: אני אתרגם אותה לעברית, מה הבעיה? אני יודעת אנגלית (15 שנה באינטל, שנה וחצי ברילוקשיין, ברור שאני יודעת אנגלית), אני יודעת עברית, מה עוד צריך?

ברור שזאת היתה יהירות שנבעה מבורות מוחלטת בתחום, טיפשות של מתחילים. והתחלתי להבין את זה ברגע שהתיישבתי לתרגם, בערב, אחרי העבודה, לתוך הלילה. זה היה קשה, זה היה מרתק, זה היה כיף. התחלתי להבין שתרגום מתווך (עוד לא הכרתי את המושג) עלול לסלף את כוונת המחבר, לכן תפסתי שני חברים קרובים (יוליה פייגין וולאדי ציפיניוק), ובמהלך נסיעה ארוכה קראתי להם את התרגום שלי, הם ישבו עם הדפסה של המקור ברוסית, והעירו ותיקנו. הדפסתי וחילקתי לסטודנטים בסמינר את התרגום שלי שבוע מראש, ואז הרציתי על הנובלה. טענתי* שאפשר למצוא קשר בין דמות הגיבור של בולגקוב לדמויות של גוגול (נפשות מתות, החוטם, האדרת), דוסטוייבסקי (הכפיל), קפקא (המשפט, הגלגול), חארמס (אב ובת, הנגר קושאקוב) וטיניאנוב (סגן קיז'ה). קבלתי ציון מעולה בקורס והמשכתי הלאה. אבל בזכות האתגר וההנאה מאותו תרגום חובבני המשכתי לחפש קורסים בתחום, להתמקצע, והסוף ידוע.

שכחתי מאותו תרגום ראשון של בולגקוב להרבה שנים, מדי פעם תהיתי אם יום אחד יצוץ תרגום של הנובלה לעברית, אבל בינתיים זה לא קרה. לפני כמה חודשים דיברתי עם אוריאל קון מתשע נשמות, ועלה בדעתי שנובלה כזאת עשויה למצוא חן בעיניו, וחבל שהיא תמשיך להעלות עובש במעמקי הענן שלי. שלחתי לו תרגום לאנגלית – והוא אכן אהב אותה. אבל עכשיו כבר לא הייתי מתרגמת מתחילה, ותרגום מתווך הוא מעשה שלא יעשה. אז מה עושים?

קודם כל התיישבתי לשפץ את התרגום הישן שלי, מול שני תרגומים שונים לאנגלית. בזמנו הייתי מאוד גאה בו, כיום סמרו שערותי – לא נשאר משפט אחד שלא עבר טיפול, למדתי משהו בחמש עשרה השנים שעברו מאז**. ואז גייסתי שוב את יוליה פייגין, מהנדסת, מרצה למתמטיקה בטכניון, שבכל שנות היכרותנו לא תפסתי אותה פעם אחת בלי ספר (דיגיטלי) ביד. ישבתי אצלה בבית וקראתי לה את כל הנובלה המשופצת בעברית – כשהיא מעירה לי על הדיוק, המשלב והרקע ההיסטורי והתרבותי. זה לקח ארבע שעות ובסוף איבדתי את הקול. ואז עבר התרגום לעריכת תרגום בידיה האמונות של אולגה סונקין – שבעצמה תרגמה כבר יצירות של בולגקוב לעברית. החלק העצוב ביותר בכל הסיפור הוא שכנראה לא תהיה לי שוב הזדמנות לעבוד איתה: עורכת יסודית נהדרת.

"מחול שדים" מאת מיכאיל בולגקוב נמצא כרגע בהגהה, אבל הוא יצא מהמחתרת, יש לו כבר כריכה נהדרת עם איור של אריאל טופלר, ואני מצאתי את עצמי מנסה לענות שוב ושוב: מה פתאום תרגמתי נובלה רוסית?

בשורה התחתונה: התרגום הראשוני היה נאיבי, אבל הנובלה עצמה מעולה, השקענו הרבה מאוד מחשבה ועבודה כדי שהתרגום הסופי לעברית יעמוד בסטנדרטים הראויים לתרגום ספרות. לא אעשה זאת שוב, אבל אני מאמינה שהפעם הצלחנו.

* אחרי שהספר יצא, ויקראו אותו, אולי אעלה לכאן תקציר של העבודה.

** בתוכנית גם רשימת לקחים מהשוואה בין התרגום הראשון, הבוסרי, לתרגום העכשווי.

פסטיבל הסרטים חוזר לאולמות!

אחרי שבשנה שעברה התקיים הפסטיבל רק באופן מקוון, השנה הוא חוזר במתכונת מורחבת: פיזי באולמות בחיפה ומקוון (רק חלק מהסרטים), אבל בכל זאת: עדיין בלי אורחים מחו"ל.

כרגיל, אני מחויבת לסרטים האיטלקים. השנה יש חמישה סרטים עלילתיים חדשים, סרט נוסטלגי אחד, ועוד סרט תיעודי. לדעתי הבלתי אובייקטיבית בעליל אסור להחמיץ את "שלוש קומות" – עיבוד של הרומן של אשכול נבו, נני מורטי ביים ומשחק, ופרט אליו משתתפות גם אלבה רורוואכר ומרגריטה ביי, שתיים מהשחקניות הנפלאות של הקולנוע האיטלקי בימינו.

  1. קיארה – משפחה ומאפיה (121 דקות)
  2. אהבה (1948) – שני סרטים של רוברטו רוסליני עם אנה מניאני, לאחד מהם מוצגת גם גרסה עדכנית של אלדומובר (80 דקות)
  3. גוף קטן – התגלות דתית בכפר נידח בתחילת המאה העשרים (89 דקות)
  4. גן עדן לטווסים – סרט משפחתי, בהשתתפות אלבה רורוואכר (89 דקות)
  5. הכלוב בפנים –  סוהרים ואסירים בכלא וותיק בסרדניה שעומד בפני סגירה (117 דקות)
  6. ציידי הכמהין – תיעודי, חיפוש הפטריות ביערות פייאמונטה (84 דקות), דיון עם מגדלי כמהין מהגליל והגולן, לאחר הדיון ארוחת טעימות בגן הפסטיבל.
  7. שלוש קומות  – עיבוד הרומן של אשכול נבו. סרט חובה, אמרתי כבר? (119 דקות)

כרגיל, לנוחיות הקהל, טבלת הקרנה*.

20.9 ב
ערב חג
21.9 ג
חג
22.9 ד23.9 ה24.9 ו26.9  א27.9 ב
ערב חג
28.9 ג
חג
       הכלוב שבפנים
10:00
גוף קטן
10:00
 אהבה
13:00
     אהבה
13:15
ציידי הכמהין
12:00
קיארה
17:30
גן עדן לטווסים
16:45
 גוף קטן
19:15
הכלוב שבפנים
17:00
גן עדן לטווסים
17:30
  
  שלוש קומות 21:00 קיארה
20:45
 שלוש קומות
20:45
 
* אני מחפשת דרך להחזיר את הרשת לטבלה, טבלה שקופה זה לא רעיון מבריק.

תרגום מכונה ויצירתיות אנושית

"תרגום מכונה ויצירתיות אנושית" (Machine Translation and Human Creativity) הייתה הכותרת של יום עיון מקוון שנערך במרץ האחרון במסגרת היריד בינלאומי לספרות ילדים בבולוניה. קניתי כרטיס, אבל רק השבוע, רגע לפני שמורידים אותו מהאתר, הצלחתי לצפות בו. אני מרשה לעצמי להעלות את הרשמים שלי לבלוג מכיוון שהוא עוסק בספרות ובתרגום, ומושב אחד מבין החמישה היה באיטלקית – אבל שוחרי ספרות איטלקית בלבד פטורים מקריאה. יום העיון כולו ארך שבע שעות, והסיכום כאן חלקי מאוד. בכל אופן, מדובר ברשמים שלי, לא בסיכום מובנה פרק אחר פרק, כלומר בפרשנות שלי לדברים שנאמרו.

הקדמה או למה להתעסק בזה בכלל? תתביישי לך!

כזכור, אני מהנדסת מחשבים בעברי, ואין לי רתיעה מטכנולוגיה. טכנולוגיה בתחום העיסוק שלי מעניינת אותי, היא מתפתחת מהר, מה שהיה נכון לפני עשר שנים כבר לא רלוונטי כיום, וגם מה שהיה לפני שנה. חשוב לי להבין היכן ההתפתחות הזו יכולה להועיל לי וממה עלי להיזהר.

ספציפית, ביום העיון הזה השתתפו חוקרים רציניים מהתחום (כדי לסבר את האוזן: הרצאת הפתיחה הייתה של אנטוני פים Anthony Pym שקראנו מאמרים שלו במסגרת לימודי תרגום באוניברסיטה, התכנית המלאה כולל שמות המשתתפים נמצאת כאן). צריך גם לזכור שהשם "תרגום מכונה" מטעה, המכונה לא מתרגמת כלום על דעת עצמה, המכונה רק משתמשת (טוב יותר או פחות) בתרגומים קודמים של בני אדם.


דוגמה משעשעת של אנטוני פים לתרגום מכונה: נתוני הבחירות לכנסת ה-23 שלנו: תוצאות רשמיות תורגמו truthful results   במקום Official  דבר שהוביל אותו להתפלספות קטנה על האמת, והוא למד משהו על התרבות העברית כשהקולות הכשרים תורגמו ל-KOSHER במקום VALID.

כמה מושגים

בשנים האחרונות הוחלף האלגוריתם המרכזי ברוב תרגומים המכונה, בעבר הוא היה סטטיסטי (SMT) כיום הוא מבוסס נוירונים* (NMT). NMT מסוגל לטפל טוב יותר במשפטים שלמים, ואיכות תרגומי המכונה השתפרה מאוד, עד כדי כך שחלק מהדוברים טענו שהיה להם קשה למצוא דוגמאות מסמרות שיער עדכניות לצורך המצגת.

ברור לכל ש-MT (Machine Translation) אינו מיועד/בשל כרגע להחליף לגמרי את המתרגם האנושי, ולכן נושא הדיון היה POST-EDITING (PE) של MT כשיטת עבודה בתרגום ספרות. כלומר, ההנחה היא שמתרגם בשר ודם יעבור על תרגום המכונה ויתקן אותו. יש תוכנות (Computer-Aided-Translation Tools)  שמציעות תרגום מכונה כחלק מסביבת העבודה של המתרגם, אני משתמשת בתוכנה כזאת, MemoQ.

השאלות שהחוקרים ניסו לענות עליהן היו:

  • האם זה יעיל? האם צורת העבודה הזאת, בסופו של דבר, חוסכת זמן? מאמץ? כסף?
  • האם זה טוב? האם התוצאה הסופית איכותית? האם התרגום יצירתי מספיק (אנחנו מדברים רק על ספרות)? האם הקורא יחוש בהבדל?
  • איפה מתחבאים הפחים ב-PE, ממה להיזהר?  איך להוציא את המקסימום מ-MT?
  • עתיד הטכנולוגיה: מה השיפורים שיהפכו MT ליעיל יותר לתרגום ספרות?
  • עתיד האדם: כיצד זה ישפיע על החברה? על מתרגמי הספרות?

יעילות

החוקרים בדקו כמה זמן לקח למתרגמים מנוסים ומתחילים להשלים את התרגום, כשהתחילו מדף חלק או כשהתחילו מתרגום מכונה. הם בדקו גם את "מספר ההקשות" שלהם, כלומר כמה תיקונים, הקלדות והקשות היו מעורבים בתהליך. המסקנות החד משמעיות הן שהתהליך כולו יעיל ב-30% לערך. אני מדגישה שמדובר בכל התהליך עד להשלמת העבודה, עד שמתרגם ספרות טוב ומוערך (הם נעזרו במתרגמים עתירי ניסיון וזוכי פרסים) יהיה מרוצה מהתוצאה. לחלק מתרגומי המכונה יש עלות, ועדיין, התהליך כולו זול יותר (אחת החוקרות העירה בציניות שעלות תרגום מכונה לא רחוקה מהשכר העלוב שמקבלים מתרגמי ספרות). אפשר לראות את ההתקדמות העצומה של NMT ביחס ל-SMT, גם בטקסט ספרותי אחוז גדול מאוד מהמשפטים לא דרש שום התערבות של המתרגם או התערבות מינימלית (כמו התאמת מין, מילת יחס, ריבוי או זמן דקדוקי).

איכות ויצירתיות

יש יתרון קטן לתרגום מדף חלק על פני PE, נראה שכאשר מתרגם מתחיל מ-PE הוא נוטה פחות לשנות אותו, תופעה המכונה "אפקט הראשוניות", התקבעות על הפתרון הראשון שמעלה ה-MT, גם במקרים שבהם המחקר מראה שתרגום אנושי (human translation, HT) היה מתחיל מפתרון אחר**. כלומר יש פגיעה מסוימת ביצירתיות של המתרגם, תרגום המכונה משפיע על מרחב הפתרונות שלו. מבחינת הקוראים וההנאה מהקריאה, ההבדל לא היה גדול. החוקרים הראו גם נתון משעשע: הם השוו תרגום חובבני ל-NMT, ולהפתעתם תרגום המכונה היה טוב יותר לדעת הקוראים.

עתיד הטכנולוגיה

איכות MT תלויה באיכות וכמות הנתונים שבהם הוא משתמש. כאשר בונים MT  יעודי לתחום, למשל MT שמבוסס על תרגומי ספרות בלבד, מקבלים תרגום ראשוני הרבה יותר טוב. כיום, כשיש הרבה ספרים בפורמט דיגיטלי אין קושי לבנות NMT מבוסס ספרות.
בנוסף, כלי CAT יכולים להציע למתרגם כמה אפשרויות של  NMT וללמוד תוך כדי העבודה על אותו ספר מה ההעדפה שלו, ובכך לשפר את המקור ל-PE (אולי המונח POST קצת מטעה בצורת עבודה אינטראקטיבית שכזו). חלק מהחוקרים העירו שבמצב זה אין הבדל מהותי בין MT למילון – בשני המקרים כלי העזר מציע למתרגם כמה אפשרויות והמתרגם בוחר את המתאימה בהקשר. יתרה מכך, דווקא למתרגמים מאוד מנוסים יש לפעמים "קיבעונות תרגום" של ביטויים ומונחים, ולפעמים MT יכול לחלץ אותם מהם ולהציע פתרונות עדכניים ויצירתיים יותר. כזכור, כל הפתרונות של MT מקורם בתרגומים אנושיים, אבל אולי של אדם אחר, כך שבעצם השימוש ב-MT מאפשר למתרגם לשבת על כתפיהם של הרבה מאוד מתרגמים אחרים, לא פחות טובים ממנו.

עתיד האדם

יש לזכור שההתקדמות של תרגומי מכונה, גם אם הם לא מושלמים, מסייעת להורדת חסמים בין תרבויות ולהקטנת הדומיננטיות של האנגלית בתור ה"לינגווה פרנקה" – תופעה מוכרת ועתיקה (בעבר היו שפות אחרות במעמד הזה) שיש בה השתקה ודיכוי של אוכלוסיות שוליים חלשות יותר.

המסקנות שלי

הרכבת הזאת יצאה כבר מהתחנה. PE של MT תהפוך לשיטת עבודה נפוצה ומקובלת, גם בספרות. יש כיום עדיין מלכודות ליצירתיות שצריך להיות מודעים להן ולהתחשב בהן (למשל, להחליט בהתאם לאופי הטקסט האם להשתמש ב-PE או לא, ואם כן, לבדוק את עצמך שוב ושוב). תרגום ספרות כמקצוע עומד להשתנות, רוב עבודת התרגום תעשה ב-PE ויתכן שיהיה צורך בפחות מתרגמים – אבל רק הטובים ביותר. הגבול בין עורך תרגום ומתרגם יטשטש. יתכן שבמקום מתרגם ייווצר תפקיד חדש (משעמם מאוד לטעמי) של תיקון שגיאות MT טריוויאליות לפני העברת הטקסט לעורך התרגום. לאנשים צעירים, בתחילת דרכם, אני ממליצה לבחור מקצוע אחר, קשה לי להאמין שניתן יהיה להתפרנס מתרגום ספרות לאורך זמן.


* אני עדיין לא מבינה מספיק טוב את המשמעות, זאת המשימה הטכנולוגית הבאה שלי. פרויקט הגמר שלי בטכניון, לפני שלושים שנה, עסק ברשתות נוירונים, התחום היה אז בחיתוליו, מאז היו הישגים עצומים, ולצערי אני לא יכולה לומר שאני מבינה משהו בתחום כיום.

** אני יכולה להעיד, וגם קולגה שלי שניסתה טענה כך, שחשתי באפקט הזה כשניסיתי להפעיל MT מההתחלה.

סָנטוּאָריוֹ או סֶנטיֶירוֹ: חשיפה של שגיאת תרגום היסטורית

השבוע יצא לי לגלות במקרה טעות ישנה שלי. טעות שהצליחה להשתחל לספר שיצא לפני יותר מארבע שנים ולמיטב ידיעתי אף אחד לא עלה עליה עד כה. זה לכשעצמו לא כל כך מסעיר, יש המון שגיאות בספרים שראו אור, אבל המקרה הזה קצת מעניין, גם בגלל הסיבה לטעות, וגם בגלל הדרך שעליתי עליה, כעבור ארבע שנים.

תרגמתי טקסט שהופיעה בו המילה SANTUARIO, סָנטוּאָריו זאת מילה רב משמעית, אבל בהקשר שלי לא היה ספק למה הכוונה: מעין מקדש קטן, קריפטה, שבה נשמרים שרידי הגופה ואולי כמה חפצים אישיים של קדוש. אבל איך אומרים את זה בעברית? מכיוון שלא עלתה בדעתי מילה מתאימה בעברית הפעלתי את פונקציית הקונקורדנציה של ממוקיו, ה-CAT החביב עלי.

[הפוגה מתודית להסבר קצר: CAT  או Computer Aided Translation זאת תכנת עזר למתרגמים, שאחת הפונקציות המרכזיות בה היא זיכרון תרגומי. כלומר, היא שומרת באופן יעיל תרגומים קודמים שלי, ויודעת לשלוף אותם (ולפעמים גם להציע לי להשתמש בהם) ביעילות. ולמען הסר ספק, זה לא תרגום מכונה.]

הקונקורדנציה מצאה את המילה SANTUARIO בתרגום אחד קודם שלי, והציגה את המשפט השלם, באיטלקית ובעברית. הידד!

שביל מוויג'בנו לבוצולה"

אבל רגע… למה לעזאזל תרגמתי SANTUARIO לשביל? כנראה שהעין שלי התבלבלה עם מילה שדומה לה גרפית, קראתי בטעות SENTIERO, סֶנטייֶרוֹ. מכיוון שהקטע באותו רומן שתרגמתי לפני חמש שנים מדבר על מסע צליינות – המילה שביל התאימה לי מצוין, והצליחה לשכנע אפילו את עורכת התרגום, שלרוב תופסת את השטויות שלי באיבן.

הובכתי קשות, שלחתי אימייל להוצאה, וביקשתי שאם אי פעם תצא לספר מהדורה נוספת הטעות תתוקן (יש להודות שההשפעה שלה על התוכן זניחה מאוד).

בינתיים אני מנצלת את ההזדמנות להמליץ שוב על "רומן לגברת" מאת פיירסנדרו פלוויצ'יני, ספר שנון על חמישה זקנים שפורקים כל עול בריביירה הצרפתית, מה אין שם? חשיש, קרוסדרסר, הומו-ארוטיקה, מהגרים, המתות חסד, והמון אהבת אדם וחיים.