פְיַאסְקוֹ אצל אֶקוֹ ותובנות של סופר

חלק קטן מהקהל שלא נכנס (צילום: שחר לאודון)

כידוע הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות והפיאסקו הוא כמובן לא של אקו, אלא תוצאה של כוונות טובות באוניברסיטת תל-אביב. היוזמה היתה נהדרת – הרצאה של אומבטו אקו, פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום. ההרצאה פורסמה בכל הצינורות, אני קבלתי לפחות חמש הודעות בדואל, הודעה כאן, ועוד הוספתי חטא על פשע ופרסמתי אותה בעצמי כאן. כשהגעתי לשם רבע שעה לפני השעה היעודה – בקושי רב ניתן היה להיכנס אפילו לבניין. דלתות האולם היו סגורות וקהל עצום (300 איש?) חיכה בנימוס אך בדוחק ברחבה. מכרים לצדי טענו שזה היה המצב גם חצי שעה מוקדם יותר. מסתבר שבאולם התקיים שיעור רגיל קודם לכן והסטודנטים שוחרי הספרות נשארו רובם ככולם לשבת בכיסאותיהם. לכן, גם כשהתחילו להכניס אנשים לאולם, רק מעטים נכנסו. בסופו של דבר, באמצע ההרצאה, החלו להקרין במעגל סגור ובאיכות מינימאלית את ההרצאה בכתה סמוכה, הייתי מאושרת להצליח למצוא מקום בצד על הרצפה. לא בדיוק התנאים האידיאליים להתרכז בהרצאה. [תוספת מאוחרת: דיווח בעיתונות]

אבל בכל זאת, אחרי הוצאת הקיטור, כמה נקודות שהצלחתי לקלוט:

• בעת כתיבת רומאן בונה אקו בדמיונו עולם שלם שבו הוא ממקם את העלילה והדמויות. הוא משרטט את המבנים, סופר מדרגות ועיקולים, מתכנן את אורך המסדרון כדי שיתאים לאורך השיחה המתנהלת בו. העולם הזה אינו מוצג לקורא אף פעם, אבל כדי שההשתקפות שלו ברומאן תהיה משכנעת – הוא חייב להתקיים בדמיונו עד לפרט האחרון.
  

  אומברטו אקו בתל-אביב (צילום: שחר לאודון)

• לא רק העולם הפיסי – גם כל שאר הפרטים ברומאן חייבים להתלכד לשלמות הרמונית: משך הזמן, התקופה ההיסטורית, הטכנולוגיה, השפה.  הרומאן על פי אקו הוא פאזל רב מימדי, מערכת מרובת אילוצים שבה כל חלק חייב להשתלב במקומו. הוא סיפר כיצד שלח את אחת הדמויות לברזיל לעשר שנים כדי לאפשר לאנושות להמציא את המחשב האישי בינתיים (מזל שאני הייתי עדיין בבית ספר ואין לי חלק באשמה שלא הוצאנו את הצ'יפ בזמן).  כתיבת רומאן נשמעת בפיו כדבר מאד פשוט: רק תפתור את כל האילוצים והרי לך רומאן משובח. האמנם?
• ועוד בפלאי הטכנולוגיה, אקו פינטז להנאתו ולהנאת הקהל על האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה האינטראקטיבית שתאפשר לקורא לשנות את הספר כאוות לבו, לתת לדמויות החביבות עליו לדלג בעליזות לרומאן אחר ולחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה. אז לא, זאת לא ספרות, מהותה של הספרות טמונה בגורל הבלתי ניתן לשינוי שהכתיב הסופר. האם זה בעצם גם ההבדל בין המציאות הוירטואלית ובין העולם הממשי?
• כאשר נשאל על תרגומי ספריו לשפות אחרות טען שהוא מקפיד לעקוב אחר מלאכת התרגום גם לשפות שאין לו מושג קלוש בהן. מכיוון שיש לו "מתרגם קבוע" לכל שפה, נוצר במשך השנים מועדון בינלאומי קטן של מתרגמיו, לפעמים הם מוצאים טעויות אחד אצל השני, לפעמים הם מצליחים לפתור בעיות בינם לבין עצמם ולעיתים הם מצליחים להסביר לו את הקשיים והוא מנסה לעזור להם להתאים את הטקסט לשפת היעד (בכך הזכיר לי את הרצאתה הנהדרת של אנה בירקנהאור על עבודתה עם חיים באר). בכל אופן ברור לו שתרגום איכותי קריטי ליצירה. לדעתו סופר שאינו נוהג כך הוא פשוט טיפש. לא פחות.

סופרים איטלקים ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים

לפני שנתיים קראתי ביום שישי בצהריים אצל אסתי סגל שסנדרה פטרינייני התארחה ביריד הספרים. זה נגמר בדמעות. גם באיטליה סנדרה פטרינייני היא לא סופרת ידועה, אבל לפני ארבע שנים קראתי סיפור אחד שלה וכל כך אהבתי אותו שתרגמתי את כולו לעברית, ומאז הוא צפון במעמקי המחשב שלי. לא הצלחתי למצוא דרך להגיע אליה ולפרסם אותו, הידיעה שהיא היתה בירושלים בעת שאני ישבתי לי בשלוה בחיפה היתה אכזרית מדי עבורי. יריד הספרים נפתח היום בירושלים – עדיין לא מאוחר להודיע ולהגיע.

האירוע הנוצץ ביותר השנה הוא ביקורו של אומברטו אקו. אומברטו אקו, מעבר להיותו סופר מרתק, הוא סימיוטיקאי וחוקר ספרות מבריק. הוא אחד האקדמאים הבודדים שכותבים על ספרות בלשון של בני אדם, במשפטים ברורים ורעיונות שלא מתחבאים מאחורי מילים באורך הגלות. יתכן שחלק מכך קשור לכך שהאנגלית שלו משובחת והוא כותב ישר באנגלית ויתכן שפשוט יש לו מה להגיד ולכן הוא לא נאלץ להתפתל (ואולי כי הוא מתפתל מספיק ברומאנים שלו? העירה המרשעת הקטנה שבפנים). "ששה סיורים ביער הבדיוני" (Six walks in the fictional woods) הוא דוגמה נהדרת לכתיבה כזו, הספר שמבוסס על סדרת הרצאות "לוקח בהליכה" מושגים בתורת הספרות העכשווית ומדגים אותם בהנאה על יצירות מופת. התפעלתי במיוחד מהניתוח שלו ב"על ספרות" (On Literature) לספור "סלבי" של ז’ראר דה נרוואל[1], בעזרת דיאגרמת זמנים של היחס בין הזמן האמיתי לבין הזמן הנארטיבי הוא חושף את הערפול המכוון וההדגשות שטמן הסופר בטקסט. כמהנדסת VLSI לשעבר לא יכולתי לעמוד בפני קסמה של דיאגרמת זמנים…

• יום ד' – 23.2, 20:30 דו שיח, אומברטו אקו ו-א.ב.יהושע, קפה ספרותי ביריד
• יום ה' – 24.2, 16:15 הרצאה: "וידויו של סופר צעיר" באוניברסיטת תל-אביב, מכיוון שיעל סלע-שפירו הודיעה כבר בשבוע שעבר אני צופה אולם מלא, מישהו מוכן לשמור לי מקום?

את ארי דה לוקה כבר אין צורך להציג, נדמה שהנפוליטני חובב ישראל הזה לא מפספס הזדמנות לבקר אצלנו. אשרינו!

• יום ב' – 21.2 21:00, ארי דה לוקה ורפי אדר משוחחים על "היום שלפני האושר", קפה ספרותי ביריד
• יום ד' – 23.2 19:30, ארי דה לוקה, מנחם פרי ורפי אדר, צומת ספרים בדיזינגוף סנטר, תל- אביב
• יום ה' – 24.2 21:00, בין נאפולי לנהלל – מאיר שלו מארח את ארי דה לוקה לשיח סופרים, בבית אבא חושי בחיפה. בתשלום.

אנג'לו פצאנה ידבר באיטלקית על עתיד הספר בעידן הטכנולוגי. פצאנה היה בעבר חבר פרלמנט איטלקי רדיקלי, בין השאר פעיל לזכויות הומוסקסואלים. בשנת 2008, לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל, פרסם פצאנה את הספר "לשנה הזו בירושלים" (Quest'anno a Gerusalemme), סיפורם של כשלושים יהודים איטלקים שעלו לארץ. לפי הכריכה הספר "מאיר באור נאמן את הציונות שהפכה למילה גסה". לא קראתי את הספר – אבל כנראה שהוא צריך להיכנס לרשימת הקריאה שלי.

• יום ב' – 21.2 17:30, דיון פתוח על עתיד הספר בדוכן האיטלקי, באיטלקית
• יום ג' – 22.2 12:15, אנג'לו פצאנה ודוד ארליך, על מדף הספרים בין טורינו לירושלים, קפה ספרותי ביריד

לצערי לא אוכל להגיע לדיון על עתיד הספר, נושא שיש לי עניין מיוחד בו, מעבר לעניין בספרות האיטלקית. אני אתנחם בחצי יום עיון למחרת על הספר הדיגיטאלי.

• יום ג' – 22.2 10:00-12:30, יום עיון: הספר הדיגיטלי והשפעותיו. משתתפים: ד"ר יוסי בן-דב, גילה בן-הר, יוסי ורדי, פרופ' יואב יאיר, גיא רולניק, שי רשף (כולם מישראל), סנטיאגו דה לה מורה (בריטניה), סטיבן גרינברג (ארה"ב) לורי ראסין (ארה"ב).

אבל תהיה לי עוד נחמה בנושא הטכנולוגי, באירוע ספיח של היריד, תרצה הסופרת זבבה קזאטי מודינייני על הספרות בעידן הטכנולוגי, אם ואיזה מקום יש לה עדיין בחיינו. מסקרן למדי לראות מי היא: השם הוא בעצם פסדונים של זוג נשוי שפרסם במהלך שלושים השנה האחרונות יותר מעשרים ספרים. הגבר מת ב-2004 ומאז יצאו עוד חמישה ספרים. ביריד היא תדבר על ספרה האחרון: "מר גרגורי".

• יום ה' – 24.2 17:30 , זבבה קזאטי מודינייני, ביריד, באיטלקית
• יום ב' – 28.2 18:00 , חיוניות הרומן בעידן הטכנולוגיה, הרצאה במכון האיטלקי לתרבות בתל-אביב, באיטלקית

מלאניה מאצוקו תציג את ספרה "יום מושלם" שיצא לאור לא מכבר בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.

• יום ד' – 23.2 18:00, ביריד, באיטלקית

 קרלו לוקרלי הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה ועיתונאי. ספרו "כמעט כחול" יצא לאור ב-2009 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. עיקר יצירתו הם מותחנים, ספרי משטרה ופשע. לכן כנראה ישתתף בדיון על "בדיון אמיתי: כתיבה על פשע ופלילים באיטליה ובישראל". הממם.. אני לא בטוחה שאני רוצה לקחת את איטליה כמודל בתחום הזה, אנחנו מתקרבים אליהם מהר מדי לטעמי.

• יום ב' – 21.2 19:30, "בדיון אמיתי" דיון עם קרלו לוקרלי, ג'נריקו קארופיליו וליעד שהם, מנחה: קלאודיה רוזנצווייג. קפה ספרותי, ביריד
• יום ג' – 22.2 17:00, קרלו לוקרלי, מפגש עם הקהל, ביריד, באיטלקית

השותף האיטלקי השני לדיון הפלילי הוא ג'נריקו קארופיליו, שופט לשעבר, סופר וסנטור איטלקי. הרצאתו נקראת "ספרים ובתי דין. החיים הכפולים של ג'נריקו קארופיליו".

• יום ג' 22.2 18:00, ג'נריקו קארופיליו. ביריד, באיטלקית

---

[1] סילבי ; אורליה : שני סיפורים / ז’ראר דה נרוואל ; מצרפתית: אביבה ברק