ארכיון תג: פרימו לוי

הטבלה המחזורית – רשימות מחנות הספרים

אני לא אחזור על הקיטורים מתחילת השבוע, כבר פחות חם, אבל עדיין אוגוסט. בשיטוטי חסרי התוחלת היום נתקלתי בבלוג של סופר צעיר בשם מרינו בוצי (Marino Bozzi) העובד כמוכר בחנות ספרים. שם הבלוג "רשימות מחנות הספרים", והיום פרסם רשומה מלבבת:

הטבלה המחזורית

"אני מחפש ספר כימיה"

"אז תגיד לי איך קוראים לו."

"הטבלה המחזורית."

"אתה רוצה ספר כללי על הטבלה המחזורית את טבלת היסודות?"

"אני לא מכיר את הספר, אבל קוראים לו הטבלה המחזורית של פרימו לוי."

"פרימו לוי?"

"כן, זה השם."

"אבל הוא ספרות יפה…"

"לא, הוא צריך להיות על כימיה."

"אתה בטוח שהמחבר הוא לוי?"

"כן."

"אז זה ספרות יפה."

"אני יכול לראות אותו?"

"בטח."

אני מביא לו עותק של הספר והוא מדפדף בו.

"הוא כתב רק את הספר הזה בשם הזה?"

"כן."

"המממ… לא, חיבת להיות גרסה אחרת של הספר הזה, פה אין אפילו את טבלת היסודות!"

"…"

"נו?"

"טוב, תראה, אם אתה מחפש את הטבלה המחזורית של פרימו לוי, זה הספר הזה."

"בסדר, אני אבוא שוב בפעם אחרת."

אין בעיה מותק, אבל אם תרצה אחר כך לקרוא ספר מתמטיקה אני ממליץ לך על בדידותם של המספרים הראשוניים….

אני מזכירה: תחרות שירת הכותרים החלה, יש כבר מתחרים ראשונים. גשו לספריה הביתית ונסו לכתוב שיר אחד. אחר-כך לא תוכלו להפסיק. בדוק.

לדוגמא:

המסע אל החוץ
במשעול הצר,
בדידותם של המספרים הראשוניים
בדלתיים סגורות.
אחד, אף אחד ומאה אלף
אינסוף – המסע שאינו נגמר.

_______________________________________________________________

יתכן ש"מסע אל תום האלף" היה משפר את שיר-הכותר, אבל אין בבית, קראתי עותק של חברים. מסתבר שלשירת כותרים יש גם מגבלות פיסיות.

רשימה ליום השואה

לא אתיימר לחדש היום, רק לציין שוב כמה יצירות ספרות.

היהודים באיטליה היו מעורים בחברה הנוצרית במשך דורות רבים והרגישו חלק בלתי נפרד מהמדינה (עד כדי התנגדות אלימה לציונים שנתפסו כמחבלים בנאמנות למולדת). ג'ורג'ו בסאני הטיב לתאר את השבר  ברומאן "גן פינצי-קונטיני"[1].

לפני מספר חודשים תרגמתי פרק מהספר "ילדה וזהו" המתאר את השבר הזה מנקודת מבטה של ילדה יהודיה קטנה אשר העולם המוגן שלה מתפרק בהדרגה. זאת המלצה חוזרת לקרוא את הפרק ואת הסקירה ההיסטורית.

גם ספרה של לורנצה מאצטי "השמיים נופלים"[2] שתורגם לאחרונה לעברית מתאר את השבר מנקודת מבטה של ילדה במשפחה מעורבת[3]. הקהילה היהודית הקטנה אמנם לא הושמדה כולה אך האמון הרב של היהודים היה בעוכריהם, כאשר קרס משטרו הפאשיסטי של מוסוליני אספו הנאצים בקלות רבה את אלו שלא הסתתרו מבעוד מועד. אחד הקטעים המרגשים ביותר ברומאן "אלה תולדות"[4]  של אלזה מורנטה מתאר את התרוקנות הגטו ברומא מיושביו. רוב האוכלוסייה הנוצרית לא היתה אנטישמית ומנזרים קתוליים רבים הסתירו יהודים. כמו משפחתה של הילדה ב"ילדה וזהו" גם חמי ומשפחתו הקרובה היו זהירים והספיקו לברוח בזמן למנזר בפרוורי רומא, אך אישי קרוי על שם בן הדוד שלא ברח ונשלח לאושויץ'. קשה להפריז בעצמתו של "הזהו אדם"[5] של פרימו לוי המתאר את האופן בו שרד באושוויץ'.

מלחמת העולם ה-II היא הטראומה האחרונה הגדולה אשר עברה על החברה האיטלקית וככזאת היא ממשיכה לתפוס מקום רב בספרות האיטלקית, ומתוך כך גם זיכרון השואה. הסרטון מתאר את התערוכה "לזכר השואה", או במקור "חומה מול חומה"[6], אשר באמצעותה בחרה עירית רומא לציין עשרים שנה לנפילת חומת ברלין לפני כשנה וחצי.


[1] תרגומים ראובן קריץ, דליה עמית, עם עובד
[2] תרגום יורם מלצר, הוצאת סמטאות
[3] לאחרונה התפרסם גם ראיון עם הסופרת בתרגומי.
[4] תרגום מרים שוסטרמן פדובנו, הוצאת הספריה החדשה
[5] תרגום יצחק גרטי, הוצאת עם עובד
[6] התערוכה הובאה לארץ לפני מספר חודשים בחסות המכון האיטלקי לתרבות בתל אביב וזכיתי לתרגם את הקטלוג.