ארכיון קטגוריה: שונות

מסע *היברידי* בספרות האיטלקית העכשווית

אני שמחה ונרגשת להכריז על עונה חדשה, חמישית, של המועדון הספר האיטלקי בחיפה. והחידוש השנה: מועדון היברידי! אחרי שהקורונה קטעה את העונה השלישית באיבה, בעונה הרביעית חזרנו בזום, ועכשיו, בתקווה שהגל הרביעי אכן בדעיכה, העונה החמישית אמורה להתרחש באולם היפהפה של המכון האיטלקי בחיפה – אבל בו זמנית גם ברשת לטובת מוכי הגורל שלא זכו לגור בחיפה (בלי להיעלב, כן?).

השנה יש בסדרה שש הרצאות, שלושה רומנים חשובים מהמאה העשרים, שלושה מהמאה העשרים ואחת, שניים מהם בתרגומי. אבל עוד לפני כן – הרצאה מיוחדת במסגרת שבוע השפה האיטלקית, שהשנה במלאת שבע מאות שנה למותו של דנטה – מוקדש כולו ליצירתו. השבוע כולו מרתק, ואני ממליצה מאוד להתעדכן באתר של המכון האיטלקי.

ההרצאה שלי, על תרגומי הקומדיה האלוהית לעברית, תערך ביום רביעי, 20.10.212 בשעה 18:00, וגם היא תהיה היברידית.

ולפני שנעבור לתכנית, תזכורת:

במה מדובר?  מפגש חודשי בן שעה עד שעה וחצי, בכל מפגש דנים ברומן אחד מתורגם מאיטלקית. תמהיל מגוון בכוונה, רומנים עכשוויים וקנונים, חלקם קלים וחלקם קצת יותר תובעניים, וכולם לא ארוכים במיוחד. ההרצאות בעברית, אבל אפשר לקרוא את הספרים בכל שפה שנוח לכם.

מה יש בהרצאה? טיפ-טיפה רקע על הסופר והעלילה וניתוח: לעיתים בדגש היסטורי, לעיתים מוסרי, לעיתים ספרותי, לעיתים חברתי, לעיתים פסיכולוגי, כל רומן ומה שמתאים לו. כמעט תמיד יש גם התייחסות אל האמצעים הספרותיים המשפיעים על חווית הקריאה: הקול הדובר, נקודת המבט, חשיבות המקום והזמן, קישור לרומנים חשובים אחרים מהספרות העולמית.

מה אין בהרצאה? סיפור העלילה, כלומר לרוב יש תקציר בהתחלה, אבל ההנחה היא שהרוב קראו מראש ולכן הדיון יכול להתנהל ללא חשש ספויילרים.

מתי? כל יום שני האחרון בחודש, בשעה 18:00. מתחילים ב- 29.11.21 (יש הפסקה בדצמבר).
איפה? רחוב מאיר רוטנברג 12 חיפה, להרצאות הפיזיות (ורק להן) יש להירשם מראש באימייל   iichaifa@esteri.it . השנה ההרצאות ישודרו ב-YouTube וב-Facebook, לא ב-Zoom. שימו לב: ההרצאות ישודרו – אבל לא יוקלטו. כלומר, ניתן יהיה לצפות ולשלוח הערות ושאלות מרחוק – אבל רק בעת ההרצאה, לא מאוחר יותר.

תשלום? אין, המכון האיטלקי לתרבות מארח אותנו בנדיבות. אני רוצה להודות לצוות המכון האיטלקי לתרבות בחיפה, שמארח ותומך בסדרת ההרצאות הזאת, ובמיוחד לפאולה דאל לאגו פרזנטה, מנהלת התוכניות והרוח החיה, שיזמה והקימה את מועדון הספר האיטלקי בחיפה.

ההרצאות:

  • 29.11.21 הערים הסמויות מֵעַיִן (1972) – איטאלו קאלוווינו
    יצירת מופת פיוטית, של קטעים קצרים הנעים בין דמיון למציאות, בין עבר להווה.
  • 24.1.22 אם לא עכשיו, אימתי? (1982) – פרימו לוי.
    חבורת פרטיזנים יהודים מנסה לשרוד ביערות בשלהי מלחמת העולם השנייה (לרגל יום השואה הבינלאומי)
  • 28.2.22 שבועת אמונים (2019) – דומניקו סטרנונה
    זוג צעירים נכבל זה לזה באמצעות סוד שמטיל את צלו על חייהם עד סופם.
  • 28.3.22 איטליה, ענן (2013, 2010) – מרקו לודולי
    שתי נובלות שקטות ורגישות, מבט על החיים מהשוליים.
  • 25.4.22 האי של ארתורו (1957) – אלזה מורנטה.
    אב ובן החיים בבדידות על אי לחופי איטליה. סיפור על ילדות חופשית וניכור רגשי.
  • 30.5.22 הקיץ האחרון בעיר (1973) – ג'אנפרנקו קליגריץ'
    רומאן נוגע ללב ומטלטל על אהבה נואשת, חסרת סיכוי והרסנית של צעירים תלושים. ספר פולחן שנשכח, ויצא בשנים האחרונות במהדורה חדשה, וגם בתרגומים לשפות נוספות

חיפאים חדי-עין ישימו לב אולי שעל שניים מהספרים דיברתי כבר בעונה הראשונה, כשהיה רק קומץ משתתפים במועדון. אלו רומאנים נהדרים, ולכן החלטנו לשוב אליהם, בהרצאות מעודכנות.

להתראות!

פסטיבל הסרטים חוזר לאולמות!

אחרי שבשנה שעברה התקיים הפסטיבל רק באופן מקוון, השנה הוא חוזר במתכונת מורחבת: פיזי באולמות בחיפה ומקוון (רק חלק מהסרטים), אבל בכל זאת: עדיין בלי אורחים מחו"ל.

כרגיל, אני מחויבת לסרטים האיטלקים. השנה יש חמישה סרטים עלילתיים חדשים, סרט נוסטלגי אחד, ועוד סרט תיעודי. לדעתי הבלתי אובייקטיבית בעליל אסור להחמיץ את "שלוש קומות" – עיבוד של הרומן של אשכול נבו, נני מורטי ביים ומשחק, ופרט אליו משתתפות גם אלבה רורוואכר ומרגריטה ביי, שתיים מהשחקניות הנפלאות של הקולנוע האיטלקי בימינו.

  1. קיארה – משפחה ומאפיה (121 דקות)
  2. אהבה (1948) – שני סרטים של רוברטו רוסליני עם אנה מניאני, לאחד מהם מוצגת גם גרסה עדכנית של אלדומובר (80 דקות)
  3. גוף קטן – התגלות דתית בכפר נידח בתחילת המאה העשרים (89 דקות)
  4. גן עדן לטווסים – סרט משפחתי, בהשתתפות אלבה רורוואכר (89 דקות)
  5. הכלוב בפנים –  סוהרים ואסירים בכלא וותיק בסרדניה שעומד בפני סגירה (117 דקות)
  6. ציידי הכמהין – תיעודי, חיפוש הפטריות ביערות פייאמונטה (84 דקות), דיון עם מגדלי כמהין מהגליל והגולן, לאחר הדיון ארוחת טעימות בגן הפסטיבל.
  7. שלוש קומות  – עיבוד הרומן של אשכול נבו. סרט חובה, אמרתי כבר? (119 דקות)

כרגיל, לנוחיות הקהל, טבלת הקרנה*.

20.9 ב
ערב חג
21.9 ג
חג
22.9 ד23.9 ה24.9 ו26.9  א27.9 ב
ערב חג
28.9 ג
חג
       הכלוב שבפנים
10:00
גוף קטן
10:00
 אהבה
13:00
     אהבה
13:15
ציידי הכמהין
12:00
קיארה
17:30
גן עדן לטווסים
16:45
 גוף קטן
19:15
הכלוב שבפנים
17:00
גן עדן לטווסים
17:30
  
  שלוש קומות 21:00 קיארה
20:45
 שלוש קומות
20:45
 
* אני מחפשת דרך להחזיר את הרשת לטבלה, טבלה שקופה זה לא רעיון מבריק.

מי את אלנה פרנטה? (בעקבות אליזה סוטג׳וּ)

השבוע התפרסם באלכסון מאמר מצוין מאת אליזה סוטג׳וּ בשאלה המוכרת: מי את אלנה פרנטה? (האישה שהיא גם בעלה).
המאמר מצטט כמה מחקרים שניתחו באופן אלגוריתמי את הטקסטים של פרנטה ומצביעים על הדמיון לכתיבתו של דומניקו סטרנונה. אני קראתי בינתיים (ברפרוף) את אחד המוקדמים, והוא בהחלט משכנע, השיטות שבהן הוא משתמש מוכרות ומבוססות.


"טוצי וקורטלאצו גם מספקים רשימה ארוכה של מונחים וביטויים שניתן למצוא רק (ובתדירות גבוהה) בספריהם של סטרנונה ופרנטה, ולא ניתן למצוא בכתביהם של אחרים."  (סוטג׳וּ)


עדיין לא קראתי את המחקר הזה, אבל כשהכנתי הרצאה על "ימי הנטישה" (פרנטה) לאחר שתרגמתי את "תעלול" (סטרנונה) שמתי לב לבחירת מילים ייחודית בשני הספרים:

"המרפסת הייתה תלויה מעל הרִיק כמו מקפצה מעל הבריכה." (ימי הנטישה, עמ 53)

"המרפסת הייתה חריגה בצורתה, כל המרפסות בצד הזה היו כאלה, בצורת טרפז, הן נעשו צרות בחלק שנדחק מעל (החלל) הריק." (תעלול, עמ 46).

"שלא תעז לשחק במשחק שדיברת עליו קודם: הרִיק יישאר, ואם תטפס מעבר למעקה ותקפוץ – תמות" (תעלול, עמ 99)

הדימוי של מרפסת כתלויה מעל ריק, חריג. נהוג לתאר אותה כתלויה באוויר, כתלויה בחלל, כתלויה מעל תהום, אבל ריק (vuote) זאת מילה חזקה יותר ופחות שגורה בהקשר הזה. התחבטתי די הרבה בתרגום וכפי שאפשר לראות בחלק מהמקומות הוספתי הנהרה שלא מופיעה במקור: בחלל הריק, ולא סתם רִיק. כשקראתי שוב את ימי הנטישה הדימוי החריג הזה צץ שוב, זאת נראית לי טביעת אצבע אישית וייחודית.

"את הרומנים האחרונים של סטרנונה ניתן לקבץ יחד, משום שהייחוד שלהם בולט במיוחד." (סוטג׳וּ)

לצערי הכותבת לא מרחיבה את הטענה, אבל אני מניחה שהכוונה ל"שרוכים", "תעלול ו"שבועת אמונים" (את הראשון תרגמה יעל קריצ'וק ואת השניים האחרונים אני). שלושת הרומנים הללו, האישיים מאוד, כתובים בגוף ראשון מנקודת מבטו של אדם זקן, אבל בשניים יש גם קולות נשיים וצעירים יותר – שאינם משכנעים פחות מהקולות הגבריים.

במרכזו של השלישי, "שבועת אמונים", שעומד להתפרסם בשבועות הקרובים, עומד סוד. סוד איום ונורא, שעיצב את חייו של הגיבור, אם יתגלה יחשוף את פרצופו האמיתי, ירסק את כל מה שבנה כל חייו, ובעצם רוב חייו מוקדשים למאמץ הסיזיפי לשמור עליו, והוא מפעיל לצורך כך את כל יכולותיו הרטוריות כדי למסך אותו במילים גם מפני האנשים הקרובים לו ביותר. האם צריך להוסיף?

הודעה דחופה – ההרצאה על "יום מושלם"

ביום שני פרצו האקרים להרצאה על "יום מושלם" כעשרים דקות לאחר תחילתה. הם השתלטו על המסך ובאותו רגע לא הייתה אפשרות לחסום אותם ונאלצנו לקטוע את ההרצאה.

בינתיים שופרה האבטחה ולכן תערך ההרצאה הערב, 24.3.21 בשעה 18:00.

להרצאה הערב יש כתובת זום חדשה, כתובתה נשלחה כבר בדוא"ל לחלק מהמשתתפים, מי שלא קיבל אותה מוזמן לכתוב בהקדם ל: iichaifa@esteri.it

בהזדמנות זו אחזור על ההודעה לגבי ההרצאה של חודש מאי:

מכיוון שהספר שתוכנן במקור למאי עדיין לא יצא לאור, ומכיוון ש"שם הוורד", שתוכנן מלכתחילה לחודש אפריל, ראוי לתשומת לב מיוחדת נקדיש לו שתי הרצאות במקום אחת.

מומלץ לקרוא את כולו עד ההרצאה של אפריל.

מקווה לפגוש אתכם שוב הערב וחג שמח!

התרגום הראשון שלי מאיטלקית

התרגום הראשון שלי מאיטלקית היה בעצם התרגום השני שלי. התרגום הראשון היה תרגום מתווך מרוסית, ולא עליו אני רוצה לספר היום. חם היום, וזאת הזדמנות מצוינת לסיפור ארוך ומפותל שבסופו תרגום של פרק מספר פילוסופיה – שאותו אפרסם מחר.

הסיפור מתחיל ברחוב ארנו 21 ברומא, בבניין שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת, ולפחות חלק מהדירות בו בבעלות הוותיקן. המשפחה של אישי חיה בו בשכירות מוגנת יותר משבעים שנה, כמעט ברציפות. פרט לתקופה של פחות משנה, בעת הכיבוש הנאצי בשנים 1943-44, שבה הם הסתתרו במנזרים ואנשים אחרים גרו בבית. החורף של אותו שנה היה קשה במיוחד, בנוסף לרעב, והמשפחה שגרה שם שרפה חלק מהספרים כדי להתחמם.  

זאת הייתה דירה מרווחת מאוד, הדודה הזקנה של אישי שמחה לארח אותנו, ובתקופה שהילדים היו קטנים  הגענו לשם לעיתים קרובות. בחיפה אנחנו גרים בקומת קרקע, הרצפה מכוסה שטיחים, אין שכנים מתחת, אין חפצים שבירים, ותמיד עודדנו את הילדים להוציא מרץ ולזוז, כלומר, הילדים שלנו נהגו לקפוץ כל הזמן, מכל מקום ולכל מקום. רק מה, על רצפה חשופה בקומה רביעית זה רעיון קצת פחות טוב. במיוחד מבחינת השכנים למטה. מדי פעם הדודה הייתה מופיעה בפנים חמורי סבר ומודיעה ש"הפרופסור ביקש שהילדים לא יקפצו." הפרופסור היה במקרה זה השכן מלמטה (היו שם שלושה פרופסורים בשטח, והיה די מאתגר לעקוב במי מדובר כל פעם). הוא היה חבר קרוב של חמי (עוד פרופסור), ובאמת שהשתדלנו מאוד למנוע מהם לקפוץ, אם כי אני לא יכולה להגיד שבהצלחה מלאה, או שחיבבתי במיוחד את הנזיפות המוצדקות האלו. כשהבן הצעיר היה בן ארבע התחלתי ללמוד לקראת תואר שני בספרות. באחד הביקורים ניסה אישי להעלות את קרנו של השכן מלמטה בעיני, וסיפר לי שהוא בעצם פרופסור חשוב לספרות. בפעם הבאה שהגעתי לספריית האוניברסיטה חיפשתי את שמו במאגרי המידע. חזרתי הביתה והודעתי בשחצנות של סטודנטית בלימודי השלמה: "פחחח, גם כן פרופסור, הוא לא פרסם שום מאמר יותר מעשרים שנה.". התשובה הייתה: "נכון, אבל הוא העורך הראשי של מהדורת 'כל כתבי' של איזה פילוסוף איטלקי, אני לא יודע כמה הוא נחשב בעולם, אבל האיטלקים מאוד מעריכים אותו, קוראים לו בנדטו קרוצ'ה."

שנה או שנתיים אחר כך לקחתי את הקורס "השיפוט האמנותי" בחוג לפילוסופיה אצל הפרופ' רות לורנד. בינתיים קראתי קצת יותר על קרוצ'ה, קצת התביישתי בזלזול שלי במריו סקוטי, וחשבתי שזאת הזדמנות לתיקון. בקשתי להכין רפרט על פרק מתוך הספר של קרוצ'ה "אסתטיקה כמדע של ביטוי ובלשנות כללית". מכיוון שאני לא אוהבת לדבר באוויר, ובשלב הזה הכרתי את הסטודנטים באוניברסיטה וידעתי שהסיכוי שיקראו פרק שלם באנגלית אפסי, החלטתי, בעזות מצח של טירונית, לתרגם אותו לעברית ולחלק להם את התרגום שבוע מראש.

עברו עוד כמה שנים, תרגמתי בעקביות לכתב העת דחק, ונזכרתי באותו פרק ששכב זנוח במעמקי הענן שלי. יהודה ויזן שמח לקבל אותו, והוא פורסם בכרך ז' של דחק (2016). עד היום אין לי מושג למה זה היה אקורד הסיום של שיתוף הפעולה עם דחק, וזה גם לא כל כך משנה, אבל אני לא רואה סיבה לא לפרסם אותו גם בבלוג שלי (מחר).

טעם וייצור מחדש של אמנות – בנדטו קרוצ'ה

רגע של שלווה בוִיָה אָרְנוֹ: מי היה מאמין שהמלאכים הללו קפצו לפרופסור סקוטי על הראש?