Tag Archives: ספר דיגיטאלי

ניתוח מקרה – הוצאת ספר דיגיטלי מתורגם

אם מישהו מקוראי הבלוג הצליח להחמיץ את ההתרגשות, הרי תקציר הפרקים הקודמים: לפני קרוב לשבועיים יצאה בהוצאת אינדיבוק  הנובלה "האם" של גרציה דלדה בתרגומי. בשבוע שעבר נערך כנס אגודת המתרגמים ובו הרציתי על הניסיון, אחד הראשונים מסוגו בארץ.

בסוף הרשומה נמצא סרטון ההרצאה המלא, אבל מכיוון שקשה לקרוא בו את השקפים העליתי אותם לכאן יחד עם תקציר דברי.

מטרת ההרצאה היתה לחלוק עם עמיתי המתרגמים את ניסיוני בהוצאת ספר מתורגם דיגיטלי תמורת תמלוגים, מודל חדש ולא מקובל בארץ. כמקובל בכנסים מעין אלו תחילה הציגו את הביוגרפיה שלי, ולי היה חשוב להדגיש את עברי כמהנדסת ומנהלת בהיי-טק: נקודת פתיחה משמעותית עבור הפרויקט הזה  משלוש סיבות. ראשית טכנולוגיה לא מפחידה אותי, להפך. שנית, אחרי שבמשך קרוב לעשרים שנה פמפמו באוזני "נטילת סיכונים" כערך – גם סיכונים פחות מפחידים אותי. ונקודה אחרונה, בזכות החסכונות מאותה תקופה יש לי אורך נשימה כלכלי מסוים ואני יכולה להרשות לעצמי מעט הרפתקנות.

בשקף הראשון חידדתי את ההבדל בין ספר דיגיטלי – שהוא החלק המשמעותי בעיני, התוכן והמהות, לבין המכשיר הפיזי שעל גביו קוראים את הספר הדיגיטלי. כמובן שאני יכולה לפטפט שעות ובהנאה רבה, כראוי לגיקית, על יתרונות וחסרונות המכשירים השונים – אבל לא זה נושא ההרצאה. ההרצאה מתמקדת בספר הדיגיטלי, לא במכשירים.

 

שקופית2מכיוון שלא כולם משוכנעים כמוני ביתרונות הספר הדיגיטלי הקדשתי את השקף הבא לסקירה (מגמתית משהו) של יתרונות וחסרונות הספר הדיגיטלי. ראשית, הוא זמין מאוד – חיבור לרשת לדקות ספורות מספיק כדי להשיג ספרים מכל רחבי הגלובוס, בכל שפה כמעט. הוא לא תופס כמעט נפח, לאנשים כמוני, שלא מוצאים יותר קירות בבית  להצמיד אליהם עוד מדף ספרים, זהו יתרון משמעותי. אם כי קצת עצוב לחשוב שאני יכולה לטעון לקינדל שלי יותר ספרים מכפי שאוכל לקרוא עד יומי האחרון. נוחיות היא תכונה סובייקטיבית, ויש תקופת הסתגלות, אבל היכולת להגדיל את הגופן בערב פוטרת אותי בינתיים מקניית משקפי קריאה, ואני לעולם לא נתקעת בלי ספר תחת ידי. ספרים דיגיטליים זולים יותר מספרי נייר, ומחירם ממשיך לרדת. היתרון האקולוגי שנוי במחלוקת – אמנם אין שימוש ושינוע של  נייר כבד, אבל ייצור המכשירים בזבזני. כמובן שאם קוראים על גבי מכשיר שנמצא בידינו בכל מקרה, יש יתרון מובהק לספר דיגיטלי.שקופית3

רוב ההתנגדויות לספר דיגיטלי נובעות מנימוקים שכיניתי, בהרבה אמפטיה, "האסכולה הרומנטית". קשה להיפרד מספר הנייר ומהחוויה המוחשית הקשורה בו. לוקח זמן להסתגל לספר דיגיטלי ואולי לא כולנו נצליח. יתכן שחלקנו שייכים לדור המדבר ולעולם לא נעבור אליו, ועדיין אני משוכנעת שרוב הקוראים יתרגלו ליהנות מתוכן של ספר טוב גם ללא נייר. ספר דיגיטלי הוא מוצר ווירטואלי לטוב ולרע, הוא לא מתכלה, לא מעלה עובש ולא נאכל על ידי תולעים – אבל הוא גם לא מוחשי, והוא לא עומד בפני עצמו, יש צורך במכשיר בנוסף לספר עצמו כדי לקרוא אותו. המכשירים עדיין לא הגיעו לבשלות טכנולוגית מלאה אבל  זהו החיסרון זמני לדעתי. לי למשל יש זיכרון צילומי. אני מסוגלת לגשת לספר שקראתי לפני עשור ולזכור באיזה חלק של הספר ומקום על העמוד נמצאת פיסקה מסוימת, בספר דיגיטלי יש אפשרות חיפוש של מילים – אבל אין עדיין אפשרות גישה ישירה בכזאת קלות. מגבלה נוספת, שאי אפשר להתעלם ממנה בארץ, היא העובדה שספר דיגיטלי לא מתאים לקריאה בשבת. אולי אני נאיבית, אבל אם המציאו כבר מקרר-שבת ומעלית-שבת למה לא יוכלו להמציא גם קורא-ספרים-אלקטרוני-לשבת?שקופית4

הספר הדיגיטלי נמצא במגמת עלייה בעולם. בשקף הצגתי נתונים מארה"ב, אבל אותה מגמה קיימת גם בשאר העולם. מכירות הספרים דגיטליים עומדות להדביק את מכירות ספרי הנייר, והספרים הדיגיטליים אחראיים כבר לרבע מהכנסות המו"לים. כאשר מביאים בחשבון שמחיר של ספר דיגיטלי נמוך ממחיר ספר נייר אפשר להסיק שאילו היו משווים מספרי עותקים של ספרים הנתונים היו אפילו יותר מובהקים.שקופית5

נתונים נוספים מהעולם מצביעים על ירידה הדרגתית של מחירי הספרים הדיגיטליים. לדעתי הדבר מעיד על אמון של המו"לים בספר הדיגיטלי – הם כבר לא חוששים שמדובר בצעצוע חולף שיש לגבות עליו מחיר מקסימלי בזמן קצר כדי לכסות את ההשקעה הראשונית. בתחום הספרות הקלאסית, זאת שכבר לא מוגנת בזכויות יוצרים, יש פריחה של ממש. דיקנס, ג'יין אוסטין, האחיות ברונטה זוכים לעדנה מחודשת – במהדורות חינמיות או זולות מאוד. כאן יש לי דוגמה אישית טרייה: לקראת סוף העבודה על "האם" גיליתי  שד.ה.לורנס ("מאהבה של ליידי צ'טרלי") כתב הקדמה למהדורה האנגלית מ-1928. לילה שלם חיפשתי את הההקדמה הזו כדי לתרגם אותה לספר הדיגיטלי. מצאתי עותק נייר אחד בספריה בירושלים. אני בחיפה. בסוף השקעתי את הסכום העצום של 3 דולר  – ותוך דקה ישבו כל כתבי ד.ה.לורנס על הקינדל שלי.

תופעה נוספת היא תחייה מחודשת של ספרים שנעלמו מהמדפים. אני נתקלתי בה באופן אישי בקיץ האחרון כאשר פנתה אלי נינה רמון בבקשה לערוך תרגום לאיטלקית של ספר צנוע באורכו ומלא חן שכתבה לפני קרוב לעשרים שנה: "אגדת הרוח". הספר יצא בעברית במהדורה קטנה, ובאיטלקית הודפס במהדורה ביתית בלבד – אבל בתרגום משובח של גאיו שילוני ז"ל. כיום ניתן למצוא את הספר הדיגיטלי על המדפים הווירטואליים של אמזון איטליה. העבודה על הספר הזה היתה אחד הדברים שהניעו אותי לפעולה – ועל כך תודתי לנינה רמון.

ואם מזכירים את אמזון, מדובר בחברה שללא ספק היתה חלוצה טכנולוגית – אבל כיום מתחילות להישמע תלונות וחששות מפני השתלטות דורסנית שלה על שוק הספרים. חששות שמוכרים לנו מאוד בארץ על רקע המשבר המקומי של דואופול סטימצקי-צומת וחוק הספרים החדש שנולד כדי לרסן אותו. ההערכות לגבי שוק הספרים בארץ מתפצלות לשני כיוונים: אלו שטוענים שהענף עומד בפני התרסקות מוחלטת ואלו המקווים שלאחר תקופת  משבר תבוא התאוששות ופריחה מחודשת. לדעתי בכל מקרה יש כאן חלון הזדמנויות מצוין לספר הדיגיטלי העברי – מכיוון שהוא מדלג מעל מכשול החנויות הפיזיות.שקופית6

עצם העובדה שנאלצנו לחכות לחלון ההזדמנויות הזה היא סוג של אנומליה בעיני. הישראלים ידועים בעולם כ"מאמצים מוקדמים"  או "מובילי שוק"  (Early Adapters) בנושאים טכנולוגים, ודווקא בתחום הספר הדיגיטלי  עם הספר אכזב.

הסיבה הראשונה מובנת: מדובר בשוק קטן של ספרים הנכתבים בגופן  מוזר, והכי גרוע, מימין לשמאל. לקח זמן עד שהענקים התפנו לתמוך בעברית. הבעיה הזו נפתרה לאחרונה. פורמט ePub 3 תומך בעברית, ואפילו על קינדל אפשר לקרוא עברית.

הסיבה השנייה קצת יותר עדינה:  מבחר הספרים בעברית מוגבל, וזאת שאלת הביצה והתרנגולת: אם אין מבחר אין מניע להתרגל לקריאה דיגיטלית, ואם אין קוראים אין מניע להפיק עוד ספרים דיגיטליים.  היה ניסיון שלא עלה יפה של eVrit של סטימצקי אשר במקום לקדם את חדירת הספרים הדיגיטליים עיכב אותם וכבל את מו"לים. גם ההוצאות הוותיקות מצדן לא היו להוטות מדי להמר על הסוס החדש הזה. קשה לי לדעת מה היו הסיבות המדויקות, כנראה שילוב של פחד מפירטיות, רתיעה טכנולוגית ושאלה של זכויות דיגיטליות שהיה צריך לשלם עבורן בנוסף. אבל נדמה שלאחרונה גם הבעיות הללו נפתרו והוצאות וותיקות ומשובחות החלו לשחרר מהדורות דיגיטליות.

חשוב להבין שיש גורמים שונים הקשורים להוצאת ספר דיגיטלי – ויש ביניהם הבדלים משמעותיים מאוד לדעתי, גם אם מנסים לטשטש אותם לפעמים. אני חילקתי אותם לשלוש קבוצות: חברות הפקה, חנויות מקוונות והוצאות ספרים דיגיטליות. הקבוצה הראשונה מספקת שירותי תוכנה – המרה של קובץ מסוג אחד (וורד לרוב) לקובץ מסוג אחר (mobi או ePub לרוב). הן לא מתערבות ולא מתעניינות בתוכן, ובוודאי לא מסננות את הלקוחות. הן מספקות שירותי תוכנה בתשלום, ולכל היותר עוזרות ליצור קשר עם אנשי מקצוע כמו עורכים, מגיהים ומעצבים. יש חברות שיש להן גם אתר למכירת ספרים דיגיטליים ואפשר להיעזר בהן גם לצורך המכירה, ואולי גם שיווק מסוים של הספר. הקבוצה השלישית היא של הוצאות דיגיטליות המטפלות בכל הקשור בהוצאת ספר: בחירה, סינון, תרגום, עריכה, הגהה, עיצוב, שיווק ומכירה. זהו הבדל של שמיים וארץ, ניתוח המקרה בהמשך מפרט את שלבי העבודה על הספר ומבהיר אותו. גילי בר-הלל ישבה בהרצאה והספיקה כבר לפרסם כמה רשומות מצוינות בנושא עם התובנות שלה, כמי שמעורה מאוד בתחום.שקופית7

מכיוון שמדובר בהרצאה מעשית בשלב זה עברתי לניתוח המקרה הפרטי של "האם". אני עבדתי עם הוצאת "אינדיבוק" וחילקתי את התהליך לארבעה שלבים.

שקופית13השלב הראשון הוא בחירת הספר, והוא החשוב ביותר. ברור שלא הייתי נכנסת להרפתקה כזו עם ספר שאני לא אוהבת או מאמינה באיכותו. אבל זה לא מספיק, צריך גם משהו שישכנע את הקוראים להאמין שמדובר בספר ראוי, לא רק כי אחת, שירלי פינצי לב, אהבה אותו. במקרה זה נתליתי באילן גבוה מאוד – פרס נובל לספרות. כדי  להקטין את הסיכון וההשקעה בחרתי גם ספר שזכויות היוצרים עליו כבר פגו. גם האורך היה שיקול: נבחרה נובלה, יצירה קצרה יחסית – יתרון כפול: גם עבור קוראים שאינם רגילים עדיין לקריאה דיגיטלית וגם עבורי כמתרגמת שיש יחס ישר בין זמן העבודה שלה לאורך היצירה.

שקופית14השלב הבא הוא תרגום ועריכת הספר. אין כל הבדל בין תרגום ספר דיגיטלי לתרגום ספר נייר. תרגום הוא תרגום. גם העריכה היא אותה עריכה – אבל כאן ניצבתי בפני הבעיה הראשונה שלי:  עריכה היא שלב הכרחי בכל ספר, ובספר מתורגם בוודאי. בבלוג אני מרשה לעצמי לפרסם תרגומים ללא עריכה, ומתקנת אותם בשקט מדי פעם, אבל אני לא מוכנה לפרסם ספר שלא עבר עריכה מקצועית.  איש לא יכול לערוך את עצמו, ועריכה זו עבודה אשר יש לשלם עליה. הפתרון נמצא בהסכם יצירתי עם אינדיבוק: העורך הראשי של ההוצאה, ארז שוויצר, ערך את התרגום וחלוקת ההכנסות ביני ובין אינדיבוק משקפת זאת: במקום חלוקה של 70%-30% בין סופר להוצאה כמקובל באינדיבוק הסכמנו על חלוקה שווה, 50%-50%. כלומר אפשר להגיד שגם העריכה כאן נעשתה תמורת תמלוגים. בעיני מדובר בהסכם הוגן מאוד.

ארז ערך את הספר ברגישות ובהקפדה, קשה להפריז בתרומתו לספר, היא עצומה. אבל היתה לנו בעיה, שבתחילה לא הערכתי נכון את מלוא משמעותה. הספר המקורי נכתב באיטלקית ואני תרגמתי מאיטלקית לעברית. ארז לא קורא איטלקית ולכן עבד מול תרגום לאנגלית של הספר. כלומר מדובר במשהו שניתן לכנות "עריכה מתווכת" (על משקל "תרגום מתווך" – תרגום דרך שפה שלישית, שיטה שכיום משתדלים מאוד להמנע ממנה מכיוון שידוע שהיא מועדת לעיוותים ואי דיוקים). לקראת סוף העבודה, בעצתו של ארז, פניתי לחברתי המתרגמת המוכשרת מאוד רוני שרי-פרייז וביקשתי ממנה לבדוק את התרגום מול המקור (רוני דוברת איטלקית ומתרגמת גם ממנה). התוצאה היתה מרתקת מבחינה מקצועית עבורי: רוני הצליחה לזהות מקומות שבהם האנגלית "חסמה" את האפשרות של ארז לזהות בעיות בתרגום. מקומות בהם החלפתי בין מילים דומות בכתיב ובמשמעות באיטלקית, ומקומות בהם הדקדוק האנגלי האחיד יחסית מיסך דקויות של הדקדוק האיטלקי (בעיקר הטיות של פעלים).  אני רוצה להודות שוב לרוני שנחלצה לעזרתי בהתרעה קצרה ובתקופה שלא היתה נוחה לה מבחינה אישית.

שקופית15השלב הבא הוא הפקת הספר עצמו. לספר דיגטלי אין "כריכה" במובן הפיזי, אבל יש לו עמוד שער על המדף הווירטואלי. לעמוד השער יש משמעות, הוא יוצר קשר אמוציונלי ומעניק פרשנות ראשונית לספר. עמוד השער הוא המפגש הראשון של הקורא עם הספר וכדאי שיעשה באופן מקצועי.

המרת קובץ הוורד לפורמט של ספר דיגיטלי היא השלב הבא. זהו השלב שבו המהנדסת שבי חושקת שיניים ומתקשה להבין מדוע מדובר בתהליך המחייב מעורבות של מתכנת. בשפות אחרות יש כבר תוכנות המרה סטנדרטיות התומכות בתהליך אוטומטית, אני משערת שהן יתמכו גם בעברית, במוקדם או במאוחר.

זה המקום לדון בשאלת ההגנה על ספרים דיגיטליים. הגנה דיגטלית מיועדת למנוע העתקה פירטית שלהם. הספרים של אמזון לדוגמה מוגנים וניתן לקרוא אותם רק על מכשירים המשוייכים לקונה. ההגנה הדיגטלית עולה כסף רב, ומקצרת את חיי הספר: אם הקורא ירצה לעבור למכשיר אחר, לחנות אחרת, או שהמוכר יפשוט את הרגל, הספר "יתנדף" אף הוא. בפועל ההגנות הללו לא רק יקרות, אלא גם לא יעילות. הן נפרצות מהר מאוד והתוצאה המעצבנת היא שהקונים הישרים מסבסדים את הגנבים.  לכן השיטה החדשה, זו שאינדיבוק דוגלים בה, היא מחירים זולים והגנה חברתית. מה זו הגנה חברתית? בכל ספר מוטבע שם הקונה, אבל אין שום מניעה להעתיק אותו. לכן אין בעיה שבני אותו בית יקראו מאותו עותק, כל אחד על מכשירו (כפי שעושים בספרי נייר) אבל אם מישהו יקנה ספר וידליף אותו לכל העולם – יהיה ברור מי עשה זאת. הציפייה היא שאנשים לא ירגישו נוח לגנוב ספר זול ("קפה ומאפה" ב-22 ₪ במקרה של "האם") ושכל העולם ידע זאת. יעל סלע-שפירו הוסיפה שהמו"לים הגדולים בעולם מעדיפים להעלים עין מפירטיות מתונה מתוך הנחה שמי שקרא ואהב ספר גנוב יקנה את הספר הבא של אותו סופר באופן חוקי.

שקופית16צריך להבין שגם ספר דיגיטלי הוא מוצר – וללא שיווק נכון אין לו סיכוי במרחב הדיגיטלי. הוצאת ספרים טובה יכולה לעשות כאן פלאים. יש מעט מעט הבדלים בימינו בין שיווק של ספר דיגיטלי ולספר נייר, את כולם משווקים בעולם הווירטואלי. אולי עמוד בית של החנות המקוונת מחליף את "שולחנות הכוח" בחנויות, אבל פרט לכך השיווק דומה מאוד. במקרה של "האם" נדהמתי לגלות שאינדיבוק הצליחו להכניס ידיעה להארץ כבר ביום שהוא יצא. אין ספק שזה משהו שאני לא הייתי יכולה לעשות לבד. בינתיים נערך לספר אפילו ערב השקה ממשי – בחנות הספרים "סיפור פשוט" בנווה צדק. ההשקה נערכה לשלושה ספרים דיגיטליים ביחד: "בארטלבי" של מלוויל, "ספונג'ה וסיפורים קצרים" של נגה אלבלך, ו"האם" של גרציה דלדה. מבחינתי היתה זאת סגירת מעגל: הפרויקט נולד בסתיו האחרון כשהכרתי את ארז שוויצר בהשקת ספר של אלכס אפשטיין באותו מקום בדיוק, וזו הזדמנות להתפעל מ"סיפור פשוט" וצוותה, חנות ספרים שהיא מרכז יופי ותרבות.

מטרת ההרצאה היתה להציג את הניסיון שלי למתרגמים בכנס אגודת המתרגמים, זוכרים? מתרגמים הם אנשים מעשיים שעובדים קשה וצריכים להתפרנס. תרגום אינו תחביב יוקרתי לשעות הפנאי. לכן השקף היבש הזה הוא לב ההרצאה. האם מדובר בסיכון שקול או בהרפתקה חסרת אחריות? טווח הטעות גדול מאוד ולכן הכרזתי מראש שאני עומדת לנפנף הרבה בידיים (*), ועדיין סדרי הגודל נכונים.שקופית8

המטרה היתה להשוות בין כדאיות הוצאת ספר דיגיטלי לספר נייר, כאשר "האם" משמש כבסיס להשוואה. תחילה החלקים המשותפים לספר דיגיטלי ונייר: זכויות, תרגום ועריכה. עד כאן העלויות זהות.

עלויות ההפקה, השיווק והמכירה של ספר דיגיטלי מוערכות ב-1500 ₪. כמות העותקים בלתי מוגבלת למעשה, העלות השולית של כל עותק נוסף זניחה. כדי להפיק מהדורת נייר מינימלית של 1000 עותקים יש להשקיע בעימוד, הדפסה, שינוע הפצה וכמובן –  עמלה לחנות. עמלת ה-40% שציינתי כאן היא העמלה ה"שפויה" של העידן שלפני חוק הספרים. כיום מדובר ב-60% ויותר. העלויות מסתכמות ב-40,000 ₪ . המסקנה היא שההשקעה הראשונית בספר נייר גדולה פי ארבע כמעט יותר מההשקעה בספר דיגיטלי וכדי לכסות אותה יש למכור כמות גדולה יותר של ספרים. "האם" הדיגיטלי יתחיל להיות רווחי אחרי 500 עותקים, מהדורת נייר צריכה למכור 800 עותקים. ביחס לממדי השוק הישראלי הזעיר מדובר בהפרש משמעותי מאוד.

לספר נייר יש עלויות נוספות שקשה מאוד לכמת אותן ולא קיימות בכלל בספר דיגיטלי: בלאי, אחסנה או גריסה, וניהול מלאי בין החנויות השונות (הערה של גילי בר-הלל).שקופית9

מעבר לשאלות הכדאיות למתרגם מטרידות אותי גם שאלות קצת יותר עקרוניות. בתהליך שתיארתי נוצר טשטוש מסויים בין תפקיד המתרגם ותפקיד הוצאת הספרים. אני, המתרגמת, בחרתי את הספר, הייתי מעורבת בהחלטות על עיצובו ותוכנו (בנוסף לנובלה הוא מכיל גם אחרית דבר שכתבתי ואת ההקדמה של ד.ה. לורנס בתרגומי). אני גם ממשיכה להיות מעורבת בשיווק לאחר שהספר יצא. אני באופן אישי מרגישה נוח מאוד במקום הזה, אבל יש מתרגמים מעולים שירגישו שהמשימות הללו חורגות מתחום המומחיות והעניין שלהם. הוצאות הספרים כיום מסננות ונותנות "תו איכות" לספרים שהן בוחרות להוציא, כל אחת על פי מדיניותה. לי כקוראת חשוב מאוד לשמור על תו האיכות הזה, קלות ההפקה של ספר דיגיטלי עלולה להיות בעוכרינו אם לא יישמר מקומן של הוצאות הספרים.

בנוסף, תמלוגים נשמעים נחמד מאוד כאשר הספר מצליח, אבל רוב הספרים לא מצליחים, ורוב המתרגמים לא יכולים לבחור את הספרים שיתרגמו. אני חוששת ממצב שבו מתרגמים יאלצו להוריד תעריפים על חשבון תמלוגים שלעולם לא יגיעו.

שקופית10והמסקנות? לא חד משמעיות.

ברור לי שהספר הדיגיטלי בדרך. אבל לא ברור לי מי יתפוס את המושכות: הוצאות חדשות ונהדרות כמו אינדיבוק או ההוצאות הוותיקות והטובות. תקוותי היא שהשוק יפרח ויהיה מקום לכולם.

האם כדאי למתרגם לחבור להוצאה דיגיטלית ולהוציא ספר עבור תמלוגים? כן, אבל לא אם הוא זקוק לכסף כדי לשלם את חשבון החשמל החודש. אני משוכנעת שאקבל את שכרי על התרגום, אבל זה עלול לקחת זמן, אולי חודשים ואולי אפילו שנים. יש יסוד להניח שהמתרגמים הבאים יקבלו את  שכרם מהר יותר – כי קוראי העברית יתרגלו לספרים דיגיטליים והשוק יגדל.

צריך לזכור שהמודל הזה לא מתאים לכל אחד – תנאי הסף הוא אמון של המתרגם בספר.

(*) השימוש שלי בביטוי "נפנופי ידיים" התברר כמביך במיוחד לאחר שצפיתי בסרטון. למה לא חיברו לי דינמו לידיים בזמן ההרצאה? אפשר היה להאיר את חצי הרצליה באנרגיה. להגנתי אני יכולה רק לספר את הבדיחה העתיקה מראשית ימי הטלפון, בדיחה שמספרים גם על יהודים וגם על איטלקים. הראו ליהודי זקן\איטלקי כפרי את ההמצאה החדשה והסבירו לו שביד אחת מחזיקים את הפומית ובשנייה את האפרכסת. שאל היהודי הזקן\האיטלקי הכפרי: ובאיזו יד מדברים?

ידידתי המתרגמת ענבל שגיב נקדימון צילמה את ההרצאה ואני מאוד מודה לה על כך. ההרצאה שלה, יום קודם לכן, על "המתרגם כבלש" מעניינת ומומלצת מאוד, דוגמה מצוינת למרצה רהוטה, ברורה ורגועה. ענבל השתמשה במיקרופון והמליצה גם לי לעשות זאת לצורך ההקלטה. עצה מעולה, ואכן דאגתי למיקרופון פועל מראש, הוא היה מונח כל הזמן על השולחן לידי. רק חבל שלא היתה לי יד פנויה עבורו.

חוק לוי אנטי-אמזון: חוק הספרים האיטלקי

בשבועות האחרונים שוק הספרים האיטלקי רוגש: החל מהאחד בספטמבר תיאסר הנחה על ספרים של יותר מ-15% אחוזים מהמחיר הנקוב, ורק במקרים מיוחדים ולתקופה מוגבלת תותר הנחה מקסימאלית של 25%. איני יודעת מה קורה בחנויות הפיסיות אבל החנויות הווירטואליות סוחטות את ימי החופש האחרונים במבצעי הנחות מטורפים, אמזון-איטליה לדוגמא הכריזה על הנחה מינימאלית של 40% (שלא חלה על דמי המשלוח המופקעים לארץ, אנטישמיים שכמותם).

מגדל הספרים ביריד הבינלאומי בטורינו (צילום Andrea Mucelli)

החוק החדש, ששמו הרשמי "חוק לוי" על שם הסנטור ריקרדו לוי שיזם והוביל את חקיקתו, זכה לכינוי "חוק אנטי אמזון". חנויות ספרים וירטואליות קימות כבר מספר שנים באיטליה, אבל אמזון נכנסה לשוק האיטלקי רק לפני מספר חודשים וההנחות הקבועות שהיא מעניקה טלטלו את השוק והאיצו את החקיקה. כזכור גרסאות שונות של החוק הזה קיימות כבר בצרפת (אצלנו כונה החוק "החוק הצרפתי"), גרמניה וספרד.

שם, כמו פה, מעורר החוק פולמוס בין שוחרי התרבות והספרות. כתבות בעיתונים ובבלוגוספרה, הסנטור לוי מגן על עמדתו ביוטיוב, יש עצומה באינטרנט, ומשאל בפייסבוק, אשר כדי להסביר אותו תמצתה מערכת אתר ביקורות הספרים המוצלח SoloLibri את הדעות הסותרות. ההנחה היא שכולם רוצים שוק ספרים משגשג, הויכוח הוא האם בסופו של דבר חוק מהסוג הזה טוב או רע לתרבות ולצרכנים. הנה הפרשנות שלהם לפולמוס:

עצרו את ההנחות: האם אתה מסכים?

שוק הספרים
← לא, חוק לוי חוסם את שוק הספרים
← כן, חוק לוי יאפשר את הרחבת שוק הספרים האיטלקי ויפגע רק בענקים (בעיקר הזרים, שמוציאים את הכסף לחו"ל) וייתן עדיפות לקטנים.

לתרבות יש מחיר
← לא, חוק לוי חוסם את התרבות, מפני שבעת משבר ללא הנחות אנו יכולים להרשות לעצמנו פחות ספרים.

← כן, חוק לוי מונע את זילות התרבות.

צרכני הספרים
← לא, חוק לוי הוא נגד הצרכנים.

← כן, חוק לוי יאלץ את ההוצאות להוזיל את המחיר הנקוב של הספרים, דבר אשר יועיל לצרכנים בטווח הארוך.

פחות ספרים נרכשים = ספרים משובחים יותר נקראים
← לא, יהיו עוד פחות אנשים קוראים ועוד פחות ספרים יקראו על ידי כל אחד מהם

← כן, כמות קטנה משמעותה איכות משופרת של הספרים הנבחרים לקריאה.

סופרים צעירים
← לא, זו תהיה מכה קשה גם לשוק יצירות הביכורים של הוצאות קטנות.

← כן, ההוצאות יאלצו להמר על סוסים טובים ולהשקיע יותר בקידום מכירות

עצרו את ההנחות = עצרו את חנויות הספרים
← לא, אני לא אכנס יותר לחנויות ספרים

← כן, אני לא אכנס יותר לחנויות ספרים (על אפו וחמתו של מי שרצה את החוק) ואחדש את מנוי הספרייה שלי.

הגנה
← כו, צריכה להיות הגנה על חנויות הספרים הקטנות

← לא, הקריאה תרודד לסטנדרטים תרבותיים המוניים ויחוסל שוק ההוצאות העצמאיות

בתי הוצאה ענקיים ובתי הוצאה קטנים
← כן, ללא ההנחות של בתי ההוצאה העצומים יוכלו הקוראים לגלות גם את הספרים של ההוצאות הקטנות

← לא: ההוצאות הגדולות יכולות להרשות לעצמן להנמיך בהרבה את המחיר הנקוב של הספרים בעוד שלהוצאות הספרים הקטנות יש עלויות ניהול שאינן מאפשרות זאת. מדיניות זו תגדיל עוד יותר את היתרון של ההוצאות העצומות, במיוחד לגבי לקוחות ה"רגישים למחיר".

עד כאן הפולמוס האיטלקי. אצלנו נדחתה בדצמבר הצעת חוק דומה ולהבנתי נמצאת בהכנה גרסה "משופרת" של החוק. ומה דעתי בנושא? נדמה לי שאנחנו מתווכחים בלהט כיצד לנעול את האורווה כאשר במוסך הסמוך ממתינה מכונית חדשה ולא נעולה. הספר האלקטרוני מחכה מעבר לפינה ובמוקדם או במאוחר יהפוך את ספר הנייר לפריט אספנים. נכון, זה עדיין לא קרה, והספר האלקטרוני עדיין לא הגיע לבשלות טכנולוגית, אבל אין לי ספק שהתהליך בעיצומו. אצלנו הוא אולי קצת יותר איטי, בגלל העברית, בגלל השוק המוגבל, ואני מנחשת שהציבור שומר השבת נמנע ממנו בינתיים (אני מקווה שבמכון צומת ודומיו כבר שוקדים על "מתג שבת" יצירתי). מעבר לבעיות הסנטימנטליות (הרגל, ריח, מגע וכו'), שכבודן במקומו מונח, אני רואה בכך תהליך ירוק וחיובי. עם זאת אני תוהה איך תיפתרנה הבעיות המשמעותיות יותר: שאלת האבטחה ושאלת המחיר.

בהרצאה ששמעתי בפברואר ביריד הספרים בירושלים נאמר שפיראטיות הספרים עדיין נמוכה בהרבה מפיראטיות המוסיקה, אבל היא גדלה בהתמדה… הדובר טען שהדרך היחידה להתמודד עם הפיראטיות היא באמצעות השקעה קבועה בשכלול האבטחה, כלומר להיערך למרוץ חימוש אינסופי מול האקרים יצירתיים. נדמה לי שבינתיים בחרו הוצאות הספרים בפיתרון הקל: גלגול הפסדי הפיראטיות על הצרכנים המצפוניים הספורים. אחרת אין לי הסבר למחיר השערורייתי של הספרים האלקטרוניים. אין ספק שלהפיק ספר עולה כסף, הסופר ראוי לשכר משמעותי, כך גם העורכים, המגיהים, ובל נשכח גם את המתרגמים. עלות זו זהה עבור ספר נייר וספר אלקטרוני. אמנם להקים ולתמוך באתר מכירות עולה כסף, אבל קשה לי להאמין שהמחיר של ייצור הניר, שינועו, הדפסתו, כריכתו, שינוע הספר, שכירת שטחי מדף ומשכורות המוכרים מתקרב למחיר של הפצה ומכירה אלקטרונית. ובכל זאת, על פי המדגם הקטן שלי, של ספר אחד שאני מאד רוצה לקרוא, מהדורה חדשה בכריכה קשה עולה פחות מספר דיגיטאלי, לפני הוספת דמי המשלוח. בינתיים אני מתאפקת, קראתי כבר את כל מה שאפשר לקרוא בחינם (למי שלא הציץ בקישור מדובר ב-"Freedom" של ג'ונתן פרנזן, סופר גדול). לקנות ספר נייר עב כרס ולהטיס אותו לארץ? לשלם עוד יותר עבור ספר אלקטרוני? לקנות ספר משומש? להידרדר לפיראטיות?(*) או אולי לחכות בקוצר רוח לתרגום לעברית… ואז כבר אפשר להתאפק עוד קצת עד שיגיע לספריה. הגיוני? לא. הוגן? בספק. ניסיתי לארגן את האפשרויות בטבלה (בכל זאת, מהנדסת):

במה אני בוחרת? אני מזכירה לעצמי את ערימת הספרים באיטלקית שמחכה ליד המיטה ובתוך הקינדל ושוב מחליטה לא להחליט.

אני מניחה שבשלב מסוים תשתנה התפישה של הספר כמוצר בר-קיימא. יתכן שנתחיל להתייחס אליו כאל מוצר צריכה שאנו מחויבים עבור השימוש בו, כמו זמן אוויר בטלפון הנייד. סביר להניח שעיקר הקושי הוא פסיכולוגי, לא טכנולוגי. אבל אם בדרך זו יגבו אוטומטית תגמולים הוגנים ליוצרים והמחיר לצרכן יישאר סביר – אולי זה לא פתרון רע.

ובינתיים, לטכנופובים שבינינו מוקדש בחיבה הסרטון הבא, אמנם ישן ואמנם בנורווגית, אבל משובח:

(*) – אני כמובן מתנגדת לפיראטיות ומשתדלת מאד להימנע ממנה, אבל אין טעם לעצום עיניים ולא להודות שהאפשרות קימת. כפי שאמר אותו מרצה ביריד – אין אחד בקהל המכובד שלא חטא בפיראטיות. אז לפני שמתחילים בסקילה אפשר להיזכר במה שאמר יהודי אחד לפני אלפיים שנה.

 

קישורים נוספים:

נפל בועדה – נקים ועדה , היום בו נקבר חוק הספר  – אסתי סגל

חוק לאנג – ויקיפדיה

האיזון העדין של חוק הספרים – תמר פלג

עדכון החוק הצרפתי לגבי ספרים דיגיטאלים – התאחדות הוצאות הספרים בישראל

הרהורים על עתיד המו"לות העברית – ראובן מירן

כמה הסברים על שוק הספרים – יעל ישראל