אני לא אחזור על הקיטורים מתחילת השבוע, כבר פחות חם, אבל עדיין אוגוסט. בשיטוטי חסרי התוחלת היום נתקלתי בבלוג של סופר צעיר בשם מרינו בוצי (Marino Bozzi) העובד כמוכר בחנות ספרים. שם הבלוג "רשימות מחנות הספרים", והיום פרסם רשומה מלבבת:
הטבלה המחזורית
"אני מחפש ספר כימיה"
"אז תגיד לי איך קוראים לו."
"הטבלה המחזורית."
"אתה רוצה ספר כללי על הטבלה המחזורית את טבלת היסודות?"
"אני לא מכיר את הספר, אבל קוראים לו הטבלה המחזורית של פרימו לוי."
"פרימו לוי?"
"כן, זה השם."
"אבל הוא ספרות יפה…"
"לא, הוא צריך להיות על כימיה."
"אתה בטוח שהמחבר הוא לוי?"
"כן."
"אז זה ספרות יפה."
"אני יכול לראות אותו?"
"בטח."
אני מביא לו עותק של הספר והוא מדפדף בו.
"הוא כתב רק את הספר הזה בשם הזה?"
"כן."
"המממ… לא, חיבת להיות גרסה אחרת של הספר הזה, פה אין אפילו את טבלת היסודות!"
"…"
"נו?"
"טוב, תראה, אם אתה מחפש את הטבלה המחזורית של פרימו לוי, זה הספר הזה."
"בסדר, אני אבוא שוב בפעם אחרת."
אין בעיה מותק, אבל אם תרצה אחר כך לקרוא ספר מתמטיקה אני ממליץ לך על בדידותם של המספרים הראשוניים….
אני מזכירה: תחרות שירת הכותרים החלה, יש כבר מתחרים ראשונים. גשו לספריה הביתית ונסו לכתוב שיר אחד. אחר-כך לא תוכלו להפסיק. בדוק.
לדוגמא:
המסע אל החוץ
במשעול הצר,
בדידותם של המספרים הראשוניים
בדלתיים סגורות.
אחד, אף אחד ומאה אלף
אינסוף – המסע שאינו נגמר.
_______________________________________________________________
יתכן ש"מסע אל תום האלף" היה משפר את שיר-הכותר, אבל אין בבית, קראתי עותק של חברים. מסתבר שלשירת כותרים יש גם מגבלות פיסיות.
על ספרות איטלקית - בעברית 