ספר לימוד עברית לדוברי איטלקית

לאחרונה יצא לאור הספר "מכונת הדיבור בתור מורה שפות", המתעד וחוקר את לימוד העברית בגרמניה בשנות בשלושים. את הספר לא קראתי, אבל הוא נראה מעניין (תודה לדגש קל), והוא הזכיר לי ספר שנמצא אצלנו בבית: ספר לימוד עברית לדוברי איטלקית שהיה שייך כפי הנראה לסבתא-רבתא של אישי.

עמוד השער

מסתבר שמדובר ברב מכר של ממש. המהדורה הראשונה יצאה בפירנצה (פירנצי יגן עליה אדני) ומכיוון שהיא אזלה מן השוק יוצאת עכשיו מהדורה רביעית משופרת בליוורנו. לא ברור מתי יצאה המהדורה הראשונה (ממקורות אחרים הסקתי שב-1834) אבל נדמה לי שהצלחתי לפענח את שנת ההדפסה של המהדורה הזו: "שנת חנך לנער על פי דרכו לפ"ק". אם נחשב את סכום האותיות בגימטרייה של המילים המסומנות בסגולתא (משולש נקודות) נגיע ל-618, ויחד עם הפרש השנים (בערך 1240) בין תאריך עברי ללועזי  נגיע ל-1858, אני מאמינה שזו השנה בה הודפס הספר (אני מאד גאה בפצוח הבלשי שהביא אותי לנוסחה המוזרה הזו, אבל אתאפק ואדלג על ההסברים הטרחניים).

הספר נועד ללמד נערים עברית, להביא אותם לרמה שיוכלו לתרגם (להעתיק במונחי הימים ההם) מעברית לאיטלקית, וכך נכתב באיטלקית בהקדמה למהדורה:

"מעודד משביעות הרצון של הקהל, הוספתי להדפסה הרביעית של עבודה בסיסית זו כמה חוקי דקדוק עברי, אשר כולם חלק מן הסידור, בצירוף כמה דוגמאות, על מנת שיוכל התלמיד השקדן, בקלות ובזמן קצר, להתמודד עם קריאה מדויקת של הסידור והתנ"ך הקדוש."

בהחלט לא משימה פשוטה, והמחבר ניגש אליה בשיטתיות נאה.

קריאה

 השיעור הראשון מוקדש להכרות עם האותיות. אפשר לשים לב שאחד התלמידים השקדנים הוסיף את שמות האותיות בעפרון באיטלקית, משימה שהמחבר תכנן לשיעור השישי דווקא.

שיעור ראשון

שיעור שישי

השיעורים הבאים עוסקים בלימוד התנועות, לפי סדר  אלפביתי, במספר הולך וגדל של הברות בכל מילה. בולטת השאיפה של המחבר לכלול רק מילים לגיטימיות מהמקורות בטקסט, אם כי המשימה נעשית מאתגרת למדי כשהוא מגיע למילים בעלות שבע הברות.

בהתחשב במועד אי אפשר להתעלם מהמילה השימושית בסוף העמוד: ו-ה-א-חש-דר-פ-נים. קצת פרסית לא הזיקה לאף אחד עדיין.

אחרי מילים של שבע הברות אפשר כבר להתחיל לקרוא טקסטים אמיתיים, הטקסטים הראשונים הם כצפוי ברכות ותפילות יומיומיות: נטילת ידיים, ברכת המזון, קריאת שמע, קידוש,  קדיש.

דקדוק

הפרק הבא הוא תוספת הדקדוק. עשרה עמודים דחוסים להפליא בדקדוק עברי על רגל אחת: דגשים לסוגיהם, ניקוד, הגייה, חלקי הדיבר, שמות עצם, גופים, תארים, פעלים, מיליות יחס, תואר הפועל,  קריאות, מספרים, מניה ימות השבוע, חודשים ו-זהו. עשרה עמודים. אני אשמח להכיר את הגאון שידע עברית אחרי קריאה מעמיקה של העמודים הללו.

אותי עניינו בעיקר הסעיפים הנוגעים למיליות החיבור והקריאה. האיטלקית עשירה במיליות חיבור וקריאות והשימוש בהן נרחב מאד, בשפה הדבורה והכתובה. אלו מילים שמוסיפות אווירה, רגש, נופך אישי, וכל איטלקי שמכבד את עצמו לא חוסך בהן. אחת המורות שלי לאיטלקית התלוננה פעם מרות על האנגלית: "אומרים רק מה שצריך, זה כל כך משעמם!" בתרגום לעברית הבעיה כפולה: השפה דלה במילים כאלו והן מוסיפות סרבול למשפט. בהתחשב בכך שמשפט איטלקי בטקסט ספרותי או אקדמי יכול להשתרע בקלות על פני עשר שורות ויותר (ספרתי!) ובעברית אני הולכת לאיבוד אחרי שלוש שורות לכל היותר, המחיר של מילות האווירה כבד מנשוא.

אבל הישועה לא תבוא כנראה מספר מהמאה ה-19, אני חוששת שאין הרבה מקום להאח, אללי, אחלי, הס ואויה בתרגום בן ימינו. אבל גם האיטלקית השתנתה מאז. כך נמצא כאן מקרה של מילים מקבילות שהתיישנו בשתי השפות. "acciocché" היא מילה שיצאה מהלקסיקון באיטלקית, כלומר היא מופיעה עדיין בכל המילונים אבל לא נתקלתי בשימוש בה בטקסטים מודרניים ובוודאי שלא בדיבור. גם בעברית נדיר השימוש ב"למען" במשמעות של "בכדי".

אוצר מילים

הפרקים הבאים הם טקסטים דו לשוניים, פרקי מוסר, תהלים, משלי, רמב"ם, בעברית ובאיטלקית. אבל בכדי להעשיר את אוצר המילים כולל הספר גם אוסף קטעים קצרים בנושאים מגוונים, מודרניים ויומיומיים. העולם, הזמן, האדמה, המים, רוחות השמיים, החי והצומח, גוף האדם, מותר האדם, משפחה, מוסר, שלטון, בגדים, בית וכלים, עבודה ואומנות. איני יודעת מי חיבר את הקטעים הללו, להפתעתי מצאתי אותו נוסח גם בספר לימוד עברית מאידיש, כך שיתכן שהיו אלו קטעים סטנדרטיים באותה תקופה.

הקטעים הללו מלאי חן ותום אבל אתאפק ואביא רק דוגמא אחת, על ההבדלים בין צמחים לחיות.

"מה רב יתרון החיים על הצמחים: החיים ינועו ברצון והצמחים לא ינועו ברצון: החיים יש להם חמישה חושים והצמחים אין להם חמישה חושים : החמישה חושים הם הראות השמע הריח הטעם והמשש : החיים משמיעים קול והצמחים אינם משמיעים קול : הבקר והצאן גועה הסוס צוהל החמור נוער הכלב נובח האריה שואג החזיר נוהם הדוב שוקק הזאב הומה העוף מצפצף הקורא דוגק הסיס עוגר ויש צפרים מזמרים בקול נעים."

ידוע שבעלי החיים מתבטאים אחרת בשפות שונות וגם כינויי הקולות שלהם משתנים משפה לשפה. זהו כמובן פתח לדיון נרחב בשאלת ה"אונומטופיאה אמת או אגדה" שאשאיר לבלשנים גדולים ממני. בינתיים נהניתי במיוחד מהדוב השוקק והזאב ההומה. יש לזה סימוכין במקורות ("אֲרִי-נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק", משלי כח טו) אבל בימינו עולה בדמיוני רק פו המשתוקק לדבש.

ולמה "ציפורים מזמרים בקול נעים"?  ציפור בעברית היא נקבה, יש תמימות דעים בין המילונים, האם מחבר הספר הוטעה על ידי הסיומת הזכרית? או שאולי הזהות ה"גברית" כל כך של המילה באיטלקית השפיעה עליו? (בשימוש  הסלנגי הגס)

מילון

המילון בסוף הספר מרתק במיוחד. חמישים עמודים של מילון עברי-איטלקי שבחירת המילים בו יכולה להיות נושא למחקר בפני עצמו, אנתרופולוגי-היסטורי-בלשני, עוד לפני שצוללים אל המילים עצמן. המילים מסודרות אמנם לפי סדר אלפביתי, אבל ללא אחידות דקדוקית: יחיד, רבים, זכר, נקבה, שייכות, סמיכויות וצירופים מופיעים זה לצד צד ללא אבחנה.

כמה דוגמאות שמשכו את ליבי:

שפן – Conglio  – נכון שבאיטלקית קיימים גם ה- Lepre וגם ה-Coniglio , אבל לשניהם יש אוזניים ארוכות, מסתבר שלטעות הזו יש היסטוריה ארוכה. באיטלקית השפן הוא procavia, בעל חיים שאינו מצוי באיטליה.

שערורית – Bruttezzaמילולית כיעור, אבן שושן דווקא טוען שמדובר במשהו בעל שיער קצר, אבל כנראה כבר אז לא היתה באיטליה סובלנות לפמיניסטיות זיפיות. אילו המלה לא היתה מנוקדת הייתי חושדת שמדובר בכיעור שערורייתי.

שער החרסית – Porta orientale  – מילולית שער מזרחי. שער החרסית זהו שמו של שער האשפות, כפי שהוא נזכר בירמיהו "ויצאת אל גי בן הנם אשר פתח שער החרסית" (ירמיה י"ט ב').  בתרגומים שונים של התנ"ך לאיטלקית מופיעים תרגומים מילוליים של השם, הכל בסדר, מותר להנהיר בתרגום, אבל מזרחי? שער האשפות פונה באופן ברור דרומה! אבל למה להתעסק בקטנות, בסך הכל מדובר בשער אוריינטלי מהלבנט.

עקרת הבית –  Sterile ritirata femminaמילולית אישה עקרה מבודדת.  זו כנראה היתה המשמעות המקורית של המושג בעברית, התרגום המילולי של המושג לאיטלקית נאמן למקור, ההפוך למשמעות המאוחרת. הביטוי הזה הכלול בתפילת ההלל וכך הוא מתורגם גם בסידור דו לשוני מאותה תקופה.

קנה השקפה –  Telescopio–  מילולית טלסקופ. לתשומת לב האקדמיה.

חשמל – Rame scintillanteמילולית נחושת מנצנצת. תזכורת לכך שמדובר במילה יחידאית ואין סיבה לתת למשמעות המודרנית עדיפות על פני הפרשנות מהמאה ה-19.

עץ שמן – Ulivoמילולית זית. כמה פשוט. מישהו צריך עוד הסברים קולינריים על המטבח האיטלקי?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסף  On 5 במרץ 2012 at 7:55 pm

    רשימה מאוד מעניינת, מעניין איך אפשר ללמוד על העברית מתוך התרגומים לשפות אחרות.

  • יעל כהנא  On 5 במרץ 2012 at 8:36 pm

    מרתק, תודה!

  • nava faust  On 5 במרץ 2012 at 11:13 pm

    מרגש. זאת ציונות בהתהוותה.
    נאוה.

  • רוני ה.  On 5 במרץ 2012 at 11:19 pm

    תודה על הרשימה. שמחתי במיוחד למצוא כאן את רשימת קולות החיות. באתר שלי הקדשתי דף מיוחד לכל קולות החיות (http://www.safa-ivrit.org/fauna/sounds.php). ומתברר שיש הבדלים בין שתי הרשימות: על פי הספר, הזאב הומה (זה כנראה על פי תהילים: יֶהֱמוּ כַכָּלֶב) אבל היום מקובל שהיונה הומה, אז הכבשים געו והיום הן פועות וכן הלאה.
    ועוד הערה שמתקשרת לדף הזה. בראש הדף יש הבדלה בין החיים לבין הצמחים. בדומה לזה, כשבניתי את האתר, הקדשתי פרק אחד לחי ופרק אחר לצומח (על משקל המשחק הידוע "חי צומח דומם"). ואז יום אחד קיבלתי מייל נוזף מד"ר לביולוגיה שכעס על ההבדלה שעשיתי בין החי לבין הצומח, שכן הצמחים גם הם חיים ולמה אני משריש את הטעות הזאת בציבור. אז אמנם לא תיקנתי את מבנה האתר, אבל זאת ההזדמנות להגיד שהוא צודק! – גם הצמחים הם חיים. הם אמנם לא "בעלי חיים" אבל מבחינה ביולוגית הם בהחלט חיים!

  • שירלי  On 6 במרץ 2012 at 7:43 am

    תודה רבה! אתם מאד מעודדים אותי.

    אסף, אכן אחד הדברים המהנים ביותר בעיסוק בשפה ותרבות זרה הוא ההזדמנות ללהתקרב לשפה ולתרבות שלי. נשמע אולי פרדוקסלי ברגע הראשון אבל אני חושבת שרבים מהמתרגמים יסכימו איתי.

    תודה על התוספות רוני, אני תוהה מה גורם למילים "שרירותיות" כאלו לשנות משמעות ולנדוד מחיה לחיה – במיוחד בין חיות כה שונות כמו זאב ויונה.

    • רוני ה.  On 6 במרץ 2012 at 11:17 am

      אני חושב שהשינוי נובע מכך שהיום השפה שלנו הרבה יותר מדויקת מכפי שהיתה בזמן שבו נכתב הספר. הספר נכתב בתקופת ההשכלה, במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, ואז העברית התבססה כמעט לחלוטין על העברית המקראית. קולות החיות המובאים כאן מבוססים כנראה בלעדית על מה שמצוי במקרא. המהפכה הגדולה בתחום בעלי החיים והצמחים חלה עם מנדלי מוכר ספרים שפעל בעיקר במחצית השניה של המאה התשע עשרה. יש מחקר מעניין של פרופ' איתמר אבן-זהר על שינויי המשמעות בלשון שקרו בספרות העברית: http://www.tau.ac.il/~itamarez/works/hebrew/Ma-bijela-Gitl.pdf
      ספציפית לעניין ההמיה של הזאבים – עד כמה שאני מבין, במקרא לא מדובר על נביחות כלבים או על יללות אלא על קול הגרגור של הכלב (שהושאל כאן לזאב) – והגרגור יכול להתאים גם ליונים.

  • Karin  On 14 במרץ 2012 at 10:41 pm

    מצאת אוצר! תודה שחלקת איתנו בצורה כה מפורטת. ואיך באמת לתרגם את כל מיליות החיבור והקריאה? ברגע שמוותרים עליהן המשפט בעברית הופך עירום וקצת חסר נשמה.

    • שירלי  On 15 במרץ 2012 at 5:21 am

      אכן אוצר, הייתי שמחה להפוך שם כל אות, לראות מה עוד מסתתר שם.
      אני משערת שנמשיך להתחבט עם המיליות הללו לנצח, קצת נשמור, קצת נשמוט וקצת נפצה…אבל הרי זה מה שעושה את העבודה מעניינת, לא?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: