בארצו של ישו – מטילדה סראו – אנשי ירושלים

מטילדה סראו תוהה מיהו ירושלמי, ומתבלת בקורטוב (ואף יותר מזה) של אנטישמיות נוצרית מלפני עידן הפוליטיקלי-קורקט. מתוך הפרק על ירושלים בספר "בארצו של ישו", כאן קטעים מתוך הפרק על חיפה.

העם

האם אפשר למצוא אולי בין שישים אלף האנשים המתגוררים בין החומות הקדושות את העם של ירושלים? מי ראוי אם כך לתואר הנבחר, מושא קנאתם של העמים אחרים ויקיר הריבון?

יהודי ירושלים, מתוך Jerusalem, Bethany, and Bethlehem מאת J. L. Porter

היהודים שמהווים בקירוב מחצית, או יותר, מתושבי ירושלים אינם העם שלה. היו היתה לישראל מתנה שאין לה שיעור, הבטחה אלוהית, היו היתה לו המציאות הנעלה ביותר שתתכן לעם: אך הוא התעייף מלהיות חסוד, טוב, מאושר. מאז אותו יום גורלי בניסן, שבו היהודים רצו בזעם מתמיה ועיוורים מזעם על האיש מנצרת, הם רצו שהדם של אותו חלל צודק יהיה על ראשם ועל ראש בניהם, הם הקימו על ראשם את הקללה והתפזרו, ולא היו עוד לאומה וגם לא לעם. אט אט, כשמתמתנים התנאים המדיניים והדתיים, והטורקים שוקעים יותר ויותר במעיין סלחנות קרה ומנומסת, שמקורה באדישות הערכית  שלהם, מתחילים היהודים לשוב לירושלים. הם שבים אליה מהמקומות המרוחקים ביותר באירופה, חיוורים, יגעים, כמעט תמיד חולניים, בארשת ביישנית של כלבים מוכים, נועצים מבט חשדני בכל אחד, יראים מכל אחד כמו מאויב, רודף, הם שתקנים, מהורהרים, אינם מסוגלים להתעמת, מסתתרים תמיד בבתים קטנים, אפלים ודוממים, בחנויות עלובות, נטולות סחורה כמעט: ואף כי מספרם בציון, מושא ערגתם ודמעותיהם, הולך וגדל,  ואף כי המסחר זעיר, וגם חלקית הגדול, בירושלים נמצא בידיהם, הם לא מסגלים לעצמם עזות מצח ושומרים על אותה ארשת של אנשים מפוחדים ואומללים, שאינם מעיזים להרים את ראשם, ואולי אף לעולם לא ירימו, לאחר שכרעו במשך מאות שנים תחת משא גורל של עצב וגלות.

והם יודעים זאת היטב, כולם! הם יודעים שהם חיים בירושלים הודות לזיכיון נדיב, ריבונות רשלנית, והם מרגישים עצמם במגורים ארעיים, תלויים בצו עותומני העלול לשלוח אותם לגלות; יש להם הבעה של מסתננים שחומסים את האוויר והשמש של ציון הקדושה; הם נצמדים לקירות בדרכם; אפשר לזהות אותם לפי השיער הארוך והמסולסל לרוב מעל הרקות והאוזניים, אפשר לזהות אותם על פי בגדים מסוימים, אפשר לזהות אותם בראש ובראשונה על פי המראה הקבוע של החולשה, החולניות, גם אצל הצעירים, גם אצל הילדים. הם מתייגעים בחנויות הקטנות והפעוטות ביותר; מוכרים הכל; קונים הכל; חלפני כספים; הנועזים שבהם מלווים בריבית, הלוואות קטנות בעבור משכונות, ערבונות, די שאף אחד לא יוכל להכשיל אותם. הבנק החשוב ביותר בירושלים, הוקם על ידי בני ישראל, אבל הוא מנוהל בעיקר מאירופה, והוא ממוקם ברובע הנוצרי. הם יוצאי דופן. כל האחרים במסחר הזעיר מתאמצים, בזהירות, בעדינות, בעיקשות. הם אינם יודעים לעבד את האדמה. מסורת הרועים והאיכרים שלהם אבדה, כמו גם הגזע שלהם: אלפיים שנות מסחר, מלאכה וחנוונות חדרו לעורקיהם. הנשים שלהם, לעיתים רחוקות יפות, כמעט תמיד חיוורות, כמעט תמיד בלויות, עם מבט הססני בעיניים בהירות, הן אינן רעולות, אבל הן חובשות כובעים מיושנים ומוזרים היושבים מעל המצח ומכסים את השיער: מעליו מהודקים צעיפי צמר לבנים מעוטרים בפרחים אדומים או צהובים: גם הן הולכות כפופות, שקטות, כשמסתכלים בהן הן מיד נכנסות בזריזות לבתיהן, שהם המכוערים ביותר בירושלים. וכדי להיות כאן, במקום שבו לפני אלפיים שנה היו המקדש, המולדת והמסורת שלהם, הם נאלצים לחיות מבוזים תחת כל סוג של דיכוי; למען היכולת לבכות כאן בימי שישי אל מול החומה היחידה שנותרה על תילה מבית המקדש; בכדי למות כאן ולזכות במעט אדמה שחורה מעמק יהושפט על גופם!

תענוג מפוקפק לקרוא את התיאורים הללו, מסוף המאה ה-19, לפני הציונות.

מכיוון שארוך וכבד מדי לתרגם את כל הפרק אדלג בהמשך, אבל אגלה שבקטעים החסרים אף אחד מתושבי ירושלים לא יוצא טוב בעיני הצליינית מאיטליה, חוץ אולי מאלו שמדברים בשפתה…

גם לא העם הטורקי השליט הוא העם של ירושלים. הטורקים מונים שמונה או עשרת אלפים, הם נמצאים בירושלים כמו בכל מקום אחר בו הכוח והאומץ שלהם כבשו את האדמה; הם נשארים באותה שלווה, אותה בטלה, אותה אדישות מוסרית שהיא התכונה המייחדת את העם העותומני. אמרתי אדישות מוסרית! מכיוון שהשלטון שלהם בפלשתינה הוא אחד המניבים ביותר מבחינה חומרית: כל בעלי הזיכיונות הנוצרים, כלומר הלטיניים, היוונים, הארמניים, קבלו אותם לעיתים נדירות בזכות נדיבות הסולטן, אך כמעט תמיד תמורת כסף. כל טפח מארץ הקודש עלה בדמעות, דם וממון של המאמינים, ואפשר לומר שהדברים החשובים ביותר שארצו של ישו, שנבלה תחת ההזנחה האסלמית, שקלה לידי השער הנשגב אינם דגן, חיטה, ענבים ותפוזים!

אין הנוצרים, הלאומים הנוצרים לכאורה, העם של ירושלים. אמת היא כי הלטיניים, היוונים הפלגניים, הארמניים הפלגניים, הרוסים, המרונים, מיצגים את חייליו הנאמנים של ישו, אבל הם מחולקים קשות בין הפלגים והקנאים שלהם. רק הלטיניים, רק הפלוגות המבורכות של הנזירים הפרנציסקנים, משגיחי המקומות הקדושים, המונים ביחד  אלפיים מאמינים לטיניים, רק הם בזכות רוח האדם, צלילות הדעת, הדבקות שקבלו מסן פרנסיסקו, הם יכלו להיות לגרעין של העם הנוצרי בירושלים, העם היחיד והאמיתי של ירושלים.

אמנם, בזכות האומה שלנו, מפני שהאמונה הלטינית שומרת על יוקרתה בארץ הקודש, צריך לעצום את העיניים… לו רק נקווה שנוכל לכונן בעתיד הרחוק את העם של ירושלים. האנשים האלו בוודאי שלא יכוננו אותו, גם לא היהודים שהם כבר לא עם אלא ערב רב, המגיע מכל הדתות הקיצוניות ואינו כשיר לרוח חיה ולאיחוד; גם הטורקים לעולם לא יכוננו אותו, הם שיושבים שם כחיל מצב,  גם לא העמים הנוצריים הקטנים, העצלים, הקנאים המסוכסכים ביניהם; גם אתם לא תכוננו אותו, אנשי ירושלים, או ערביי הארץ, או הבדואים היפים החמושים עד השיניים המגיעים ממדבר יהודה, אפילו מפרובינקיה ערביה, מההרים הבלתי עבירים והמישורים ולא נודעים: אתם באים לציון בכדי למכור ולקנות: אבל אתם לא רואים אותה, אתם לא מכירים אותה, אתם לא אוהבים אותה, אתם ממהרים לברוח ממנה ברגע שתוכלו, לאדמה שלכם לאוהלים שלהם. יתכן שלעולם לא יהיה עם לירושלים. האל רומם אותה והאל ישיב לה את תהילתה; אבל מישהו מסוים התענה שם יותר מדי, מת שם באכזריות רבה מדי.

נהרות של דיו נכתבו מאז על "שאלת ירושלים", כל כך הרבה השתנה, קשה לקבל כפשוטו אפילו משפט אחד, אבל אולי המסקנה הדחוקה שירושלים שייכת רק לאל (אמירה שקולה מבחינתי לכך שאינה שייכת בלעדית לאף אחד אחר) לא כל כך מופרכת…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On 20 במרץ 2012 at 12:03 am

    אני מאוד אוהב את הטורים של על הספר של מתילדה די סיראו זה ממש מרתק.

    • שירלי  On 20 במרץ 2012 at 7:07 am

      גם אני מוצאת את הספר שלה מסקרן. מעבר לתיעוד ההיסטורי נדיר בימינו להחשף לכתיבה איכותית שהיא גם מתנשאת וישירה. כנראה שסוג ההתיחסות הזה לא עבר מהעולם, אבל הוא עטוף בימינו בכל כך הרבה אפולוגטיקה והסוואות שקשה יותר להתמודד איתו. רק למען הסר ספק: אני בהחלט לא מתגעגעת לדעות הקדומות ולהתנשאות, אבל מעניין לפגוש אותן פעם פנים אל פנים.

  • shaultweig  On 20 במרץ 2012 at 12:15 am

    כמה הערות

    הספרדים נתפסו אחרת ממה שנתפסו האשכנזים אצל העותומנים והאוכלוסיה הלא ילידית

    יש לי ידידים חלקם טבלו חלקם לא,הם מתנגדים בשימוש במילה ישו שבראשי תיבות זה…הם מעדיפיםאת המילה ישוע

    הגיע הזמן לעשות סוף להצקות של יד לאחים

    • שירלי  On 20 במרץ 2012 at 6:57 am

      יתכן שהספרדים באמת נתפסו אחרת, וכאן נראה שסראו מיחסת בעיקר לאשכנזים, אמנם היא לא ערכה מחקר מאוזן אבל לפי היחס לטורקים, לערבים ולבדואים, אני לא בטוחה שהספרדים היו יוצאים יותר טוב אצלה…
      לגבי שאלת ישו-ישוע, זו אכן שאלה שהתחבטתי בה לא פעם, וכאן במיוחד. בעבר נהגתי לכתוב ישוע ואז העירו לי שהנורמה בעברית היא ישו, זה השם המקובל והאטימולוגיה חסרת משמעות עבור רוב קוראי העברית. התיישרתי לפי הנורמה, אבל בטקסט נוצרי חדור אמונה זה בהחלט צורם. נורמות הן מטיבן נזילות, ויתכן שגם הנורמה הזו תשתנה, בוא נגיד כך, כשב"הארץ" יכתבו ישוע, בלי סוגרים ופרושונים, גם אני אחזור לישוע.

  • עידו לם  On 20 במרץ 2012 at 11:12 am

    רק שיהיה ברור: התכוונתי שאני מאוד אוהב לקרוא את הטורים שלך.

    • שירלי  On 20 במרץ 2012 at 12:02 pm

      תודה רבה!

    • רונית חזן  On 22 במרץ 2012 at 12:35 pm

      גם אני בתור מעצבת שמלות כלה בירושלים מוצאת את הטור שלך כל כך יפה ומעניין, הוספתי למועדפים.

  • עודד ישראלי  On 24 במרץ 2012 at 12:24 am

    קטע חזק מאוד: "וכדי להיות כאן, במקום שבו לפני אלפיים שנה היו המקדש, המולדת והמסורת שלהם, הם נאלצים לחיות מבוזים תחת כל סוג של דיכוי; למען היכולת לבכות כאן בימי שישי אל מול החומה היחידה שנותרה על תילה מבית המקדש; בכדי למות כאן ולזכות במעט אדמה שחורה מעמק יהושפט על גופם!"

    הקטע הזה מציג תמונה עגומה של חיי היהודים תחת שלטון מוסלמי בירושלים – באותה תקופה שמתוארת לרוב על-ידי אנטי-ציונים כתקופה בה חיו היהודים במצב הצבירה הגלותי "שהוא מצב הצבירה הנכון עבורם", ותחת אותו שלטון מוסלמי שמתואר לעיתים על ידי אנטי-ציונים היום כ"אוהד וסובלני"…

    באופן כללי מקריאת הטקסט אפשר להבין מדוע מתקשים האנטישמיים הקלאסיים באירופה לראות מדינה יהודית חופשית וגאה, שעומדת על חייה בכבוד ואף מכה תוקפיה שוק על ירך… לטעמם של אנטישמים מסוגה של מטילדה סראו המצב הנכון של היהודים זה גלות וביזוי והשפלה, כעונש על זה שסרבו לקבל את האמונה בישו (אגב, השם "ישו" הוא השם המקורי של הבחור, כפי שהוא מופיע ביוונית במקור, בכתבי הנצרות הקדומים ביותר – ו"ישוע" זה רק פרשנות שמחפשת מקור עברי לשם), וזה פשוט בלתי נסבל עבורם, מבחינה דתית, שהיהודים יחזרו לחיות כעם חופשי וגאה במולדתם מבלי שיכירו בטעותם ההיסטורית… איך היא אומרת: "היו היתה לישראל מתנה שאין לה שיעור, הבטחה אלוהית, היו היתה לו המציאות הנעלה ביותר שתתכן לעם: אך הוא התעייף מלהיות חסוד, טוב, מאושר. מאז אותו יום גורלי בניסן, שבו היהודים רצו בזעם מתמיה ועיוורים מזעם על האיש מנצרת, הם רצו שהדם של אותו חלל צודק יהיה על ראשם ועל ראש בניהם, הם הקימו על ראשם את הקללה והתפזרו, ולא היו עוד לאומה וגם לא לעם."…

    זה בעצם הרקע הדתי שמסתתר מאחורי חלק ניכר של האנטי-ציונות האירופית – שלעיתים נמצע במודע ולעיתים בתת מודע האנטישמי שלהם…

    • שירלי  On 24 במרץ 2012 at 8:54 am

      אני באמת לא יודעת מה מניע את האנטישמיות כיום, סביר להניח שהיסודות הנוצרים לא נעלמו, אבל לא הייתי לוקחת את הדברים כפשוטם. כפי שאני לא רוצה שיניחו שהתודעה שלי זהה לזו של סבי-הסבים שלי ושל קרוביהם יהודי ירושלים, אף שזו התרבות שצמחתי ממנה.

  • קימבאל  On 24 במרץ 2012 at 6:17 am

    בנוגע להערתך –
    "אבל אולי המסקנה הדחוקה שירושלים שייכת רק לאל (אמירה שקולה מבחינתי לכך שאינה שייכת בלעדית לאף אחד אחר) לא כל כך מופרכת"

    האל מוזמן מבחינתי לקחת את כל המקומות הקדושים בירושלים וכך לפטור את היסודות השפויים בחברה מעונשם ומהמלחמות המיותרות שהם גרמו, גורמים ומן הסתם יגרמו בעתיד.

    • שירלי  On 24 במרץ 2012 at 9:08 am

      ראשית, הבלוג הזה לא מתיימר להיות בלוג פוליטי, בעיקר משום שאני מבינה פחות מדי בפוליטיקה, אם כי כמי שחיה כאן אין לי את הלוקסוס של לא להתעניין.
      ולעצם ההערה, אני חוששת שאף אחד לא יציל אותנו מברכתה וקללתה של ירושלים ולכן המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות מודעים למורכבות ולנסות להזיק מעט ככל האפשר. אם כבר נתקענו בחנות חרסינה אז לא צריך לברוח, אבל לפחות ננסה לא להיות פיליים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: