הגדה ונציאנית משנת 1792

לכבוד החג, פרסום מחודש של רשימה מלפני שלוש שנים. חג שמח!

על ספרות איטלקית - בעברית

לקראת פסח חזרתי לפשפש בספרים העתיקים והפעם מצאתי הגדה משנת 1792 שנדפסה בוונציה

§

"הגדה של פסח כמנהג ק"ק אשכנזים", האומנם? הסיווג העדתי של יהודי איטליה הוא נושא לדיון ארוך. יש הטוענים שמכיוון שזאת הקהילה הראשונה שגלתה, ישירות מארץ ישראל, היא קדמה לחלוקה העדתית, קיים נוסח תפילה ייחודי איטלקי, חלק מהנוהגים דומים לעדות אשכנז והישיבה בבית הכנסת כבבית כנסת ספרדי. אבל דווקא בפסח העירוב הזה משמח במיוחד. כאשכנזייה שהתחתנה עם איטלקי אני חוגגת כל שנה מחדש את הסיווג של האיטלקיים למחלקת "אוכלי קטניות" (פחות מוצלח מ"מפריסי פרסה", אבל הרבה יותר טוב מ"מעלי גירה", ובאופן מעשי מציל צימחוניים מרעב בחג).

להגדה נוסחים רבים, והנוסח הזה דומה (לפחות בעיני) לנוסח המוכר לי. הנה מה נשתנה:

והנה עמוד הסיום של הסדר, בנוסח קצת שונה מהמקובל כיום. בצד ימין הבקשה לבניית הבית לא מתעקשת דווקא על ירושלים: "אל בנה אל בנה בנה ביתו בקרוב" וגם לוח הזמנים…

View original post 223 מילים נוספות

סליחה, מישהו מדבר כאן גָרְלָסְקוֹ?

אחת הדמויות בספר שאני מתרגמת בימים אלו מברברת קשקושים בשצף. בהתחלה חשבתי שזה משהו אישי, אידיוסינקרטי, אדם זקן במשבר אישי לא פשוט, אולי התבלבלה עליו דעתו. אחר כך חיפשתי שפות שכיחות מהאזור: אולי זאת צרפתית? או אולי לטינית שמוחו הסנילי שָׁלָה מלימודיו בתיכון? אבל לא, זאת בבירור לא אחת השפות הללו. המשכתי לחפש במעמקי גוגל ואאוריקה: מתברר שזהו ניב נידח של עיירה בת פחות מעשרת אלפים תושבים, ושמה גָרְלָסְקוֹ. דיאלקט כל כך שכוח, שלא קיים שום מילון מודפס או מקוון עבורו. הצלחתי למצוא ברשת שלושים עמודים של מילון מקוצר וכמה חוקי דקדוק. לא משהו שמכסה אפילו את המלמול הנרגש של הזקן הנרגן שלי.

תלשתי שערות, יבבתי קצת בפייסבוק והמשכתי לחפש. נס. מתברר שהספר תורגם לגרמנית, והמתרגמת לגרמנית החליטה לחסוך לקוראיה את האותנטיות ותרגמה את הגָרְלָסְקו לגרמנית פשוטה. גרמנית אני דווקא כן מבינה. נפלא. עכשיו צריך רק להשיג את התרגום לגרמנית ונפתרו כל צרותיי. מכיוון שאני מתרגמת את הספר עבור הוצאה גדולה ומכובדת, נראה לי טבעי לפנות אליהם ולבקש שהם יפנו להוצאה שפרסמה את התרגום לגרמנית, סביר להניח שיתייחסו אליהם יותר מאשר למתרגמת פרילנסרית אלמונית.

הספר יצא בגרמנית בהוצאה איטלקית-אוסטרית שמשרדיה בוִינָה ובבּוֹלְצָנוֹ. בולצנו יושבת במחוז אָלְטֹו-אדיג'ה/סוּד-טִירוֹל. מדובר בחבל ארץ יפהפה (הדולומיטים) בעל היסטוריה מרתקת. מבחינה אתנית-היסטורית רוב האוכלוסייה אוסטרית דוברת גרמנית, אך קיים גם מיעוט איטלקי וותיק. כפרים דוברי גרמנית לצד כפרים נפרדים דוברי איטלקית. עד מלחמת העולם הראשונה השטח היה בשליטה אוסטרית, ובעקבותיה עבר לשליטה איטלקית. באותה תקופה היה מדובר עדיין בחבל ארץ נחשל ועני. לא קל לעבד חלקות קטנות בהרים, ומלחמת הקיום של האיכרים היתה קשה. בתקופה הפאשיסטית ניסה השלטון המרכזי ליצור רוב איטלקי באופן מכוון. ניתן עידוד ממשלתי להגירה פנימית מדרום איטליה לאלטו-אדיג'ה. ההגירה שינתה את המאזן הדמוגרפי ולא התקבלה בברכה על ידי התושבים הוותיקים. במסגרת הברית בין הפשיסטים לנאצים (שסיפחו את אוסטריה) נוספה לתהליך גם תכנית "הגירה מרצון" של דוברי גרמנית לאוסטריה. לאחר מלחמת העולם השנייה נשאר האזור בשליטה איטלקית, העידוד המאסיבי ל"דילול" האוכלוסייה האוסטרית נפסק, אבל נשאר קונפליקט אתני. בשנות השבעים התעורר במחוז גל של לאומיות מלווה באלימות ובטרור. להבנתי המתיחות שככה הודות לשלושה גורמים: מתן אוטונומיה תרבותית ושלטונית חריגה למחוז, הימנעות מתמיכה מצד אוסטריה, ושגשוג כלכלי בזכות תיירות הסקי והטיולים. כיום מוגדר המחוז כדו לשוני – כל הגורמים הציבוריים במחוז מחויבים לשתי השפות, ושתיהן נלמדות במוסדות החינוך.

דו-הלשוניות הזו מחזירה אותי למצוד שלי אחר התרגום לגרמנית של הספר שאני מתרגמת כיום. לפני יותר משבועיים פנתה העורכת בהוצאה הישראלית אל ההוצאה האוסטרית-איטלקית וביקשה את הספר. שום תגובה. דממה על הקו. בינתיים הזמן מתקדם, והדד-ליין להגשת התרגום קבוע. החלטתי לכתוב בכל זאת בעצמי להוצאה, באיטלקית. תוך שלוש שעות נחת הספר בתיבת המייל שלי, בלוויית איחולים חמים להצלחה בתרגום. מסתבר שגם בעולם גלובלי, כשהאנגלית שולטת וגוגל טרנסלייט נגיש לכל – אין תחליף לפנייה אישית בשפה מובנת.

ויש גם זווית נוספת לתקרית: אני אמנם כתבתי באיטלקית, אבל קיבלתי תשובה בגרמנית. יתרה מכך, אחד משמות המשפחה שלי איטלקי מובהק (Finzi) והשני גרמני מובהק (Löw), התשובה הלבבית ומנומסת הופנתה אל "Liebe Frau Loew", גברת לב היקרה, כלומר השם האיטלקי נשמט במקריות מוזרה.

אווה ישנה - עטיפההתכתובת המשעשעת הזו החזירה אותי לספר שקראתי לצורכי לקטורה לפני מספר שנים: "אווה ישנה" מאת פרנצ'סקה מלנדרי (EVA DORME / Francesca Melandri). ספר שכתבה באיטלקית סופרת ממשפחה דוברת גרמנית. רומאן המספר על שלושה דורות במשפחה באלטו-אדיג'ה. הסב תמך בנאצים ומצא את עצמו בסוף המלחמה בשולי החברה. בתו נכנסה להריון מחוץ לנישואים בחברה שמרנית, נזרקה לרחוב והצליחה לקיים את עצמה ואת בתה, אבל אהבתה הגדולה לבן סיציליה לא הצליחה להתגבר על המשוכה האתנית. הסיפור המשפחתי משולב בעדויות היסטוריות וסוקר תקופה של תשעים שנה. רוב הידע שלי על האזור מבוסס על הספר הזה, ועל דברים שחיפשתי וקראתי בעקבותיו. הרומאן כתוב היטב, נהניתי מהקריאה, אבל חשבתי שיש בו כמה כשלים באמינות הספרותית, ונימה קלה של ספרות מגויסת, ולכן לא המלצתי לתרגם אותו. בדיעבד אני חושבת שטעיתי. ניתן היה לסלוח על הפגמים הללו ולהוסיף למדף הספרים בעברית ספר המתאר מציאות פוליטית מורכבת. אולי כדאי להיחשף לעוד מאבקים מסובכים ושונים כדי להעשיר את זווית הראיה שלנו, בתוך המציאות המורכבת שלנו. אין כאן הקבלות פשוטות, אבל גם שם יש אוכלוסיות שצריכות ללמוד לחיות ביחד ולהתפשר, לאורך זמן. וכן, גם באלטו-אדיג'ה של ימינו מתעוררות מדי פעם קריאות לעצמאות לאומית.

כשסיפרתי על המקרה בחוג האיטלקית שלי, המורה (איטלקייה שמאלנית, רגועה ונינוחה כרגיל) התעצבנה: "זאת ממש חוצפה שהיא ענתה לך בגרמנית, היא חיה באיטליה, מה פתאום היא עונה לך בגרמנית?!" מסתבר שאף אחד לא רואה את הדבשת של עצמו.

מה זה גְרוֹטוֹ באנגלית, השקה והגרלה

לאחרונה תרגמתי ספר מאנגלית, מותחן רומנטי משובח שנכתב על ידי סופרת אמריקאית  ומתרחש באנגליה הוויקטוריאנית. כאשר גיבוריו הצעירים של הרומן נסערים וזקוקים לשקט ולפרטיות, הם נמלטים אל הגרוטו.

A Marian grotto in Bischofferode (Germany)

A Marian grotto in Bischofferode (Germany)

אבל מה זה גְרוֹטוֹ? לי היה ברור מיד במה במדובר – Grotto באיטלקית זו מערה, לכן גם בלי התמחות באדריכלות גנים הבנתי שמדובר בסוג של מסתור. ואכן מדובר באזור בגן המשלב מערה מלאכותית, צמחיה ולעתים גם מפל קטן. סגנון שהיה פופולרי בגנים אנגליים באותה תקופה, ואף שבצילומים ניתן להבחין בפסלי קדושים, יש לי חשד שהוא שירת לא מעט זוגות אוהבים. אבל מסתבר שמה שברור מאליו לדוברי איטלקית, לא טבעי לדוברי עברית, והעורכות הציעו לוותר על הפינה הקסומה או להוסיף הערת מתרגמת, בסוף התפשרנו על הנהרה (תוספת הסבר קטנטונת בטקסט עצמו).

עד כאן חובי לאיטלקית, ועכשיו לספר: מדובר ב"מאחורי מסכה" מאת לואיזה מיי אלקוט. אלקוט מוכרת בעיקר כמי שכתבה את "נשים קטנות". אבל מסתבר שהיא היתה סופרת פורייה מאד וגם ענייה למדי. לכן עוד לפני "נשים קטנות" פרסמה שורה ארוכה של ספרים בשם בדוי – לצרכי פרנסה. לא כולם יצירות מופת – אבל הרומן הקצר הזה – כן. גיליתי אותו במקרה לפני כמה שנים, ולשמחתי לפני ארבעה חודשים מצאתי מו"ל שהתאהב בו בין לילה, והחליט להוציא אותו לאור.

אפשר לקרוא עליו באתר של סנדיק ספרים, וגם בראיון בווינט.

הספר אמור לצאת הבוקר מבית הדפוס וההתרגשות רבה. מתוכננות שתי השקות, בחיפה ובתל אביב: חיפה: יום ראשון הקרוב, 25.1.15 21:00, סינקופה בר, כיאט 5, אירוע פייסבוק תל אביב: יום שלישי 3.2.15, 19:00 בחנות סיפור פשוט בנווה צדק, אירוע פייסבוק בהשקות יקראו שחקניות קטעים מהרומן, ד"ר מישל הורוביץ תדבר על הרקע ההיסטורי ופרשנות ספרותית ואני אציג את הזווית האישית שלי. כולם מוזמנים.

ניתן יהיה לקנות את הספר בהשקות, וכאן חשוב להדגיש שהוא לא יימכר ברשתות הגדולות (צומת וסטימצקי) אלא רק בחנויות הפרטיות ובאתר ההוצאה.

ועכשיו הגרלה!

את הרעיון אני חייבת לשתי בלוגריות נהדרות:  ד”ר קרן לנדסמן,  רופאה וסופרת, הפועלת רבות לטובת בריאות הציבור, בעלת הבלוג "סוף העולם – מבט מהיציע“. וענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת מעולה, בעלת הבלוג "מתרגמת" וחברה, שתרגמה לאחרונה את "אלן טיורינג: האניגמה", הספר שעל פיו הופק הסרט "משחק החיקוי". ענבל הכריזה אתמול על הגרלה של הספר בין קוראי הבלוג שלה, כאשר התנאי היחיד להשתתפות בהגרלה הוא מעשה טוב (אני כבר נרשמתי אצלה ואני ממליצה גם לכם). כאשר סיפרתי לשי סנדיק, המו"ל, שאני רוצה לחקות אותה, הוא מיד הודיע שהוא תורם את הספר להגרלה. תודה!

ובכן, מה צריך לעשות כדי להשתתף בהגרלה?

פשוט מאד: לעשות מעשה טוב כראות עיניכם ולהירשם בהערה בתחתית הרשומה הזו (ולא לשכוח למלא דוא"ל, שישאר חסוי, אבל יאפשר לי לחזור לזוכה). אין צורך לספר מה המעשה הטוב שעשיתם, אם כי זה יכול להיות נחמד. אני אתן אמון בכל מי שירשם ולא אבקש הוכחות או עדויות. מצורפת רשימת הצעות למעשה טוב, אבל זה רק חלק קטן מהמעשים הטובים שאפשר לעשות.

ההגרלה תערך בתום ההשקה בתל-אביב, 3.2.15.

והנה ההצעות של ענבל למעשים טובים, בתוספת עוד כמה שלי:

  • לתת שיעורי עזר במתמטיקה או אנגלית לתלמידי תיכון נזקקים, למשל במסגרת עמותת פוש.
  • לתת מגבות או מצעים ישנים למקלט לבעלי חיים, להכין בגינה מחסה מקור לחתולים בחורף או קערית מים טריים בקיץ.
  • לתרום ספרים משומשים לסיפור חוזר או לקנות מהם ספרים.
  • לשכנע אזרח/ית אדיש/ה להצביע בבחירות הקרובות.
  • לתת ספרי ילדים בעברית לספריית גן לוינסקי או למקומות אחרים שזקוקים להם.
  • לבקר איש/ה בודד/ה או חולה, או אפילו רק לטלפן ולהתעניין בשלומו/ה.
  • לתמוך בפרויקט “מכתבים לבריאות ” או לשלוח להם מכתב.
  • לעזור לאדם שמתקשה בכך לצלוח סבך ביורוקרטי – מכתב מנוסח היטב לעיריה/חברת סלולר/ביטוח לאומי יכול לחולל נפלאות.
  • לתרום כסף או להתנדב לעמותה שמטרותיה טובות.
  • להביא שתייה חמה למאבטח.

ספר הוא ספר

מסתבר שיש מאבקים ווירטואליים מוצלחים. כאלו שמצליחים לשנות את המציאות הממשית תוך פחות משלושה שבועות. ולפעמים הם צצים במקומות הפחות צפויים, כמו למשל מאבק המע"מ על ספרים דיגיטליים באיטליה.

 רקע: המע"מ באיטליה, כמו במדינות רבות אחרות, מדורג. על רוב המוצרים והשירותים מוטל מע"מ גבוה למדי: 22%. אבל יש הקלות על מוצרים מסוימים שהמדינה חפצה בייקרם, משיקולים כלכליים או חברתיים. כך למשל המס המוטל על תיירות  (כולל מסעדות, מלונות וכדומה) הוא רק 10%. מוצרים אחרים זוכים לשיעור מע"מ מזערי של 4%: מצרכי יסוד, עיתונים יומיים, זרעים ודשנים מסוים וספרים.

ספרים! הממשלה האיטלקית הכירה בתרומת הספרות לחברה וזיכתה אותה בשיעור מס מופחת. אבל, כידוע לכל קוראי הבלוג, בשנים האחרונות  שינה הספר הפיזי את פניו. כלומר הספרים הם עדיין אותם ספרים, אבל יותר ויותר קוראים עוברים לקריאה דיגיטלית, גם באיטליה. אבל החוק הזדחל מאחור, הספרים דיגיטליים (הכוונה לקובצי התוכן) נחשבו למוצרי תוכנה והמע"מ עליהם נשאר 22%.

אפליה! דופקים את הדיגיטליים! זאת פחות או יותר הטענה של יוזמי המאבק. למה להטיל מס גבוה יותר על אותו מוצר בדיוק רק כי הקדמה שינתה את צורתו? הרי ערכו ומהותו של הספר לא משתנים אם קוראים אותו מנייר או על גבי מסך. ולכן סיסמת המאבק היא: ספר הוא ספר,   un libro è un libro. אחת הטענות המעניינות מבחינתי הייתה שהספרים הדיגיטליים תורמים להפצת הספרות האיטלקית בעולם, בשנה האחרונה עלה מספר הספרים האיטלקיים שנמכרו מחוץ לאיטליה, כאשר תוספת המכירות של ספרים דיגיטליים גבוהה פי שלושה, אני יכולה להצהיר שיש לי חלק אישי זעיר בנתון הזה.

המאבק החל באחד בנובמבר באתר אינטרנט וברשתות החברתיות: פייסבוק, טוויטר,אנסטגרם. המוחים התבקשו להצטלם באגודל מוטה מטה ולתייג את התמונה בהאשטאג unlibroeunlibro#. ההיענות הווירטואלית הייתה מידית ורחבה: סופרים, ידוענים, צוותים של ספריות, מערכות ספרים ועיתונים. הנה כמה דוגמאות:

עובדי הוצאת מנדאדורי

עובדי הוצאת מנדאדורי

הסופר ארי דה לוקה

הסופר ארי דה לוקה

הסופר פאביו וולו

הסופר פאביו וולו

הסופרת הבריטית סופי קינסלה

הסופרת הבריטית סופי קינסלה

הסופר ולריו מאסימו מנפרדי

הסופר ולריו מאסימו מנפרדי

ובכל זאת נדמה היה שאין לה הדים בעיתונות הכתובה. אבל מסתבר שהיא בכל זאת הצליחה לחלחל. שר התרבות, דריו פרנצ'סקיני, הכריז שזהו מאבק צודק ושלשום הביא את הצעת התיקון לחוק לאישור הממשלה, הפחתת המע"מ על ספרים דיגיטליים אושרה. דרך אגב, לפי ההתגייסות הכוללת של הוצאות הספרים אני חושדת שהן עומדות מאחורי המאבק, ובוודאי יש להן מניע כלכלי, ועדיין מדובר במהלך מוצדק ונאה בעיני.

ואצלנו? אל דאגה, אין אפליה. המע"מ על ספרים אחיד ומקסימלי: 18%.

———————-

עד כאן מע"מ, ומכיוון שלא הייתי מאד חרוצה בכתיבה בבלוג לאחרונה, כמה זוטות שהצטברו.

הרצאה על "האם" מאת גרציה דלדה

לפני חודש הרצאתי במכון האיטלקי לתרבות בחיפה על גרציה דלדה ועל הספר "האם". בניגוד לכל הגיון שיווקי גולת הכותרת הייתה בדקה השנייה להרצאה: דר' מאוריציו ד'סלבי, מנהל המכון, הקריא את פתיחת הספר באיטלקית, ומיד אחריו הקראתי אני את אותו קטע בדיוק בעברית.

בהמשך דיברתי על הספר, על סרדיניה ועל כמה מהאתגרים בתרגום הספר המסוים הזה. אחר כך סיפרתי קצת על גרציה דלדה, אישה מלאת ניגודים. שמרנית ושאפתנית, רומנטית ומעשית, אשה שהבינה שכדי להגשים חלומות – הרגליים צריכות להיות נטועות טוב טוב באדמה. ומכיוון שאי אפשר בלי השריטה קטנה שלי, הספר הדיגיטלי, גם הוא הוא מוזכר בסוף ההרצאה.

כהרגלי הקפדתי לנפנף בידיים במרץ, אבל גם מאוד נהניתי, אתם מוזמנים להיווכח בעצמכם.

מאחורי מסכה

 אמנם הבלוג הזה עוסק בספרות איטלקית אבל בימים אלו אני מתרגמת ספר מאנגלית. הוא משמח אותי במיוחד מכיוון שמדובר בספר שאני המלצתי עליו ומאמינה בו. זוהי נובלה של לואיזה מיי אלקוט, כן אותה אחת שכתבה את "נשים קטנות", אבל קשה לחשוב על טקסט יותר שונה ממנו. מדובר בספר מותח ומשעשע שהדמות הראשית בו היא אשה שלא הייתה עוברת את מפתן בית מארץ', כלומר אולי כן, אבל רק מאחורי מסכה. הספר יצא לאור בהוצאת "סנדיק ספרים" וכבר נקבע מועד להשקה בחיפה (התחשבות מיוחדת של שי סנדיק, המו"ל, במתרגמת החיפאית, תודה!).

השקה בחיפה לרגל צאת הספר "מאחורי מסכה, או: כוחה של אישה" מאת לואיזה מיי אלקוט

יום ראשון 25.1.2014, 21:00

סינקופה בר, רח' כיאט 5, חיפה

הכניסה חופשית, אתם מוזמנים.

תרגום, בלוגים וטיפים – שלל עצות למתרגם

יעל כהנא שדמי יזמה אירוע מתרגמים-בלוגרים חביב מאד: אוסף הטיפים הגדול. כל מתרגם-בלוגר תורם לאוסף את הטיפ בהא הידיעה שלו ועוד אחד שמצא אצל בלוגר אחר. רשימת המשתתפים המלאה מופיעה למטה, אבל אני כבר אומרת שחלקם הביאוני עד הלום (כמתרגמת) ואחרי כולם כמעט אני עוקבת באדיקות.

תכף ניגש לעניין, אבל ראשית אתם מתבקשים להכין ערימה נאה של עגבניות רקובות וביצים סרוחות, כי הטיפ שלי הוא מאלו שמקפיצים את הפיוזים ללא מעט מעמיתי. ההמלצה שלי היא להעזר בתרגום מכונה (איי, רגע, חכו עם העגבניות). מילת המפתח היא הפועל: להעזר, לא לתרגם. תרגום מכונה (גוגל טרנסלייט הוא המוכר ביותר, אבל יש לו מתחרים) עדיין לא יכול להחליף מתרגמים בשר ודם, אבל האלגוריתמים משתפרים בקצב מרשים ומסדי הנתונים גדלים (אלו אלגוריתמים סטטיסטיים לכן יש קשר ישיר בין גודל מסד הנתונים ואיכות התוצאה). נכון להיום תרגום מכונה הוא רשת ביטחון מצוינת שיכולה להציל מתרגמים מלא מעט שטויות מביכות. אלו ברובם דברים שעורך תרגום טוב תופס מיד: אבל למה לא לחסוך לו עבודה ולנו מבוכה?

אני עובדת בתוך תוכנת זיכרון תרגום מקצועית, MemoQ (פרטים בהמשך). ניתן לקשר בינה לבין מבחר תרגומי מכונה, חלקם חינמיים וחלקם בתשלום סמלי. כאשר תרגום המכונה מופעל ההצעה שלו מופיעה בחלון קטן בצד. בלחיצת כפתור ניתן להעתיק ולערוך אותה. אבל לא זו ההמלצה שלי. למעשה אני מקפידה לכבות את תרגום המכונה במעבר הראשון שלי על הטקסט. כאשר אני מתרגמת טקסט ספרותי אני לא רוצה השפעות זרות, אני רוצה להבין, לפרש ולנסח אותו בדרך שלי. אבל במעבר שני אני כבר פורשת את רשת הביטחון, כלומר מפעילה תרגום המכונה.

מה מוצאת רשת הביטחון הזו?

  • טעויות שטותיות: מספרים זו דוגמה קלה. אני למשל מתבלבלת באופן קבוע בין שש עשרה לשבע עשרה, באג אישי עיקש במיוחד שתרגום מכונה מתקן לי כל פעם מחדש.
  • מלים בעלות כתיב דומה שבקריאה מהירה החלפתי ביניהן, כי שתי האפשרויות מתאימות בהקשר. לדוגמה, אני נוטה להתבלבל בין intanto (בינתיים)  לבין intorno (מסביב), בהרבה מקרים שתיהן יכולות להתאים – אבל תוכן המשפט משתנה, ותרגום מכונה עולה על זה.
  • תארים, ולפעמים אפילו קטעי משפטים שנשכחו. באיטלקית יש נטייה לכתוב משפטים באורך הגלות, עם המון פסוקיות משועבדות, ושתי שורות של מלל בין הנושא לנשוא. כאן צריך "לגהץ" את המשפט מקצה לקצה, להפוך את הסדר ולקרב קצת את הנושא לנשוא כדי שקוראי עברית ישרדו עד סופו. זו מלאכה מייגעת ולפעמים יש פחת בדרך, פסוקית קטנה ולא מאד חשובה שנשרה ונשארה בצד. במקרים כאלו אין כמעט קשר בין תרגום המכונה לתרגום האנושי: אבל הפסוקית החסרה קופצת לעין.

זוכרים את העגבניות והביצים הסרוחות? זה הזמן להכניס אותן לפעולה. תרגום מכונה משתפר כל הזמן. לפני כמה שנים לא הייתה בעיה לזהות תרגום מכונה מקילומטרים, לא היה צריך להיות מתרגם מקצועי כדי לשים לב לחריקות. היה נדיר מאד למצוא אפילו משפט תקין אחד, אבל כיום לא מעט משפטים זקוקים רק לליטוש קל. הוא מתרגם לא רע אפילו ביטויים שגורים,  כלומר מחליף ביטוי כבול בשפת המקור בביטוי מקביל (ולא זהה מילולית) בשפת היעד. לא מזמן הצליח גוגל טרנסלייט לסחוט ממני קריאת התפעלות כשבחר להחליף את הביטוי "לא השאיר עקבות"  ב"לא נשאר ממנו זכר". האפשרות הראשונה, המילולית,  היתה עוברת בעברית – אבל הביטוי השני התאים יותר בהקשר, זה בכל אופן היה התרגום שלי במעבר הראשון.

קטע מחלון העבודה של ממוקיו, עם טקסט המקור, תרגום המכונה והתרגום הסופי.

קטע מחלון העבודה של ממוקיו, עם טקסט המקור, תרגום המכונה והתרגום הסופי.

והיו גם מקרים דרמטיים יותר, מקרים שבהם (עגבנייה עכשיו!) תרגום מכונה הציע פתרון אלגנטי יותר משלי. דוגמאות? צר לי, כאן נגמרת הפתיחות, רק על כורסת הפסיכולוג או במרתפי השטאזי.

אבל לא הכל טוב ויפה, צריך להיזהר ממכשולים מוכרים. המכשול הבולט ביותר הוא הידרדרות מהירה ל"תרגומית" (כלומר תרגום מילולי מדי) בהשראת תרגום המכונה. דוגמה: באיטלקית שמים ילדים במיטה, בעברית לרוב משכיבים אותם לישון. בנוסף, צריך להיזהר משימוש בתרגום מכונה במסמכים מסווגים. לא מזמן תרגמתי צוואה. חומר משפטי הוא אידאלי לתרגום מכונה, העגה העורכדינית עשירה בנוסחות שגורות ולעוסות עד דק, וגוגל טרנסלייט חוגג. אבל ברגע ששולחים מסמך לתרגום מכונה קטעים ממנו עלולים לדלוף החוצה. לכן טרחתי והכנתי לי עותק של מסמך המקור נקי מסימנים מזהים ואותו תרגמתי. ההשקעה הזו לא תמיד כדאית, כל מקרה לגופו.

אבל תרגום מכונה זו רק דוגמה. העצה הכללית היא לא לפחד מטכנולוגיה, לבדוק אותה לעתים קרובות ולהשתמש בה בחכמה. לא כל חידוש מועיל אבל שווה לעקוב ולבדוק מדי פעם מה יכול להועיל לנו. ההמלצה של ענבל שגיב-נקדימון למשל, פורבו, עובדת אצלי שעות נוספות כרגע. אני מתרגמת ספר עכשווי שמדלג בין עשר מדינות ושפות, אני צריכה לתעתק שמות מיוונית, ספרדית, גרמנית, צרפתית, לטינית, איסלנדית, נורווגית, ערבית, אנגלית, וכמובן גם איטלקית. לפעמים יש התייחסות לרחובות מסוימים בכל מיני ערים, ולא תמיד קל להבין למה הכוונה. גוגל Street View התגלה כאוצר של ממש, מצאתי את עצמי מטיילת ברחובות לונדון כדי להבין איך לתאר את הבגדים בחלון ראווה מסוים, או נוסעת בעקבות דמות בכבישי ניו-אורלינס.

הזכרתי קודם את MemoQ, סביבת העבודה החביבה עלי שאליה חיברתי את גוגל טרנסלייט ואת בינג של מיקרוסופט. קניתי אותה לפני שנתיים בהשפעת הרשומה ממו קיו שלי של אינגה מיכאלי ובעידודה הנמרץ של יעל סלע-שפירו. שימוש בתוכנת זכרון תרגום (Translation Memory) הוא הטיפ שלקחתי מבלוגר אחר, כדאי מאד לקרוא את הרשומה שלה. אני יכולה להוסיף שמעבר לשימוש ה"רשמי" שלה כזיכרון תרגומי היא מועילה בעוד הרבה דברים קטנים. למשל:

  • ממוקיו מחלק את הטקסט למקטעים (לרוב משפט). כבר קיטרתי על אורך המשפטים באיטלקית, הם כל כך ארוכים לפעמים שקשה לזהות את הסוף. לפני היות ממוקיו היו מקרים שהרצתי חיפוש על נקודה (.) בתוך וורד והדגשתי משפטים בצבעים שונים לסירוגין, רק כדי להתחיל לגשת לטקסט. עבודה שחורה ומשעממת שנעשתה מיותרת לגמרי כשעברתי לממוקיו.
  • כשתרגמתי ספר שהיה לו כבר תרגום לאנגלית הכנסתי את התרגום לאנגלית בשלמותו למאגר התרגומים של ממוקיו, וכך יכולתי לראות בכל שלב גם את תרגום המשפט המתאים לאנגלית.
  • קל מאד לדלג על משפט קשה ולא להיתקע עליו המון זמן, מה גם שבמקרים רבים כשממשיכים הלאה צף הפתרון הנכון ואפשר לחזור ולהשלים בקלות את המשפט החסר.
  • הסכנה הידועה של דילוג על משפט בגלל הפרעה קטנה ברצף העבודה (טלפון מקבר רחל) – נעלמת.

כאמור הרשימה הזו היא חלק מאירוע וירטואלי של מתרגמים בעלי בלוג, אתם מוזמנים לקרוא את עצותיהם של שאר המשתתפים בפרויקט: