ארכיון תג: Natalia Ginzburg

הנבחרים – רשימה לשבוע הספר

לקראת שבוע הספר ניסיתי להרכיב רשימה של עשרת הספרים האיטלקיים בתרגום עברי החביבים עלי ביותר[1]. זאת רשימה זמנית, נכונה לעכשיו, ומקוצרת ככל האפשר. בעצם כל אחד מהספרים כאן ראוי לרשומה משלו, ואולי אפילו אצליח ביום מן הימים לכתוב עליהם, בינתיים אסתפק בכמה שורות.

1. מדבר הטטרים – דינו בוצאטי.  מכיוון שזה הספר הפותח את הרשימה ארשה לעצמי טון דרמאטי: הספר הזה שינה את חיי. הרבה ספרים השפיעו עלי, אבל רק עליו אני יכולה להצביע באופן חד משמעי. אחרי שקראתי אותו התפטרתי מהעבודה. ונא לא לזלזל – עבדתי במשך 18 שנה רצופות במקום הטוב ביותר בארץ. העלילה פשוטה, קצין צעיר מוצב כתפקיד ראשון ומאוס במצודה נידחת שמטרתה להגן מפני פלישה משוערת של טטרים מסתורים. בהדרגה הוא שוקע בתוך שגרת המצודה, עולמו מצטמצם אל בין חומותיה וההמתנה לטטרים הופכת לתכלית חייו. הגיבור האמיתי של הרומאן הוא זמן החיים הקצוב שזולג לנו בין האצבעות, בקלות רבה כל כך. אמנם אלגוריה שקופה, אבל משובחת, לדעתי זוהי יצירת מופת מהשורה הראשונה, ולא רק של הספרות האיטלקית.

אבל, הספר הזה לא ימצא כנראה בשבוע הספר. הוא אזל מהשוק, ניתן לקנות עותקים משומשים פה ושם או להזמין הדפסה אישית. ובכל זאת לא יכולתי להימנע מלהציב אותו בראש הרשימה.

תרגום מרים שוסטרמן ,הוצאת זמורה-ביתן ,1987.

2. מסע סנטימנטלי קצר – איטאלו סבבו. נובלה קצרה שהיא אולי היפוכו של הספר הקודם. אדון אגיוס, איש עסקים ומשפחה מזדקן יוצא לבד לנסיעה בת יומיים ברכבת. הנסיעה הקצרה הזו משמשת לו כתירוץ למסע נפשי, הוא בודק בדמיונו את גבולות החופש שלו, את יחסו לעולם ואת חייו. אדון אגיוס הוא אדם מפוקח לגמרי ורומנטי עד עמקי ליבו. קסמה של הנובלה מצוי בדיוק בשילוב הבלתי אפשרי הזה, ביכולת שלו להכיל בו זמנית, ובשלווה, נקודות מבט סותרות. אביא ציטוט קצר לדוגמה, בעת הפרידה בתחנת הרכבת מנופפת לו אשתו בהתלהבות מוגזמת: "אחר כך, כשנעלמה מעיניו, הבין. באותה תנועה ביקשה להזהירו בפעם האחרונה שישמור על הכסף בכיס החזה. איזו הקלה! הוא חייך, ובצייתנות, כדי לשכך את נקיפות המצפון על שאהבתו לאשתו גדולה יותר מאי-פעם דווקא עכשיו, כששוב אינו רואה אותה, מישש בחוזקה בכיס החזה. הארנק, ששלושים שטרות של אלף לירות ניפחו אותו, עדיין היה שם." הנובלה שנכתבה בשנת 1926 תורגמה לעברית לאחרונה בידי אריאל רטהאוז. תרגום יפהפה ומלא קסם. מומלץ בכל לב.

תרגום אריאל רטהאוז, הוצאת כרמל, 2009.

3. כאוס רגוע – סאנדרו ורונזי. שלושה חודשים בחייו של פייטרו פלדיני, בן 43, מנהל בחברת מדיה בינלאומית. הרומאן נפתח בסצנה דרמטית בה פייטרו ואחיו מצילים מטביעה בים שתי נשים זרות. תוך כדי מאבק בגלים האשה הזרה כמעט ומטביעה את פייטרו וכאשר הוא חוזר לביתו הוא מגלה שבאותו זמן בדיוק מתה אשתו לעיני בתם בת העשר. פייטרו מבלה את שלושת החודשים הבאים על ספסל בגן מול בית ספרה של ביתו. הספסל הופך למקום עליה לרגל כאשר בני משפחתו, עמיתיו לעבודה ואף זרים גמורים באים לדבר איתו ולשתף אותו בצרותיהם, "לסבול מולו" כפי שהוא אומר. הספר משקף מצד אחד את מסע האבל הפרטי שלו ומצד שני מציג מבט על החברה העכשווית, הארעיות, והטכנולוגיה שחותרת תחת כל המבנים החברתיים, גם האינטימיים ביותר. רומאן מצוין, שתורגם רק לפני שלושה חודשים ומסיבה לא ברורה לא זכה כמעט לתשומת לב. לחדי העין: כן, על פי הרומאן נעשה הסרט שהוצג בארץ תחת הכותרת "אי של שקט", אחד העיבודים התמוהים ביותר של ספר לסרט, למה לנסות לעבד לסרט מונולוג פנימי? הספר מרתק, בסרט לא קורה כלום.

גילוי נאות: בשנה שעברה התחלתי לכתוב על הספר דוקטורט בספרות משווה, ספק אם אסיים את הדוקטורט, אבל ברור שהספר ראוי שיכתבו עליו.

תרגום: אלון אלטרס, הוצאת קרן והוצאת כתר, 2011.

4. אלה תולדות – אלזה מורנטה. כאן אני מתחילה להיתקע, מה אפשר לומר על יצירת מופת כל כך מובהקת? הרומאן מספר בחמלה רבה על משפחה אחת קטנה ברומא בעת מלחמת העולם השנייה. אשה, שני בניה, וכמה שכנים שנרמסים בשולי ההיסטוריה. אוזפה הקטן, גיבור הרומאן, הוא התגלמות התום, אני עדיין מחפשת את הקורא שאוזפה לא הצליח להמיס.

תרגום מרים שוסטרמן פדובאנו, הספריה החדשה, 2000

5. קולות הערב – נטליה גינצבורג. בעצם יכולתי לבחור כל אחד מספריה של גינזבורג, הקול הייחודי שלה נמצא בכולם. גינצבורג כותבת בשפה פשוטה, בטון אגבי, על אירועים יומיומיים המסתירים דרמות גדולות של אנשים רגילים. בספר הזה שלושה רומאנים קצרים, ב-"ככה זה קרה" מספרת אשה צעירה וטובת מזג, "בעלת פרצוף של נזירה" כיצד קמה וירתה יום אחד בבעלה.

תרגום מירון רפופורט, הספריה החדשה, 1994.

6. אהבות ללא אהבה – לואיג’י פיראנדלו. אצל פיראנדלו, סופר ומחזאי,זוכה פרס נובל, אני מעריכה במיוחד את השאלות המוסריות. הסיפורים והמחזות ריאליסטיים, מעניינים ומפתיעים וכמעט תמיד מוצגת בהם התנגשות ערכית בלתי אפשרית: נאמנות למשפחה מול אהבה, מסורת מול קדמה, נאמנות לבן אחד ומול האחר.

תרגום אורה אייל, אחוזת בית,  2006

7. הברדלס, סיפורים – ג'וזפה ת' די למפדוזה. עלילת הרומאן שנכתב לפני חמישים שנה מתרחשת כמאה שנה קודם לכן, בעת איחוד איטליה. נסיך סיציליאני מאבד את כוחו ואת נכסיו לטובת הרפובליקה והמעמד הבורגני החדש. שקיעת העולם הישן ועלית העולם החדש דרך מבטו של מי שיודע שגורלו נחרץ וזמנו תם: "אם אנחנו רוצים שהכול יישאר בעינו, יש צורך בשינוי יסודי".

תרגום פנינה בת שילה ומרים שוסטרמן, עם עובד, 1994.

8. אגוסטינו – אלברטו מוראביה. סיפור התבגרות עדין של נער בן שלוש עשרה בעת חופשה על שפת הים עם אמו האלמנה הצעירה. במהלך החופשה יוצא הנער לראשונה מתחת לסינורה של האם והוא נאלץ להתמודד גם עם החספוס שבחוץ וגם עם הדמות החדשה של אימו כאישה חושנית. עדינות אינה מאפיינת את כלל יצירתו של מוראביה, אבל זו נובלה מאופקת ויפה.

תרגום דליה עמית, הוצאת כרמל, 2001.

9. בדידותם של המספרים הראשוניים – פאולו ג'ורדנו. רומאן חדש יחסית אשר זכה לתהודה רבה, באיטליה וכאן. כוחו של הספר בעיני הוא באמינות שבה הוא מצליח לתאר מתמטיקאי עצור שאינו מצליח לבנות קשר אפילו עם החברה הטובה ביותר שלו. כמי שבאה מהעולם הזה פגשתי לא מעט "מתיה" כאלו שמתנהלים בשקט ושום אות חיצוני לא מסגיר את הכמיהה שלהם לקשר.

תרגום יערית טאובר בן יעקב, הוצאת כתר, 2010

10. מאבק קשה על המקום האחרון. בין המתמודדים: אהבות קשות של איטאלו קאלווינו, אל תזוזי של מרגרט מצאטיני, יום מושלם של מלאניה ג' מאצוקו.

אפשר אולי לקבל הצעות מהקהל?


[1] בהשראת הפוסטים מגירי הריר של גלית חתן

ילדה וזהו – ליה לוי

Una bambina e basta – Lia Levi

ניתן בקלות לשייך את "ילדה וזהו" למחלקת ספרות השואה-לייט. סיפורה של ילדה יהודיה באיטליה עם עלייתם של הנאצים ובני בריתם הפאשיסטים. צעד אחר צעד משתנים החיים המרופדים של המספרת. בתחילה אלו רק סודות של הגדולים, אחר כך הצרות של הדודה בצרפת, פיטורים של האב, מעברי דירה, מעברי בית ספר, ביטול החופשות, ולבסוף ההורים כבר לא יכולים להסתיר את האמת מהילדות: הן מסתתרות במנזר, מפוחדות, ומבינות היטב מה קרה למשפחה אחת שיצאה "רק כדי לחגוג עוד פעם אחת את ליל הסדר ביחד".

הרומאן משקף במידה רבה את מצבה המיוחד של יהדות איטליה. למרות שהמילה "גטו" מקורה באיטלקית-ונציאנית, היתה זו אחת הקהילות היהודיות המעורות ביותר בחברה הכללית. יש הטוענים ששותפות הגורל בין היהודים והנוצרים באיטליה החלה עוד בימי הרומאים, בעת שגם הנוצרים היו מיעוט דתי נרדף. הקשרים התרבותיים והחברתיים נמשכו בימי הביניים והרנסנס, למרות הגזרות והגטאות, והתחזקו מאד במאה ה-19, עם הענקת שוויון הזכויות ליהודים. יחסית למקומות אחרים באירופה, היהודים באיטליה היו מתבוללים יותר ודתיים פחות וגם האנטישמיות כלפיהם היתה מורגשת פחות. עליית הפאשיזם התקבלה אצל היהודים כפי שהתקבלה אצל שאר האיטלקים – חלקם תמכו וחלקם התנגדו – ליהדות לא היה תפקיד מרכזי בשאלה. הצרת צעדיהם של היהודים החלה בשלב מאוחר יחסית, בשנת 1936, וחוקי גזע ראשונים נחקקו רק בשנת 1938. בשלב זה החל תהליך כרסום זכויות: נאסרה החזקת רדיו, העסקת לא יהודים, הוראה ולימוד במוסדות ציבוריים ושלילת אזרחות ממהגרים יהודיים. אבל, למרות הברית של מוסוליני עם גרמניה הנאצית, עד לנפילתו לא נשלחו יהודיים איטלקיים למחנות הריכוז ויהודים רבים לא איבדו את אמונם בשלטון – אמון קטלני בדיעבד. ב-1943 נכנסו הנאצים לאיטליה ותקופה זו, עד לשחרור כל איטליה על ידי בנות הברית ב-1945, היתה הקשה ביותר עבור היהודים. הנאצים אספו מהקהילות את רשימת הכתובות של היהודים ומי שלא הקדים להסתתר – נתפס. אמון יהודי איטליה בשלטון היה כה רב, עד שיהודי רומא האמינו, בספטמבר 1943, שינצלו אם יעבירו לגרמנים 50 ק"ג זהב. הזהב נאסף תוך ימים ספורים וכעבור שבועיים נשלחו לאושוויץ אלו מיהודי רומא שלא הסתתרו. אבל, כפי שמתואר ב"ילדה וזהו", למרות גילוי אנטישמיות והביקורת על האפיפיור, חלקים רבים מהאוכלוסייה לא היו אנטישמיים ויהודים רבים מצאו מקלט במנזרים. ליה לוי ומשפחתה לא היו בודדים, שמעתי על כך ממקור ראשון: חמי ומשפחתו הסתתרו במנזר ליד רומא וניצלו.

חינו וכוחו של הרומן הוא בנקודת המבט הילדותית שלו. המספרת מדברת בזמן הווה, ומוגבלת לכאן ועכשיו – ללא פרספקטיבה היסטורית וללא תובנה בוגרת. ההסברים המועטים על המציאות ההיסטורית שבחוץ הן מילות ההרגעה והשקרים הלבנים של ההורים. מה שאנו קוראים הוא השתקפות המציאות בעיני הילדה והסיפור נבנה מהפער שבין ההיסטוריה המוכרת לקורא לבין השפעתה על חיי היומיום של ילדה אחת נבונה. המבט הילדותי אינו מפריד בין האירועים הקטנים והגדולים: סרט קולנוע מרגש לא פחות ההפצצות הראשונות, תשובה מוטעית בכיתה דרמטית לא פחות מאובדן העבודה של האב. וכמו תמיד, ההשקה בין המוכר והזר היא זו שנוגעת ללב. כבדרך אגב נחשף העיקר מתוך הטפל. מבחינה זו מזכיר הרומן את "לקסיקון משפחתי"[1] של נטליה גינזבורג. גם שם הסיפור נבנה ממה שלא נאמר, מהמציאות הפנים והחוץ משפחתית שהקורא מחלץ מתוך האמירות המשפחתיות. הלקסיקון המשפחתי הוא אמנם מאד פרטי, אך כבדרך אגב חושף את השבר של יהדות איטליה ואת זוועות המלחמה.

הרומאן מלווה את המספרת במשך שנות המלחמה, שבע שנים שבתחילתן היא עדיין ילדה קטנה ובסופן נערה צעירה,  יכולת ההבנה וההתמודדות שלה משתנה בהתאם. אחד מצירי ההתפתחות שלה, זה שאליו גם מרמזת הכותרת, הוא גיבוש הזהות הלאומית. בתחילה מדובר בילדה איטלקיה לכל דבר, יהודיים מבחינתה הם רק קרובי המשפחה. בהדרגה מתחיל העולם להתחלק ליהודים ולא יהודים, ומכורח הנסיבות היא מתחילה לתפוס את עצמה כיהודיה. בחסות המנזר נראית הנצרות מושכת מתמיד, והזהות החיצונית הופכת לפנימית רק לאחר שהיא מצליחה להתגבר על הפיתוי. לקורא הישראלי היה זה יכול להראות כסיום ראוי לרומן חניכה, אבל הכותבת היהודיה-איטלקיה סוגרת את המעגל – דווקא הויתור על הזהות היהודית הנבדלת – הוא שמסמל את השלמת התהליך והחזרה אל הנורמאליות.

למרות שמדובר באוטוביוגרפית שואה-לייט, אולי אפילו לבני הנעורים, זהו רומאן קולח, מעניין ובעל איכויות ספרותיות, וככזה – הוא מהנה.

על הסופרת והספר

ליה לוי היא סופרת ילידת 1931. הרומאן "Una Bambina e Basta" שפורסם ב-1994 הינו הרומאן הראשון שלה והוא זכה בפרס "אלזה מורנטה" לספרות ביכורים. מאז פרסמה עוד שמונה רומאנים ורשימה ארוכה של ספרי ילדים. בנוסף, היא עורכת את הירחון "Shalom", כתב עת יהודי היוצא לאור באיטליה.

ילדה וזהו – ליה לוי – תרגום


[1] "לקסיקון משפחתי" מאת נטליה גינזבורג, תרגום מרים שוסטרמן, הוצאת עם עובד 1988