רשמים מיום העיון "האדם שמשלושת צדי הטקסט"

הפעם על ספרות – אבל לא איטלקית. בזכות הודעה בבלוג של יעל סלע-שפירו הלכתי, פשוטו כמשמעו*, ליום העיון ובדירבונה אני מעלה את רשמי.

יום העיון היה משותף לשני חוגים באוניברסיטת חיפה: לשון עברית והפרעות בתקשורת, ולאסיף. אני הייתי רק בחלק הראשון שהתמקד בלשון עברית.

טלי אמיר, מהאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הרצתה על עריכת טקסטים עיוניים. היא הפרידה באופן חד בין טקסטים ספרותיים בהם לצורה יש ערך ומשמעות לכשעצמה ובין טקסטים עיוניים בהם הצורה רק משרתת את התוכן. טקסטים עיונים מחויבים לשתי תכונות: בהירות ודיוק, מטרת העריכה הלשונית היא לשפר אותן.

היא הביאה דוגמאות לשגיאות מסוגים שונים, לצערי ללא השקפים שלה, אני זוכרת רק אחדות מהן:

  • ביטויים שגויים:  כגון תרתי משמע במקום פשוטו כמשמעו. דוגמא בהערה בתחילת וסוף הרשומה.
  • פרוק ביטוי כבול: "הלביאות שיחרו לטרף, לכדו ואכלו אותו". לטענתה אסור ל"מחזר" חלק מביטוי כבול. צ"ל "שיחרו לטרף, לכדו את הטרף ואכלו אותו". אני דווקא אהבתי את הנופך הספרותי הזה, אבל לטענתה אין לו מקום בטקסט עיוני.
  • יתִּירוּת: אין "להוזיל את מחיר הלחם", מוזילים את המוצר לא את מחירו, לכן מספיק ונכון לכתוב "להוזיל את הלחם".
  • ערוב מינים שונים: "יום עיון של מדעי החברה הרוח והחינוך". החינוך הוא חלק ממדעי החברה.

ההרצאה היתה נהדרת, בהירה ומדויקת. כמי שבאה מהמדעים המדויקים אהבתי מאד את הגישה המתמטית שלה ללשון: כותבים בדיוק את מה שצריך, לא יותר ולא פחות.

שתי ההרצאות הנוספות ששמעתי יכלו להיות מפגש סיום אידיאלי לסדנת העורכים-מתרגמים באוניברסיטת ת"א שהסתיימה ביום שני. אמנם הן עסקו ביחסי עורכים-כותבים ולא עורכים-מתרגמים, אבל נדמה לי שרמת הקשר הרגשי של מתרגמים לטקסט "שלהם" לא פחותה בהרבה מזו של כותבים (הלית ישורון העירה שמכיוון שיש כאן שתי דרגות של "כניסה מתחת לעור", כותב-מתרגם ומתרגם-עורך, עריכת תרגום נראית לה משימה שמעבר לסף הסיבולת האנושי). שתי ההרצאות התייחסו למימד הרגשי – הלית ישורון דברה על החוויה האישית שלה כעורכת ודר' אסיה שרון ספרה על מחקר אקדמי שבדק תחושות של כותבים ביחס לעורכים שלהם. כך שהשילוב של שתי ההרצאות הציג את הרגשות משני עברי המתרס.

הלית ישורון דברה על הקושי הרגשי העצום להיכנס לקודש הקודשים של היוצר, גם כאשר ברור לה שהשינוי שהיא מציעה (ואולי אפילו דורשת) הינו לטובת היצירה. היא דימתה את עצמה למראה המאפשרת ליצירה להשתקף בה לראשונה ולהתארגן בעזרתה, לפני שהיא יוצאת למרחב הציבורי. לכן דווקא היצירות האהובות עליה במיוחד "זכו" לעריכה עמוקה ועיקשת במיוחד.

דר' אסיה שרון מהחוג ללשון ראיינה כותבים לגבי היחסים שלהם עם העורכים והתמקדה במטפורות שבהם תיארו הכותבים את העורכים. לטענתה המטפורות מצביעות על רבדים עמוקים של הלא מודע ולכן זהו כלי מחקרי מקובל כיום (חכם ומקסים בעיני). למימד הרגשי  של הקשר כותב-עורך משקל רב, רוב הכותבים הצביעו על איכות הקשר כמרכיב מרכזי להצלחת העבודה. עד כאן טוב ויפה, אבל כשהחלה להביא דוגמאות למטפורות הדברים נראו פחות אידיליים: "שוטר לשון", "משגיח כשרות", "דוחף ידיים מלוכלכות" ו-"רוצח".  אבל גם: "מקל נחייה", "מלטש יהלומים", "מראה" ו-"נווט".  המסקנות, אולי לא מאד מפתיעות, אבל כנראה נכונות תמיד, המפתח להצלחה מצוי בכבוד הדדי, דיאלוג, אכפתיות, למידה, הבנת המהות ומינון נכון של סמכותיות. היא סיימה בנימה מעודדת – למרות המטפורות הקשות – כל הכותבים משוכנעים שעבודת העורך הכרחית.

בשלב השאלות והתשובות עלו כמה נושאים חמים:

  • כתיבה ברשת: הלית ישורון הסתייגה (כצפוי?), פרט לחסרונה של העריכה, קלות הפרסום ברשת מאפשרת לכותבים להתחמק מהתמודדויות קשות אשר משביחות את היצירה. אם הבנתי נכון הכוונה גם למירוק עצמי וגם להתמודדות עם בקורת חיצונית.
  • תרגום מחדש לעברית של יצירות שתורגמו בעבר:  גם כאן הסתייגה הלית ישורון, הדוגמאות נלקחו (כרגיל) מספרות הילדים והיא היתה רוצה לראות יותר התמודדות של הדור הצעיר מאד עם התרגומים הישנים, כנראה בסיוע פעיל של ההורים והסבים.
* הגעתי מהבית כולי סמוקה ומתנשפת אחרי 45 דקות של צעידה נמרצת, כולל עליה ברגל לקומה ה-30.

עוד בנושא:

רוני גלבפיש – מתרגמים ועורכים, מלחמה ושלום

יעל סלע-שפירו – עורכים-מתרגמים – הלנצח נאכל חרב?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On 22 בינואר 2011 at 11:58 pm

    אני התווכחתי לא מעט עם העורכת שלי בעתון. ודווקא מהכיוון ההפוך,
    בשבח הבהירות הלשונית בטקסטים שאינם ספרותיים. אני חסידו של אורוול במסה שלו "על פוליטיקה והשפה האנגלית". כמוהו אני לא מקבל מטאפורות לא מדויקת (כמו "הדקה התשעים ותשע") או כאלה שהולכות למקומות בלתי אפשריים. (כמו התמנון הפשיסטי).

    יחסי כותב עורך הם מורכבים. קשה מאד למצוא עורכים שיש בהם את מידת הענווה הרצויה, ורואים את עצמם כמי שבא לסייע לכותב,ולא לשים בפיו דברים שלא אמר או לכוון אותו להיכן שלעורך נראה מתאים.

  • גלעד  On 22 בינואר 2011 at 11:59 pm

    ותודה על ההפניה לבלוג שלי
    🙂

  • גילי  On 26 בינואר 2011 at 1:11 am

    חלקו הנכבד של אסיף ביום העיון "האדם שמשלושת צדי הטקסט" הושמט. את יום העיון (צהרי העיון?)יזמה והפיקה ד"ר אסיה שרון, ראש אסיף הוצאה לאור מרכז כתיבה ותרבות, שהיא גם מרצה בחוג ללשון העברית.

  • שירלי  On 26 בינואר 2011 at 7:13 am

    תודה רבה על התוספת החשובה. הוספתי קישור לאסיף בראש הרשומה.

  • צביקה א'  On 1 בפברואר 2011 at 10:19 pm

    ברשותך: מוזילים את המוצר (= עושים אותו זול יותר) ולא את המחיר. אין "מחיר יקר". יש מחיר גבוה או נמוך. יש מוצר יקר או זול.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: