ארכיון מחבר: שירלי

בעברי מהנדסת מחשבים (התמחות ב-CAD VLSI), בעלת תואר שני מחקרי בספרות השוואתית (התמחות בספרות איטלקית). כיום מתרגמת (מאיטלקית ומאנגלית).

תרגום מכונה ויצירתיות אנושית

"תרגום מכונה ויצירתיות אנושית" (Machine Translation and Human Creativity) הייתה הכותרת של יום עיון מקוון שנערך במרץ האחרון במסגרת היריד בינלאומי לספרות ילדים בבולוניה. קניתי כרטיס, אבל רק השבוע, רגע לפני שמורידים אותו מהאתר, הצלחתי לצפות בו. אני מרשה לעצמי להעלות את הרשמים שלי לבלוג מכיוון שהוא עוסק בספרות ובתרגום, ומושב אחד מבין החמישה היה באיטלקית – אבל שוחרי ספרות איטלקית בלבד פטורים מקריאה. יום העיון כולו ארך שבע שעות, והסיכום כאן חלקי מאוד. בכל אופן, מדובר ברשמים שלי, לא בסיכום מובנה פרק אחר פרק, כלומר בפרשנות שלי לדברים שנאמרו.

הקדמה או למה להתעסק בזה בכלל? תתביישי לך!

כזכור, אני מהנדסת מחשבים בעברי, ואין לי רתיעה מטכנולוגיה. טכנולוגיה בתחום העיסוק שלי מעניינת אותי, היא מתפתחת מהר, מה שהיה נכון לפני עשר שנים כבר לא רלוונטי כיום, וגם מה שהיה לפני שנה. חשוב לי להבין היכן ההתפתחות הזו יכולה להועיל לי וממה עלי להיזהר.

ספציפית, ביום העיון הזה השתתפו חוקרים רציניים מהתחום (כדי לסבר את האוזן: הרצאת הפתיחה הייתה של אנטוני פים Anthony Pym שקראנו מאמרים שלו במסגרת לימודי תרגום באוניברסיטה, התכנית המלאה כולל שמות המשתתפים נמצאת כאן). צריך גם לזכור שהשם "תרגום מכונה" מטעה, המכונה לא מתרגמת כלום על דעת עצמה, המכונה רק משתמשת (טוב יותר או פחות) בתרגומים קודמים של בני אדם.


דוגמה משעשעת של אנטוני פים לתרגום מכונה: נתוני הבחירות לכנסת ה-23 שלנו: תוצאות רשמיות תורגמו truthful results   במקום Official  דבר שהוביל אותו להתפלספות קטנה על האמת, והוא למד משהו על התרבות העברית כשהקולות הכשרים תורגמו ל-KOSHER במקום VALID.

כמה מושגים

בשנים האחרונות הוחלף האלגוריתם המרכזי ברוב תרגומים המכונה, בעבר הוא היה סטטיסטי (SMT) כיום הוא מבוסס נוירונים* (NMT). NMT מסוגל לטפל טוב יותר במשפטים שלמים, ואיכות תרגומי המכונה השתפרה מאוד, עד כדי כך שחלק מהדוברים טענו שהיה להם קשה למצוא דוגמאות מסמרות שיער עדכניות לצורך המצגת.

ברור לכל ש-MT (Machine Translation) אינו מיועד/בשל כרגע להחליף לגמרי את המתרגם האנושי, ולכן נושא הדיון היה POST-EDITING (PE) של MT כשיטת עבודה בתרגום ספרות. כלומר, ההנחה היא שמתרגם בשר ודם יעבור על תרגום המכונה ויתקן אותו. יש תוכנות (Computer-Aided-Translation Tools)  שמציעות תרגום מכונה כחלק מסביבת העבודה של המתרגם, אני משתמשת בתוכנה כזאת, MemoQ.

השאלות שהחוקרים ניסו לענות עליהן היו:

  • האם זה יעיל? האם צורת העבודה הזאת, בסופו של דבר, חוסכת זמן? מאמץ? כסף?
  • האם זה טוב? האם התוצאה הסופית איכותית? האם התרגום יצירתי מספיק (אנחנו מדברים רק על ספרות)? האם הקורא יחוש בהבדל?
  • איפה מתחבאים הפחים ב-PE, ממה להיזהר?  איך להוציא את המקסימום מ-MT?
  • עתיד הטכנולוגיה: מה השיפורים שיהפכו MT ליעיל יותר לתרגום ספרות?
  • עתיד האדם: כיצד זה ישפיע על החברה? על מתרגמי הספרות?

יעילות

החוקרים בדקו כמה זמן לקח למתרגמים מנוסים ומתחילים להשלים את התרגום, כשהתחילו מדף חלק או כשהתחילו מתרגום מכונה. הם בדקו גם את "מספר ההקשות" שלהם, כלומר כמה תיקונים, הקלדות והקשות היו מעורבים בתהליך. המסקנות החד משמעיות הן שהתהליך כולו יעיל ב-30% לערך. אני מדגישה שמדובר בכל התהליך עד להשלמת העבודה, עד שמתרגם ספרות טוב ומוערך (הם נעזרו במתרגמים עתירי ניסיון וזוכי פרסים) יהיה מרוצה מהתוצאה. לחלק מתרגומי המכונה יש עלות, ועדיין, התהליך כולו זול יותר (אחת החוקרות העירה בציניות שעלות תרגום מכונה לא רחוקה מהשכר העלוב שמקבלים מתרגמי ספרות). אפשר לראות את ההתקדמות העצומה של NMT ביחס ל-SMT, גם בטקסט ספרותי אחוז גדול מאוד מהמשפטים לא דרש שום התערבות של המתרגם או התערבות מינימלית (כמו התאמת מין, מילת יחס, ריבוי או זמן דקדוקי).

איכות ויצירתיות

יש יתרון קטן לתרגום מדף חלק על פני PE, נראה שכאשר מתרגם מתחיל מ-PE הוא נוטה פחות לשנות אותו, תופעה המכונה "אפקט הראשוניות", התקבעות על הפתרון הראשון שמעלה ה-MT, גם במקרים שבהם המחקר מראה שתרגום אנושי (human translation, HT) היה מתחיל מפתרון אחר**. כלומר יש פגיעה מסוימת ביצירתיות של המתרגם, תרגום המכונה משפיע על מרחב הפתרונות שלו. מבחינת הקוראים וההנאה מהקריאה, ההבדל לא היה גדול. החוקרים הראו גם נתון משעשע: הם השוו תרגום חובבני ל-NMT, ולהפתעתם תרגום המכונה היה טוב יותר לדעת הקוראים.

עתיד הטכנולוגיה

איכות MT תלויה באיכות וכמות הנתונים שבהם הוא משתמש. כאשר בונים MT  יעודי לתחום, למשל MT שמבוסס על תרגומי ספרות בלבד, מקבלים תרגום ראשוני הרבה יותר טוב. כיום, כשיש הרבה ספרים בפורמט דיגיטלי אין קושי לבנות NMT מבוסס ספרות.
בנוסף, כלי CAT יכולים להציע למתרגם כמה אפשרויות של  NMT וללמוד תוך כדי העבודה על אותו ספר מה ההעדפה שלו, ובכך לשפר את המקור ל-PE (אולי המונח POST קצת מטעה בצורת עבודה אינטראקטיבית שכזו). חלק מהחוקרים העירו שבמצב זה אין הבדל מהותי בין MT למילון – בשני המקרים כלי העזר מציע למתרגם כמה אפשרויות והמתרגם בוחר את המתאימה בהקשר. יתרה מכך, דווקא למתרגמים מאוד מנוסים יש לפעמים "קיבעונות תרגום" של ביטויים ומונחים, ולפעמים MT יכול לחלץ אותם מהם ולהציע פתרונות עדכניים ויצירתיים יותר. כזכור, כל הפתרונות של MT מקורם בתרגומים אנושיים, אבל אולי של אדם אחר, כך שבעצם השימוש ב-MT מאפשר למתרגם לשבת על כתפיהם של הרבה מאוד מתרגמים אחרים, לא פחות טובים ממנו.

עתיד האדם

יש לזכור שההתקדמות של תרגומי מכונה, גם אם הם לא מושלמים, מסייעת להורדת חסמים בין תרבויות ולהקטנת הדומיננטיות של האנגלית בתור ה"לינגווה פרנקה" – תופעה מוכרת ועתיקה (בעבר היו שפות אחרות במעמד הזה) שיש בה השתקה ודיכוי של אוכלוסיות שוליים חלשות יותר.

המסקנות שלי

הרכבת הזאת יצאה כבר מהתחנה. PE של MT תהפוך לשיטת עבודה נפוצה ומקובלת, גם בספרות. יש כיום עדיין מלכודות ליצירתיות שצריך להיות מודעים להן ולהתחשב בהן (למשל, להחליט בהתאם לאופי הטקסט האם להשתמש ב-PE או לא, ואם כן, לבדוק את עצמך שוב ושוב). תרגום ספרות כמקצוע עומד להשתנות, רוב עבודת התרגום תעשה ב-PE ויתכן שיהיה צורך בפחות מתרגמים – אבל רק הטובים ביותר. הגבול בין עורך תרגום ומתרגם יטשטש. יתכן שבמקום מתרגם ייווצר תפקיד חדש (משעמם מאוד לטעמי) של תיקון שגיאות MT טריוויאליות לפני העברת הטקסט לעורך התרגום. לאנשים צעירים, בתחילת דרכם, אני ממליצה לבחור מקצוע אחר, קשה לי להאמין שניתן יהיה להתפרנס מתרגום ספרות לאורך זמן.


* אני עדיין לא מבינה מספיק טוב את המשמעות, זאת המשימה הטכנולוגית הבאה שלי. פרויקט הגמר שלי בטכניון, לפני שלושים שנה, עסק ברשתות נוירונים, התחום היה אז בחיתוליו, מאז היו הישגים עצומים, ולצערי אני לא יכולה לומר שאני מבינה משהו בתחום כיום.

** אני יכולה להעיד, וגם קולגה שלי שניסתה טענה כך, שחשתי באפקט הזה כשניסיתי להפעיל MT מההתחלה.

סָנטוּאָריוֹ או סֶנטיֶירוֹ: חשיפה של שגיאת תרגום היסטורית

השבוע יצא לי לגלות במקרה טעות ישנה שלי. טעות שהצליחה להשתחל לספר שיצא לפני יותר מארבע שנים ולמיטב ידיעתי אף אחד לא עלה עליה עד כה. זה לכשעצמו לא כל כך מסעיר, יש המון שגיאות בספרים שראו אור, אבל המקרה הזה קצת מעניין, גם בגלל הסיבה לטעות, וגם בגלל הדרך שעליתי עליה, כעבור ארבע שנים.

תרגמתי טקסט שהופיעה בו המילה SANTUARIO, סָנטוּאָריו זאת מילה רב משמעית, אבל בהקשר שלי לא היה ספק למה הכוונה: מעין מקדש קטן, קריפטה, שבה נשמרים שרידי הגופה ואולי כמה חפצים אישיים של קדוש. אבל איך אומרים את זה בעברית? מכיוון שלא עלתה בדעתי מילה מתאימה בעברית הפעלתי את פונקציית הקונקורדנציה של ממוקיו, ה-CAT החביב עלי.

[הפוגה מתודית להסבר קצר: CAT  או Computer Aided Translation זאת תכנת עזר למתרגמים, שאחת הפונקציות המרכזיות בה היא זיכרון תרגומי. כלומר, היא שומרת באופן יעיל תרגומים קודמים שלי, ויודעת לשלוף אותם (ולפעמים גם להציע לי להשתמש בהם) ביעילות. ולמען הסר ספק, זה לא תרגום מכונה.]

הקונקורדנציה מצאה את המילה SANTUARIO בתרגום אחד קודם שלי, והציגה את המשפט השלם, באיטלקית ובעברית. הידד!

שביל מוויג'בנו לבוצולה"

אבל רגע… למה לעזאזל תרגמתי SANTUARIO לשביל? כנראה שהעין שלי התבלבלה עם מילה שדומה לה גרפית, קראתי בטעות SENTIERO, סֶנטייֶרוֹ. מכיוון שהקטע באותו רומן שתרגמתי לפני חמש שנים מדבר על מסע צליינות – המילה שביל התאימה לי מצוין, והצליחה לשכנע אפילו את עורכת התרגום, שלרוב תופסת את השטויות שלי באיבן.

הובכתי קשות, שלחתי אימייל להוצאה, וביקשתי שאם אי פעם תצא לספר מהדורה נוספת הטעות תתוקן (יש להודות שההשפעה שלה על התוכן זניחה מאוד).

בינתיים אני מנצלת את ההזדמנות להמליץ שוב על "רומן לגברת" מאת פיירסנדרו פלוויצ'יני, ספר שנון על חמישה זקנים שפורקים כל עול בריביירה הצרפתית, מה אין שם? חשיש, קרוסדרסר, הומו-ארוטיקה, מהגרים, המתות חסד, והמון אהבת אדם וחיים.

"יש כבר שם לספר מבחינתך?"

המשפט הזה לקוח מתוך דוא"ל בהול שקבלתי מההוצאה לפני שנה כמעט, כשעוד הייתה תקווה ששבועת אמונים יספיק להגיע לשבוע הספר 2020, שכזכור התבטל. הוא אמור להגיע השבוע לחנויות, רגע לפני שאורי ש.כהן ידבר עם דומניקו סטרנונה במסגרת פסטיבל הסופרים ירושלים (יום ג' 4.5 20:00-19:00).

סטרנונה אתגר אותי כבר בכותרת הספר הקודם שלו שתרגמתי (תעלול), אבל הפעם היה קשה במיוחד. באיטלקית הרומן נקרא קונפידנצה – Confidenza , מילה רב משמעית שזאת ההגדרה המילונית שלה:

1 familiarità, dimestichezza: essere in confidenza con qlcu.; trattare con confidenza | dare confidenza, trattare con familiarità | prendere confidenza, acquistare familiarità con qlcu. o qlco.: prendere confidenza con il nuovo lavoro, con la tastiera del computer | prendersi, pigliarsi confidenza, confidenze con qlcu., agire con esagerata familiarità, mancare di riguardo: qual confidenza vi prendete voi con mia nipote? (C. GOLDONI)

2 (lett.) fiducia, sicurezza: aver confidenza in sé stessi

3 rivelazione di qlco. in un'atmosfera di segretezza o discrezione: voglio farti una confidenza | in confidenza, segretamente | (est.) notizia rivelata in un'atmosfera di segretezza o discrezione: è una confidenza pericolosa (Zingarelli 2013)

אפילו את ההגדרה המילונית קשה לי לתרגם לעברית, כי גם למילים הנרדפות אין תרגום פשוט, אבל אם אנסה לעשות רשימה, המשמעויות כוללות: יחסי קרבה, חופשיות, חוסר-גינונים, אינטימיות (מופרזת), אמון, מתן אמון, היכרות, ביטחון, חוסר כבוד, סודיות, דיסקרטיות, שותפות סוד, ידיעה סודית.

דומניקו סטרנונה משחק על ריבוי המשמעויות הזה. יש ברומן סוד, ומה שחשוב עוד יותר, יש ברית שנכרתת סביב הסוד הזה, בין הדמויות שנשבעות לשמור עליו, ונוצרת ביניהן קרבה נפשית עמוקה. הקשר הסודי הזה, השולי לכאורה, תופח בהדרגה והופך לציר המרכזי בחייהן.

לא פעם אני מתלבטת בעת התרגום, שוקלת כל מיני חלופות, אבל מגישה בסוף רק אחת. ברוב המקרים אותם מקומות מועדים לפורענות עולים לדיון בעת העריכה. זה משמח אותי, זאת הזדמנות לחשוב שוב על הפתרון, עם עוד מישהו (לרוב זאת מישהי, דניס הרן בן-דור), לפעמים נבחר בסוף פתרון אחר, טוב יותר, ולפעמים אנחנו נשארות באותו פתרון ראשוני. למען האמת, היו כבר מקרים, נדירים, שבהם דניס לא פתחה "מוקש" כזה בעריכה הראשונה שלה, ואני ביקשתי ממנה לבדוק אותו בכל זאת…

השאלה בכותרת נשאלה עוד לפני שסיימתי לתרגם את הספר, וזאת הייתה תשובתי:

עוד לא החלטתי מה הכי מתאים, אני ממשיכה לחפש, אף אחת מהאפשרויות לא מושלמת. אבל אלו האפשרויות כרגע, לפי סדר:

  1. שבועת אמונים
  2. ברית סתרים/חשאית
  3. אמון הדדי/מלא
  4. נשאר בינינו/מה שנשאר בינינו/נשאר רק בינינו/שיישאר בינינו
  5. שותפות סוד
  6. קרבת נפש

להפתעתי שבועת אמונים התקבל מייד, ללא דיון נוסף, אף שמילולית השם הזה לא מתאים לאף אחת מהמשמעויות המילוניות של confidenza, ושיש בעברית כבר נובלה בשם הזה של עגנון. אני עדיין חושבת שהשם הזה הוא המתאים ביותר לתוכן הרומן, שבמרכזו זוגיות כובלת יוצאת דופן, ועדיין אני תוהה לעצמי, האם סטרנונה היה אוהב אותו?

מי את אלנה פרנטה? (בעקבות אליזה סוטג׳וּ)

השבוע התפרסם באלכסון מאמר מצוין מאת אליזה סוטג׳וּ בשאלה המוכרת: מי את אלנה פרנטה? (האישה שהיא גם בעלה).
המאמר מצטט כמה מחקרים שניתחו באופן אלגוריתמי את הטקסטים של פרנטה ומצביעים על הדמיון לכתיבתו של דומניקו סטרנונה. אני קראתי בינתיים (ברפרוף) את אחד המוקדמים, והוא בהחלט משכנע, השיטות שבהן הוא משתמש מוכרות ומבוססות.


"טוצי וקורטלאצו גם מספקים רשימה ארוכה של מונחים וביטויים שניתן למצוא רק (ובתדירות גבוהה) בספריהם של סטרנונה ופרנטה, ולא ניתן למצוא בכתביהם של אחרים."  (סוטג׳וּ)


עדיין לא קראתי את המחקר הזה, אבל כשהכנתי הרצאה על "ימי הנטישה" (פרנטה) לאחר שתרגמתי את "תעלול" (סטרנונה) שמתי לב לבחירת מילים ייחודית בשני הספרים:

"המרפסת הייתה תלויה מעל הרִיק כמו מקפצה מעל הבריכה." (ימי הנטישה, עמ 53)

"המרפסת הייתה חריגה בצורתה, כל המרפסות בצד הזה היו כאלה, בצורת טרפז, הן נעשו צרות בחלק שנדחק מעל (החלל) הריק." (תעלול, עמ 46).

"שלא תעז לשחק במשחק שדיברת עליו קודם: הרִיק יישאר, ואם תטפס מעבר למעקה ותקפוץ – תמות" (תעלול, עמ 99)

הדימוי של מרפסת כתלויה מעל ריק, חריג. נהוג לתאר אותה כתלויה באוויר, כתלויה בחלל, כתלויה מעל תהום, אבל ריק (vuote) זאת מילה חזקה יותר ופחות שגורה בהקשר הזה. התחבטתי די הרבה בתרגום וכפי שאפשר לראות בחלק מהמקומות הוספתי הנהרה שלא מופיעה במקור: בחלל הריק, ולא סתם רִיק. כשקראתי שוב את ימי הנטישה הדימוי החריג הזה צץ שוב, זאת נראית לי טביעת אצבע אישית וייחודית.

"את הרומנים האחרונים של סטרנונה ניתן לקבץ יחד, משום שהייחוד שלהם בולט במיוחד." (סוטג׳וּ)

לצערי הכותבת לא מרחיבה את הטענה, אבל אני מניחה שהכוונה ל"שרוכים", "תעלול ו"שבועת אמונים" (את הראשון תרגמה יעל קריצ'וק ואת השניים האחרונים אני). שלושת הרומנים הללו, האישיים מאוד, כתובים בגוף ראשון מנקודת מבטו של אדם זקן, אבל בשניים יש גם קולות נשיים וצעירים יותר – שאינם משכנעים פחות מהקולות הגבריים.

במרכזו של השלישי, "שבועת אמונים", שעומד להתפרסם בשבועות הקרובים, עומד סוד. סוד איום ונורא, שעיצב את חייו של הגיבור, אם יתגלה יחשוף את פרצופו האמיתי, ירסק את כל מה שבנה כל חייו, ובעצם רוב חייו מוקדשים למאמץ הסיזיפי לשמור עליו, והוא מפעיל לצורך כך את כל יכולותיו הרטוריות כדי למסך אותו במילים גם מפני האנשים הקרובים לו ביותר. האם צריך להוסיף?

הלחם האבוד – אדית ברוק

"לפני שנים רבות הייתה ילדה שהתרוצצה יחפה באבק החמים, וצמותיה הבלונדיניות קיפצו תחת השמש האביבית." (עמ 11)

הפתיחה האידילית הזאת נקטעת די מהר. דיטקה היא בת הזקונים במשפחה יהודית בכפר קטן בהונגריה. השנה היא 1943. המשפחה ענייה, האב גורש מהצבא ב-1942 בשל יהדותו, אבל בזכות השירות בצבא דיטקה יכולה להמשיך ללמוד גם כששאר היהודים מסולקים מבית הספר. היא תלמידה מצטיינת וחוצפנית לא קטנה. המשפחה לא דתית ולא ציונית, אם כי דיטקה שמעה כמה תפילות, והאם מדברת בערגה על ארץ הדבש והחלב המופלאה. אט אט גוברת האנטישמיות גם בכפר הקטן, שעד אז שררו בו יחסי שכנות טובים.

"הלחם, הלחם!" קראה אמא.
"תזדרזו, תזדרזו!" הם ענו.
(עמ 30)

במוצאי פסח 1944 מגיעים שוטרים ומצווים עליהם להתפנות מיד. האם מוטרדת מהבצק שלשה בערב כדי לאפות את הלחם למחרת. הם נלקחים לגטו בעיר, משם כעבור מספר שבועות ברכבת לבירקנאו. דיטקה בת השלוש עשרה נשלחת ימינה, יחד עם אחותה יודית המבוגרת ממנה בשנתיים, האם נשלחת שמאלה. האחיות מצליחות להישאר יחד גם כשהן מועברות, תוך פחות משנה, לאושוויץ, דכאו, קאופרינג ולבסוף ברגן-בלזן. משם הם יוצאות לצעדות מוות, אך מצליחות לשרוד עד השחרור.

זהו ספר קצר (128 עמודים), מועמד לפרס הסטרגה 2021, והתחלתי לקרוא אותו לגמרי במקרה אמש, ערב יום השואה. ניגשתי אליו בלי שום הכנה מוקדמת, בלי לדעת אפילו האם זהו בדיון או אוטוביוגרפיה. הסיפור מתחיל בגוף שלישי, עד הרגע שבו נגמרת הילדות, עם הגירוש מהכפר, ומשם הסיפור הופך לעדות בגוף ראשון. למען האמת, עד העמודים האחרונים הנחתי שזהו בדיון, ובתור שכזה הוא לא שכנע אותי. אולי קראתי יותר מדי ספרי שואה? הזוועות חולפות בסרט נע ובדרמטיות תיאטרלית לעיתים.

אבל רק מחציתו הראשונה של הספר מוקדשת לילדות ולמלחמה. המחצית השנייה מוקדשת לחזרה לחיים אחריה: שהייתה ארוכה יותר, ואולי אפילו סבוכה יותר. פרט לאח אחד, שרדו כל ילדי המשפחה. אבל בהונגריה הם לא מצאו כבר את מקומם. דיטקה בת החמש עשרה רוצה לכתוב, להיות סופרת. אחיותיה ואחיה רוצים שתסתדר: תלמד מקצוע או שלפחות תתחתן. היא נודדת ממקום למקום ולבסוף, ב-1948 מגיעה לישראל, וגרה בה חמש-שש שנים עד שהיא מצליחה לעזוב ומשתקעת בסופו של דבר באיטליה, ברומא.

אני חייבת לציין שהתיאור של מדינת ישראל הצעירה עורר בי אי נוחות גדולה. אני האחרונה שאטען שמדינת ישראל, גם הצעירה, הייתה אור לגויים, או שהתנהלה כראוי. ועדיין קשה לקרוא שזהו "מקום שבו לומדים לירות לפני שלומדים ללכת" (עמ 90). מה גם שהתיאורים העובדתיים מאוד לא מדויקים (קוקה קולה בחתונה בשנת 1950? עד 1966 החברה נכנעה לחרם הערבי ולא שיווקה בארץ. מסעדות על הטיילת של שפת הים בחיפה? לא הייתה טיילת בתחילת שנות החמישים, ובקושי היו כמה בתי קפה בבת-גלים, צו גיוס לאישה גרושה? מעולם לא שמעתי על זה, לפי הסיפור שלה היא ברחה מהארץ כדי לחמוק מגיוס חובה אחרי גירושיה, ועוד).

אדית ברוק הצליחה בחייה, והיא כנראה באמת אישה מוכשרת, חזקה ונחושה. היא כתבה עשרות ספרים, פרוזה, שירה, מחזות ותסריטים. הפרק האחרון כמעט בספר, שבו היא מסכמת את חייה, גאה בספרים ש"גם הם בנים", כן ומרגש. לצערי אני לא יכולה לומר זאת על רוב הספר.

Edith Bruck, Il pane perduto (Milano: La nave di Teseo, 2021)

ביקור של האפיפיור הנוכחי בביתה של אדית ברוק, לפני פחות מחודשיים