ארכיון תג: La madre di Eva

אמא של אווה – סילביה פֶרֶרִי

אווה בת השמונה עשרה עוברת ניתחו לשנוי מין בסרביה, כשתתעורר ממנו תהיה אלסנדרו, כפי שהיא מכנה את עצמה מגיל Silvia-Ferreri_La-madre-di-Eva_Neo-edizioniארבע. אמא של אווה צופה בניתוח הארוך מעבר לחלון, וסוקרת את הדרך שהביאה אותם לשם. במונולוג פנימי ארוך, המופנה אל בִּתָּהּ, היא מגוללת את השלבים ואת התחנות. החל בנעוריה שלה, יחסיה עם הוריה, הזוגיות עם אביה של אווה, ההיריון, האימהות ואז ההכרה שהבת האהובה היא ילדה אחרת. אווה רואה בעצמה בן, היא מכנה את עצמה אלסנדרו, והיא רוצה לעשות פיפי בעמידה, כמו הבנים. אין לה ספק לרגע שזאת המהות שלה, עוד לפני שהיא מסוגלת לנסח את הדברים. הבחירה שלה ברורה אבל הסביבה מתקשה לקבל אותה והדרך ארוכה וכואבת, ובכל שלב צצות בעיות חדשות: הליכה לשירותים בבית ספר יסודי, לבוש, תספורת, קבלת מחזור, צמיחת שדיים, לקיחת הורמונים – מְדַכְּאֵי התבגרות או גבריים, התהליך המשפטי הנדרש לשינוי מין, והניתוח עצמו. כל אחד מהשלבים האלו הוא משבר שאווה, הוריה והסביבה נאלצים להתמודד איתו.

רָצִית להחליף מין. באופן כירורגי, מוחלט ובלתי הפיך.
  רָצִית לשים סוף, פעם אחת ולתמיד, לעינוי שנמשך שבע עשרה שנה. לדרך הייסורים שבה הצלב שאת נושאת נעשה כבד יותר מיום ליום, מתבלט יותר מיום ליום. היה לך דחוף להגיע לגולגלתא, רצית להיצלב כדי לקום לתחיה כגבר. (עמ' 156)

ההתבגרות של אווה/אלסנדרו קשה ומיוסרת, אבל הרומן ממוקד בקושי של החברה והסביבה הקרובה לקבל אותו. הכאב הגדול ביותר הוא של האנשים שאוהבים אותו, ההורים והסבים. הם נקרעים בין הרצון לתת לאווה את החופש לבחור להיות מאושרת כרצונה, ולבין האחריות האיומה שהם עלולים לסייע לה להרוס את גופה באופן בלתי הפיך. לכן גם נקודות המשבר הקשות ביותר הן סביב ההתערבויות הפיזיות: ההורמונים והניתוח. הם אנשים פתוחים, משכילים, מתקדמים, לא שמרנות ולא דעות קדומות מעיקות עליהם, אלא התפקיד שלהם כמבוגר האחראי, מי שאחראי להגן על אווה עד שהיא תוכל להגן על עצמה, להגן עליה גם מעצמה. הרומן מפרט את הדילמות: האם לתת לה בגיל 12הורמונים שיעצרו את ההתפתחות המינית עד שהיא תתבגר נפשית עוד קצת? ומה אם ההורמונים הללו יחבלו לנצח בצמיחה לגובה? האם לתת לה לקחת טסטוסטרון בגיל 16 ולהחריב את החזות הנשית שלה? וכמובן, האם לכרות אברים בריאים מגופה בגיל 18 ולחסל את האפשרות שלה להיות אם ולקיים יחסי מין 'רגילים'?

"אני לא טעיתי, זאת את שעשית חצי עבודה", אלסנדרו (עמ' 8)

אווה כועסת על אמה, היא כועסת עליה יותר מאשר על אביה, יותר מאשר על סבה, יותר מאשר על הילדים בכיתה שלועגים לה, יותר מאשר על השופט שדחה את בקשתה לשינוי מין. זאת אימהות לא פשוטה, אימהות שהתחילה בחשש, בקשיים ובשמחה גדולה. השנים הראשונות היו ספוגות בשמחה גדולה, חייה הסתובבו סביב הילדה הקטנה, עטפו אותה בחום ובחיבה. אבל הזהות המינית השונה של אווה משפיעה על הכול. העולם לא אידאלי: עיקר העומס מוטל על האם, היא לפעמים מגיבה בעוצמה וכעס – יוצאת למלחמות למען אווה ונפגעת בעצמה, היחסים בין ההורים נפגמים, הפסיכולוגית תופסת את מקומה בליבה של אווה, האם מקנאה, נעלבת, אווה מסתגרת מפניה, הקרבה שהייתה ביניהן נעלמת. האם מרגישה שהיא נותנת את כל כולה למענה ולא זוכה להערכה, להפך.

הבטחנו לך שתהיה לנו סבלנות, שננסה תמיד להסביר לך בשקט ובשלווה, הבטחנו שנאהב אותך כל החיים יקרה מה שיקרה, הבטחנו שנגן עלייך מהכול ולא נכפה עלייך דבר, שנשאיר לך תמיד את החופש לבחור לאן תעופי, מה תהיי, מה תעשי. …לא קיימנו אף אחת מההבטחות הללו.(עמ 137)

הגורל הקשה על המשפחה הקטנה הזו, אבל אכזבות ורגשות קשים נמצאים גם בהורות ובאימהות 'רגילות' יותר. כוחו של הספר בכנות של הדוברת. היא נאבקת להיות אם טובה, להיות בת-זוג טובה, להיות מאושרת, ולא מייפה את המציאות. ההתלבטויות שלה לא פשוטות, אבל במהותן הן התלבטויות שכל הורה חווה, גם אם פחות דרמטיות. ולכן קל להזדהות איתה והסיפור סוחף, גם אם סופו ידוע מראש.

הרומן לא חף מבעיות. הקריאה מרתקת, אבל בכמה מקומות התעורר בי הספק שמא הוקרבה האמינות למען הדרמטיות. האם סביר להניח שהורים התומכים בהחלפת הזהות ימשיכו לכנות את בנם אווה עד לאחר הניתוח? לדבר אליה ועליה בלשון נקבה כאשר מזה שנים הוא רואה בעצמו גבר ויש לו חזות גברית? האם יש בית חולים בעולם, אפילו בסרביה, שיאפשר לאם לצפות בניתוח? אין לי היכרות אישית עם הנושא, ואני לא יודעת אם בתיאור המציאות של טרנסג'נדרים ומשפחותיהם מסתתרים פרטים מקוממים מבחינתם או לא.

"אמא של אווה" הוא הרומן השני שאני קוראת מבין המועמדים לסטרגה, כלומר אני עדיין בתחילת הדרך, אין לי מושג עדיין בעד מי אצביע, אבל זה ספר שהייתי שמחה לראות מתורגם לעברית. המודעות לקשיים של "אנשים במעבר" ומשפחותיהם עלתה בשנים האחרונות, וספר קריא, אמפטי ומסקרן הוא תוספת ראויה למדף הספרים.

זהו ספר הביכורים של סילביה פֶרֶרִי, עיתונאית ובמאית דוקומנטרית, ילידת מילאנו החיה ברומא, ובעצמה אם.

Silvia Ferreri, La madre di Eva, NEO Edizioni

מודעות פרסומת