בשבועות האחרונים שוק הספרים האיטלקי רוגש: החל מהאחד בספטמבר תיאסר הנחה על ספרים של יותר מ-15% אחוזים מהמחיר הנקוב, ורק במקרים מיוחדים ולתקופה מוגבלת תותר הנחה מקסימאלית של 25%. איני יודעת מה קורה בחנויות הפיסיות אבל החנויות הווירטואליות סוחטות את ימי החופש האחרונים במבצעי הנחות מטורפים, אמזון-איטליה לדוגמא הכריזה על הנחה מינימאלית של 40% (שלא חלה על דמי המשלוח המופקעים לארץ, אנטישמיים שכמותם).
מגדל הספרים ביריד הבינלאומי בטורינו (צילום Andrea Mucelli)
החוק החדש, ששמו הרשמי "חוק לוי" על שם הסנטור ריקרדו לוי שיזם והוביל את חקיקתו, זכה לכינוי "חוק אנטי אמזון". חנויות ספרים וירטואליות קימות כבר מספר שנים באיטליה, אבל אמזון נכנסה לשוק האיטלקי רק לפני מספר חודשים וההנחות הקבועות שהיא מעניקה טלטלו את השוק והאיצו את החקיקה. כזכור גרסאות שונות של החוק הזה קיימות כבר בצרפת (אצלנו כונה החוק "החוק הצרפתי"), גרמניה וספרד.
שם, כמו פה, מעורר החוק פולמוס בין שוחרי התרבות והספרות. כתבות בעיתונים ובבלוגוספרה, הסנטור לוי מגן על עמדתו ביוטיוב, יש עצומה באינטרנט, ומשאל בפייסבוק, אשר כדי להסביר אותו תמצתה מערכת אתר ביקורות הספרים המוצלח SoloLibri את הדעות הסותרות. ההנחה היא שכולם רוצים שוק ספרים משגשג, הויכוח הוא האם בסופו של דבר חוק מהסוג הזה טוב או רע לתרבות ולצרכנים. הנה הפרשנות שלהם לפולמוס:
עצרו את ההנחות: האם אתה מסכים?
שוק הספרים
← לא, חוק לוי חוסם את שוק הספרים
← כן, חוק לוי יאפשר את הרחבת שוק הספרים האיטלקי ויפגע רק בענקים (בעיקר הזרים, שמוציאים את הכסף לחו"ל) וייתן עדיפות לקטנים.לתרבות יש מחיר
← לא, חוק לוי חוסם את התרבות, מפני שבעת משבר ללא הנחות אנו יכולים להרשות לעצמנו פחות ספרים.
← כן, חוק לוי מונע את זילות התרבות.צרכני הספרים
← לא, חוק לוי הוא נגד הצרכנים.
← כן, חוק לוי יאלץ את ההוצאות להוזיל את המחיר הנקוב של הספרים, דבר אשר יועיל לצרכנים בטווח הארוך.פחות ספרים נרכשים = ספרים משובחים יותר נקראים
← לא, יהיו עוד פחות אנשים קוראים ועוד פחות ספרים יקראו על ידי כל אחד מהם
← כן, כמות קטנה משמעותה איכות משופרת של הספרים הנבחרים לקריאה.סופרים צעירים
← לא, זו תהיה מכה קשה גם לשוק יצירות הביכורים של הוצאות קטנות.
← כן, ההוצאות יאלצו להמר על סוסים טובים ולהשקיע יותר בקידום מכירותעצרו את ההנחות = עצרו את חנויות הספרים
← לא, אני לא אכנס יותר לחנויות ספרים
← כן, אני לא אכנס יותר לחנויות ספרים (על אפו וחמתו של מי שרצה את החוק) ואחדש את מנוי הספרייה שלי.הגנה
← כו, צריכה להיות הגנה על חנויות הספרים הקטנות
← לא, הקריאה תרודד לסטנדרטים תרבותיים המוניים ויחוסל שוק ההוצאות העצמאיותבתי הוצאה ענקיים ובתי הוצאה קטנים
← כן, ללא ההנחות של בתי ההוצאה העצומים יוכלו הקוראים לגלות גם את הספרים של ההוצאות הקטנות
← לא: ההוצאות הגדולות יכולות להרשות לעצמן להנמיך בהרבה את המחיר הנקוב של הספרים בעוד שלהוצאות הספרים הקטנות יש עלויות ניהול שאינן מאפשרות זאת. מדיניות זו תגדיל עוד יותר את היתרון של ההוצאות העצומות, במיוחד לגבי לקוחות ה"רגישים למחיר".
עד כאן הפולמוס האיטלקי. אצלנו נדחתה בדצמבר הצעת חוק דומה ולהבנתי נמצאת בהכנה גרסה "משופרת" של החוק. ומה דעתי בנושא? נדמה לי שאנחנו מתווכחים בלהט כיצד לנעול את האורווה כאשר במוסך הסמוך ממתינה מכונית חדשה ולא נעולה. הספר האלקטרוני מחכה מעבר לפינה ובמוקדם או במאוחר יהפוך את ספר הנייר לפריט אספנים. נכון, זה עדיין לא קרה, והספר האלקטרוני עדיין לא הגיע לבשלות טכנולוגית, אבל אין לי ספק שהתהליך בעיצומו. אצלנו הוא אולי קצת יותר איטי, בגלל העברית, בגלל השוק המוגבל, ואני מנחשת שהציבור שומר השבת נמנע ממנו בינתיים (אני מקווה שבמכון צומת ודומיו כבר שוקדים על "מתג שבת" יצירתי). מעבר לבעיות הסנטימנטליות (הרגל, ריח, מגע וכו'), שכבודן במקומו מונח, אני רואה בכך תהליך ירוק וחיובי. עם זאת אני תוהה איך תיפתרנה הבעיות המשמעותיות יותר: שאלת האבטחה ושאלת המחיר.
בהרצאה ששמעתי בפברואר ביריד הספרים בירושלים נאמר שפיראטיות הספרים עדיין נמוכה בהרבה מפיראטיות המוסיקה, אבל היא גדלה בהתמדה… הדובר טען שהדרך היחידה להתמודד עם הפיראטיות היא באמצעות השקעה קבועה בשכלול האבטחה, כלומר להיערך למרוץ חימוש אינסופי מול האקרים יצירתיים. נדמה לי שבינתיים בחרו הוצאות הספרים בפיתרון הקל: גלגול הפסדי הפיראטיות על הצרכנים המצפוניים הספורים. אחרת אין לי הסבר למחיר השערורייתי של הספרים האלקטרוניים. אין ספק שלהפיק ספר עולה כסף, הסופר ראוי לשכר משמעותי, כך גם העורכים, המגיהים, ובל נשכח גם את המתרגמים. עלות זו זהה עבור ספר נייר וספר אלקטרוני. אמנם להקים ולתמוך באתר מכירות עולה כסף, אבל קשה לי להאמין שהמחיר של ייצור הניר, שינועו, הדפסתו, כריכתו, שינוע הספר, שכירת שטחי מדף ומשכורות המוכרים מתקרב למחיר של הפצה ומכירה אלקטרונית. ובכל זאת, על פי המדגם הקטן שלי, של ספר אחד שאני מאד רוצה לקרוא, מהדורה חדשה בכריכה קשה עולה פחות מספר דיגיטאלי, לפני הוספת דמי המשלוח. בינתיים אני מתאפקת, קראתי כבר את כל מה שאפשר לקרוא בחינם (למי שלא הציץ בקישור מדובר ב-"Freedom" של ג'ונתן פרנזן, סופר גדול). לקנות ספר נייר עב כרס ולהטיס אותו לארץ? לשלם עוד יותר עבור ספר אלקטרוני? לקנות ספר משומש? להידרדר לפיראטיות?(*) או אולי לחכות בקוצר רוח לתרגום לעברית… ואז כבר אפשר להתאפק עוד קצת עד שיגיע לספריה. הגיוני? לא. הוגן? בספק. ניסיתי לארגן את האפשרויות בטבלה (בכל זאת, מהנדסת):
במה אני בוחרת? אני מזכירה לעצמי את ערימת הספרים באיטלקית שמחכה ליד המיטה ובתוך הקינדל ושוב מחליטה לא להחליט.
אני מניחה שבשלב מסוים תשתנה התפישה של הספר כמוצר בר-קיימא. יתכן שנתחיל להתייחס אליו כאל מוצר צריכה שאנו מחויבים עבור השימוש בו, כמו זמן אוויר בטלפון הנייד. סביר להניח שעיקר הקושי הוא פסיכולוגי, לא טכנולוגי. אבל אם בדרך זו יגבו אוטומטית תגמולים הוגנים ליוצרים והמחיר לצרכן יישאר סביר – אולי זה לא פתרון רע.
ובינתיים, לטכנופובים שבינינו מוקדש בחיבה הסרטון הבא, אמנם ישן ואמנם בנורווגית, אבל משובח:
(*) – אני כמובן מתנגדת לפיראטיות ומשתדלת מאד להימנע ממנה, אבל אין טעם לעצום עיניים ולא להודות שהאפשרות קימת. כפי שאמר אותו מרצה ביריד – אין אחד בקהל המכובד שלא חטא בפיראטיות. אז לפני שמתחילים בסקילה אפשר להיזכר במה שאמר יהודי אחד לפני אלפיים שנה.
קישורים נוספים:
נפל בועדה – נקים ועדה , היום בו נקבר חוק הספר – אסתי סגל
חוק לאנג – ויקיפדיה
האיזון העדין של חוק הספרים – תמר פלג
עדכון החוק הצרפתי לגבי ספרים דיגיטאלים – התאחדות הוצאות הספרים בישראל
הרהורים על עתיד המו"לות העברית – ראובן מירן
כמה הסברים על שוק הספרים – יעל ישראל
על ספרות איטלקית - בעברית 