ארכיון תג: Anna

דיסטופיה בימי קורונה (אנה, ניקולו אמניטי)

מה לגרף תמותה ולבלוג על ספרות? מסתבר שהתמותה מקורונה עולה באופן דרמטי כתלות בגיל. ילדים כמעט ולא נדבקים ועוד פחות מתים מהנגיף. הנתון הזה, מעודד או מפחיד, הזכיר לי רומן איטלקי שקראתי לפני כמה שנים. מכיוון שאין לי כרגע דרך יותר טובה להתמודד עם החשש מהלא ידוע שמצפה לכולנו, אני כותבת בבלוג.

"מי יודע, אולי עם הזמן היו חוזרים לחיות יחד, אבל הגיע הווירוס מבלגיה והמשפחה הזו, כמו גם מיליוני משפחות אחרות, נמחתה. כאשר מתו פרנקו ומריה גרציה הותירו את אנה בת תשע, ואת אסטור בן ארבע."

מסתבר שהווירוס הזה קטלני רק למבוגרים. הילדים לא נפגעים כלל, אבל ברגע שהם נכנסים לגיל ההתבגרות זמנם קצוב, אף אחד לא שורד. אנחנו פוגשים את אנה בשנת 2020 (!), היא כבר בת 13 ומנסה לשרוד עם אחיה בבית מבודד בסיציליה. לפני מותה הבלתי נמנע הבינה אמה את הצפוי ולימדה את אנה כללי זהירות והישרדות בסיסיים. היא השאירה להם מחברת הוראות:

"ילדים נפלאים שלי, אני אוהבת אתכם מאוד. בקרוב אמא שלכם לא תהיה כאן ותצטרכו להסתדר לבד. אתם מוכשרים ונבונים ואני בטוחה שתצליחו.
אני משאירה לכם את המחברת הזאת עם הנחיות שיעזרו לכם להתמודד עם החיים ולהימנע מסכנות. שימרו עליה וכל פעם שיהיה לכם ספק פיתחו אותה וקראו. אנה, את חייבת ללמד גם את אסטור לקרוא, כדי שיוכל להיעזר בה בעצמו. חלק מהעצות לא יהיו מועילות בעולם שבו אתם חיים. החוקים ישתנו ואני יכולה רק לשער. אתם אלו שיצטרכו לתקן אותם וללמוד מטעויות. הדבר החשוב הוא להשתמש תמיד בראש."

סיציליה היא אי, התקשורת עם העולם נותקה, לא נותר אף מבוגר בחיים, ואנה מנסה להסתתר ולדאוג בינתיים לצרכים הבסיסיים שלה ושל אסטור, בסביבה שנעשית קשה ועוינת יותר מיום ליום.

יום אחד נחטף אסטור. יש באי כנופיות ילדים-נערים מאורגנות, וגם סוג של שלטון שמשעבד ילדים צעירים לצרכיו. אנה נאלצת לעזוב את המחסה שלהם כדי להציל אותו מידיהם. הם כבר לא יכולים לחזור והתקווה היחידה עכשיו היא להגיע למסינה ומשם ליבשת, השמועה אומרת שנותרו שם כמה מבוגרים שימצאו תרופה או חיסון. המסע ארוך, והם מוצאים חברים ואויבים בדרך. המזון הולך ומתכלה וכל הקשרים קצובים בזמן, עד תחילת ההתבגרות המינית. מתוך תקווה שהספר יתורגם לעברית אני לא רוצה לפרט יותר מדי את העלילה, שלא חסרות בה תפניות מפתיעות, אבל הקריאה מותחת וסוחפת. אנה היא נערה אמיצה, אבל לא מושלמת, וקשה לא להיקשר אליה. המסירות שלה לאחיה מעוררת הערצה, ואפילו אהבה, בוסרית וטרגית, היא מוצאת בדרך. אנחנו שומעים גם את סיפורי הילדים שהם נתקלים בהם, חלקם בתפקיד "הרעים", ועדיין הלב נצבט.

כשקראתי את הרומן לא יכולתי שלא לשים לב להשראה שהוא קיבל מרומנים אחרים: "הדרך" מאת קורמק מקארתי, "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג, וגם טרילוגיית "חומריו האפלים" מאת פיליפ פולמן. ועם זאת, הצליח אמניטי לרקוח רומן אנושי, מטריד ומרתק.

כריכה"אנה" התפרסם באיטליה ב-2015 ותורגם בינתיים לספרדית, צרפתית וגרמנית. ניקולו אמניטי הוא "סופר ותסריטאי יליד 1966 , הוא פרסם שבעה רומנים, שניים מתוכם תורגמו לעברית: "אני לא מפחד (תרגום אורה אייל) ו"כמצוות האל" (תרגום מורן אטיאס). בזמנו ניסיתי לעניין כמה הוצאות בתרגום ספר אחר שלו: "אני ואת", שהיה רב מכר באיטליה, אבל צנום מדי מבחינה מסחרית בארץ.

Niccolò Ammaniti, Anna, Torino, Einaudi, 2015, pp. 284