רשימה ליום השואה

לא אתיימר לחדש היום, רק לציין שוב כמה יצירות ספרות.

היהודים באיטליה היו מעורים בחברה הנוצרית במשך דורות רבים והרגישו חלק בלתי נפרד מהמדינה (עד כדי התנגדות אלימה לציונים שנתפסו כמחבלים בנאמנות למולדת). ג'ורג'ו בסאני הטיב לתאר את השבר  ברומאן "גן פינצי-קונטיני"[1].

לפני מספר חודשים תרגמתי פרק מהספר "ילדה וזהו" המתאר את השבר הזה מנקודת מבטה של ילדה יהודיה קטנה אשר העולם המוגן שלה מתפרק בהדרגה. זאת המלצה חוזרת לקרוא את הפרק ואת הסקירה ההיסטורית.

גם ספרה של לורנצה מאצטי "השמיים נופלים"[2] שתורגם לאחרונה לעברית מתאר את השבר מנקודת מבטה של ילדה במשפחה מעורבת[3]. הקהילה היהודית הקטנה אמנם לא הושמדה כולה אך האמון הרב של היהודים היה בעוכריהם, כאשר קרס משטרו הפאשיסטי של מוסוליני אספו הנאצים בקלות רבה את אלו שלא הסתתרו מבעוד מועד. אחד הקטעים המרגשים ביותר ברומאן "אלה תולדות"[4]  של אלזה מורנטה מתאר את התרוקנות הגטו ברומא מיושביו. רוב האוכלוסייה הנוצרית לא היתה אנטישמית ומנזרים קתוליים רבים הסתירו יהודים. כמו משפחתה של הילדה ב"ילדה וזהו" גם חמי ומשפחתו הקרובה היו זהירים והספיקו לברוח בזמן למנזר בפרוורי רומא, אך אישי קרוי על שם בן הדוד שלא ברח ונשלח לאושויץ'. קשה להפריז בעצמתו של "הזהו אדם"[5] של פרימו לוי המתאר את האופן בו שרד באושוויץ'.

מלחמת העולם ה-II היא הטראומה האחרונה הגדולה אשר עברה על החברה האיטלקית וככזאת היא ממשיכה לתפוס מקום רב בספרות האיטלקית, ומתוך כך גם זיכרון השואה. הסרטון מתאר את התערוכה "לזכר השואה", או במקור "חומה מול חומה"[6], אשר באמצעותה בחרה עירית רומא לציין עשרים שנה לנפילת חומת ברלין לפני כשנה וחצי.

---

[1] תרגומים ראובן קריץ, דליה עמית, עם עובד

[2] תרגום יורם מלצר, הוצאת סמטאות

[3] לאחרונה התפרסם גם ראיון עם הסופרת בתרגומי.

[4] תרגום מרים שוסטרמן פדובנו, הוצאת הספריה החדשה

[5] תרגום יצחק גרטי, הוצאת עם עובד

[6] התערוכה הובאה לארץ לפני מספר חודשים בחסות המכון האיטלקי לתרבות בתל אביב וזכיתי לתרגם את הקטלוג.

---

אם ובן – לוקה קנלי

הספור "אם ובן" לקוח מתוך קובץ הסיפורים "כי המכשולים צריכים לבוא". הספר נתלה באילנות גבוהים: הכותרת לקוחה מתוך הברית החדשה[1], האפיגרף  מצטט את המינגווי, הכריכה מכריזה "בסט סלר" (באנגלית), והסופר רב פעלים – מרצה לספרות לטינית שפרסם עשרות ספרים: מחקרים אקדמיים, פרוזה ושירה. אבל משהו לא עובד.

ננסה לבחון את הספור המתורגם. זוהי טרגדיה אורבאנית זעירה: המספר מביא את סיפורם של אם ובן מתבגר אשר מותו הפתאומי של האב הוביל אותם לטירוף. המספר נתקל באם ובן משוטטים ברחובות רומא, האם מלאת החיים גוררת אחריה את הבן הכבוי. המספר מניח שהבן מפגר והאם מטפלת בו במסירות. כעבור שנים מתברר לו שהמציאות שונה מאד מהספור שטווה בדמיונו: לאחר מות האב סירבה האלמנה להשלים עם גזרת הגורל, אך את המרד היא הפנתה כלפי עצמה, וכלפי הבן. האם בודדה את שניהם בדירה מוזנחת שבה אגרה את צוֹאתה הממוינת. הספור מחריד ומתכתב עם לא מעט יצירות מופת שהציגו ריטואל אֶבֶל חריג על מות אדם קרוב ונורמאליות שמסתירה טירוף. על קצה המזלג אפשר למנות את "ורד לאמילי" של וילאם פוקנר בו הבת רוצחת ומסתירה במשך עשורים את גופת הארוס שרק הריח רמז עליה; עמוס עוז מספר ב"ספור על אהבה וחושך" כיצד לאחר מות האם שקעו אביו והוא בהזנחה ולכלוך מכוונים, מתוך התרסה נואשת; ב-"כזב וכישוף" של אלזה מורנטה, לאחר מותו הפתאומי של האב (בנפילה מרכבת) שוקעת האם בהזיות ומתה תוך ימים ספורים והבת מנתקת קשר עם העולם החיצון. התמות שבהן עוסק הסיפור מוכרות וחשובות: שבריריות האושר והשפיות, בדידות וניכור בכרך, יחסים אובססיביים במשפחה. הסיפור של קנלי מזעזע, מבעית, דוחה – אך גם צפוי. הקורא בן המאה העשרים ואחת רגיל לזוועות. הזוועה היא נקודת פתיחה נוחה בכדי לסדוק את אדישות הקורא, אבל כאן היא נשארת רק נקודת פתיחה, קנלי אינו מתקדם הלאה. הסיפור בונה מתח, אך זהו מתח צפוי, כבר בקריאה ראשונה ברור שמשהו עומד להתגלות ולכן הגילוי, דוחה ככל שיהיה, אינו מפתיע, ומכיוון שהסיפור אינו ממשיך משם לתובנות עמוקות יותר – הוא מאכזב. סיפור המסגרת, על הנער הכפייתי קשור באופן רופף בלבד לספור הראשי, והמספר אינו משתמש בו ואינו חוזר אליו בהמשך ולכן גם הוא נשאר תלוש ולא מעניין.

למרבה האכזבה סיפור זה אינו שונה מסיפורים אחרים בקובץ. דוגמאות אחדות: בחור מתבודד שמוצא את מקומו בחנות חיות עד שמתברר שהחנות משמשת כהסוואה למגדלי סמים, שרברב תמים שמתחתן עם זונה ומתאבד לאחר שבתם המשותפת טובעת, גבר שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי ואינו מצליח לצור קשר עם משפחתו. כל אחת מהעלילות הטרגיות הללו יכולה היתה להתפתח ליצירה אנושית מרתקת, אך קנלי בוחר להיצמד לדיווח שטחי ומנוכר שאינו מצליח לגעת בקורא, או במקרה זה בקוראת. הסיפורים נקראים כמו אותה כרוניקה מעיתון שהוא מזכיר: מסקרנים אך ולא משאירים משקע, כך בקוראת אחת  לפחות.

על הסופר ויצירתו

לוקה קנלי הוא סופר יליד 1925. הוא לימד היסטוריה רומית באוניברסיטת פיזה ומאז 1981 מקדיש את זמנו לתרגום מלטינית וכתיבה. הספר "Che gli scandali avvengano"  ממנו לקוח הסיפור יצא לאור בשנת 2006 בהוצאת בומפיאני.

 אם ובן – לוקה קנלי – תרגום 

---

[1] "Che gli scandali avvengano" מתי, יח 7, הברית החדשה בתרגום פראנץ דעליטש