ארכיון קטגוריה: בענייני תרגום

התרגום הראשון שלי – מרוסית

בשנה שעברה הבטחתי שאספר פעם על התרגום הראשון שלי, שלא היה מאיטלקית אלא דווקא מרוסית. מכיוון שמצאתי את עצמי מספרת את הסיפור יותר מדי פעמים לאחרונה, החלטתי להעלות לכאן את הסיפור המלא. עם שוחרי הספרות האיטלקית סליחה, מדובר במעידה חד פעמית.

יבגני אונייגין, מאת פושקין, בתרגום שלונסקי

כשהתחלתי את התואר השני בספרות לא ידעתי עדיין מה יהיה הכיוון שלי, ועבדתי עדיין כראש צוות באינטל. לקחתי קורס על בולגקוב, אצל פרופ' לריסה פיאלקובה. באותה עת חלק גדול מהחברים בעבודה היו דוברי רוסית. בארוחת צהריים העליתי נושא לדיון: מה אני צריכה עוד לקרוא כרקע לקורס? עד אז קראתי כבר לא מעט ספרות רוסית: טולסטוי, דוסטוייבסקי, גוגל, צ'כוב, אפילו חארמס, ואהבתי. מה חסר? החברים דנו בנושא בכובד ראש והמסקנה היתה: יבגני אונייגין של פושקין. כפי שאחד מהם אמר: זה כל כך יפה שאפילו בית הספר לא הצליח להרוס לי אותו.

השגתי עותק בתרגום שלונסקי, קראתי, וחזרתי לדווח: באמת יפה. החברים אמרו שזה לא מספיק, הם רוצים לשמוע אותו בעברית. נערכנו למבצע, קבענו יום, אכלנו בזריזות ויצאנו מחוץ לבניין, בכל זאת, מדובר בחבורת מהנדסים, מביך שיראו אותנו קוראים שירה. החברים בחרו קטעים נבחרים: "המכתב של טטינה", "החורף", אני קראתי בקול את שלונסקי והם דקלמו מהזיכרון את המקור. אחד מהם אמר בעצב: את קוראת יפה מאוד, אבל בכנות, אני לא מבין כלום. ניסיתי לנחם אותו: תראה, זאת שירה, שפה גבוהה, גם אני לא מבינה כל מילה, הנה לדוגמה (חיפשתי מהר בקטע האחרון שקראתי), גם אני לא יודעת מה זה יָנְבָָר! משום מה כולם פרצו בצחוק.

התחיל הסמינר, הייתי צריכה לבחור נושא להרצאה לכיתה, חיפשתי יצירה פחות מוכרת של בולגקוב ומצאתי נובלה מוקדמת, מוצלחת מאוד לטעמי, בתרגום לאנגלית. רציתי שהסטודנטים יקראו אותה לפני ההרצאה שלי, אבל בשלב הזה ידעתי כבר שאין הרבה סיכוי שסטודנטים בחוג לספרות עברית והשוואתית יקראו נובלה באנגלית. ואז צץ לי רעיון מבריק: אני אתרגם אותה לעברית, מה הבעיה? אני יודעת אנגלית (15 שנה באינטל, שנה וחצי ברילוקשיין, ברור שאני יודעת אנגלית), אני יודעת עברית, מה עוד צריך?

ברור שזאת היתה יהירות שנבעה מבורות מוחלטת בתחום, טיפשות של מתחילים. והתחלתי להבין את זה ברגע שהתיישבתי לתרגם, בערב, אחרי העבודה, לתוך הלילה. זה היה קשה, זה היה מרתק, זה היה כיף. התחלתי להבין שתרגום מתווך (עוד לא הכרתי את המושג) עלול לסלף את כוונת המחבר, לכן תפסתי שני חברים קרובים (יוליה פייגין וולאדי ציפיניוק), ובמהלך נסיעה ארוכה קראתי להם את התרגום שלי, הם ישבו עם הדפסה של המקור ברוסית, והעירו ותיקנו. הדפסתי וחילקתי לסטודנטים בסמינר את התרגום שלי שבוע מראש, ואז הרציתי על הנובלה. טענתי* שאפשר למצוא קשר בין דמות הגיבור של בולגקוב לדמויות של גוגול (נפשות מתות, החוטם, האדרת), דוסטוייבסקי (הכפיל), קפקא (המשפט, הגלגול), חארמס (אב ובת, הנגר קושאקוב) וטיניאנוב (סגן קיז'ה). קבלתי ציון מעולה בקורס והמשכתי הלאה. אבל בזכות האתגר וההנאה מאותו תרגום חובבני המשכתי לחפש קורסים בתחום, להתמקצע, והסוף ידוע.

שכחתי מאותו תרגום ראשון של בולגקוב להרבה שנים, מדי פעם תהיתי אם יום אחד יצוץ תרגום של הנובלה לעברית, אבל בינתיים זה לא קרה. לפני כמה חודשים דיברתי עם אוריאל קון מתשע נשמות, ועלה בדעתי שנובלה כזאת עשויה למצוא חן בעיניו, וחבל שהיא תמשיך להעלות עובש במעמקי הענן שלי. שלחתי לו תרגום לאנגלית – והוא אכן אהב אותה. אבל עכשיו כבר לא הייתי מתרגמת מתחילה, ותרגום מתווך הוא מעשה שלא יעשה. אז מה עושים?

קודם כל התיישבתי לשפץ את התרגום הישן שלי, מול שני תרגומים שונים לאנגלית. בזמנו הייתי מאוד גאה בו, כיום סמרו שערותי – לא נשאר משפט אחד שלא עבר טיפול, למדתי משהו בחמש עשרה השנים שעברו מאז**. ואז גייסתי שוב את יוליה פייגין, מהנדסת, מרצה למתמטיקה בטכניון, שבכל שנות היכרותנו לא תפסתי אותה פעם אחת בלי ספר (דיגיטלי) ביד. ישבתי אצלה בבית וקראתי לה את כל הנובלה המשופצת בעברית – כשהיא מעירה לי על הדיוק, המשלב והרקע ההיסטורי והתרבותי. זה לקח ארבע שעות ובסוף איבדתי את הקול. ואז עבר התרגום לעריכת תרגום בידיה האמונות של אולגה סונקין – שבעצמה תרגמה כבר יצירות של בולגקוב לעברית. החלק העצוב ביותר בכל הסיפור הוא שכנראה לא תהיה לי שוב הזדמנות לעבוד איתה: עורכת יסודית נהדרת.

"מחול שדים" מאת מיכאיל בולגקוב נמצא כרגע בהגהה, אבל הוא יצא מהמחתרת, יש לו כבר כריכה נהדרת עם איור של אריאל טופלר, ואני מצאתי את עצמי מנסה לענות שוב ושוב: מה פתאום תרגמתי נובלה רוסית?

בשורה התחתונה: התרגום הראשוני היה נאיבי, אבל הנובלה עצמה מעולה, השקענו הרבה מאוד מחשבה ועבודה כדי שהתרגום הסופי לעברית יעמוד בסטנדרטים הראויים לתרגום ספרות. לא אעשה זאת שוב, אבל אני מאמינה שהפעם הצלחנו.

* אחרי שהספר יצא, ויקראו אותו, אולי אעלה לכאן תקציר של העבודה.

** בתוכנית גם רשימת לקחים מהשוואה בין התרגום הראשון, הבוסרי, לתרגום העכשווי.

תרגום מכונה ויצירתיות אנושית

"תרגום מכונה ויצירתיות אנושית" (Machine Translation and Human Creativity) הייתה הכותרת של יום עיון מקוון שנערך במרץ האחרון במסגרת היריד בינלאומי לספרות ילדים בבולוניה. קניתי כרטיס, אבל רק השבוע, רגע לפני שמורידים אותו מהאתר, הצלחתי לצפות בו. אני מרשה לעצמי להעלות את הרשמים שלי לבלוג מכיוון שהוא עוסק בספרות ובתרגום, ומושב אחד מבין החמישה היה באיטלקית – אבל שוחרי ספרות איטלקית בלבד פטורים מקריאה. יום העיון כולו ארך שבע שעות, והסיכום כאן חלקי מאוד. בכל אופן, מדובר ברשמים שלי, לא בסיכום מובנה פרק אחר פרק, כלומר בפרשנות שלי לדברים שנאמרו.

הקדמה או למה להתעסק בזה בכלל? תתביישי לך!

כזכור, אני מהנדסת מחשבים בעברי, ואין לי רתיעה מטכנולוגיה. טכנולוגיה בתחום העיסוק שלי מעניינת אותי, היא מתפתחת מהר, מה שהיה נכון לפני עשר שנים כבר לא רלוונטי כיום, וגם מה שהיה לפני שנה. חשוב לי להבין היכן ההתפתחות הזו יכולה להועיל לי וממה עלי להיזהר.

ספציפית, ביום העיון הזה השתתפו חוקרים רציניים מהתחום (כדי לסבר את האוזן: הרצאת הפתיחה הייתה של אנטוני פים Anthony Pym שקראנו מאמרים שלו במסגרת לימודי תרגום באוניברסיטה, התכנית המלאה כולל שמות המשתתפים נמצאת כאן). צריך גם לזכור שהשם "תרגום מכונה" מטעה, המכונה לא מתרגמת כלום על דעת עצמה, המכונה רק משתמשת (טוב יותר או פחות) בתרגומים קודמים של בני אדם.


דוגמה משעשעת של אנטוני פים לתרגום מכונה: נתוני הבחירות לכנסת ה-23 שלנו: תוצאות רשמיות תורגמו truthful results   במקום Official  דבר שהוביל אותו להתפלספות קטנה על האמת, והוא למד משהו על התרבות העברית כשהקולות הכשרים תורגמו ל-KOSHER במקום VALID.

כמה מושגים

בשנים האחרונות הוחלף האלגוריתם המרכזי ברוב תרגומים המכונה, בעבר הוא היה סטטיסטי (SMT) כיום הוא מבוסס נוירונים* (NMT). NMT מסוגל לטפל טוב יותר במשפטים שלמים, ואיכות תרגומי המכונה השתפרה מאוד, עד כדי כך שחלק מהדוברים טענו שהיה להם קשה למצוא דוגמאות מסמרות שיער עדכניות לצורך המצגת.

ברור לכל ש-MT (Machine Translation) אינו מיועד/בשל כרגע להחליף לגמרי את המתרגם האנושי, ולכן נושא הדיון היה POST-EDITING (PE) של MT כשיטת עבודה בתרגום ספרות. כלומר, ההנחה היא שמתרגם בשר ודם יעבור על תרגום המכונה ויתקן אותו. יש תוכנות (Computer-Aided-Translation Tools)  שמציעות תרגום מכונה כחלק מסביבת העבודה של המתרגם, אני משתמשת בתוכנה כזאת, MemoQ.

השאלות שהחוקרים ניסו לענות עליהן היו:

  • האם זה יעיל? האם צורת העבודה הזאת, בסופו של דבר, חוסכת זמן? מאמץ? כסף?
  • האם זה טוב? האם התוצאה הסופית איכותית? האם התרגום יצירתי מספיק (אנחנו מדברים רק על ספרות)? האם הקורא יחוש בהבדל?
  • איפה מתחבאים הפחים ב-PE, ממה להיזהר?  איך להוציא את המקסימום מ-MT?
  • עתיד הטכנולוגיה: מה השיפורים שיהפכו MT ליעיל יותר לתרגום ספרות?
  • עתיד האדם: כיצד זה ישפיע על החברה? על מתרגמי הספרות?

יעילות

החוקרים בדקו כמה זמן לקח למתרגמים מנוסים ומתחילים להשלים את התרגום, כשהתחילו מדף חלק או כשהתחילו מתרגום מכונה. הם בדקו גם את "מספר ההקשות" שלהם, כלומר כמה תיקונים, הקלדות והקשות היו מעורבים בתהליך. המסקנות החד משמעיות הן שהתהליך כולו יעיל ב-30% לערך. אני מדגישה שמדובר בכל התהליך עד להשלמת העבודה, עד שמתרגם ספרות טוב ומוערך (הם נעזרו במתרגמים עתירי ניסיון וזוכי פרסים) יהיה מרוצה מהתוצאה. לחלק מתרגומי המכונה יש עלות, ועדיין, התהליך כולו זול יותר (אחת החוקרות העירה בציניות שעלות תרגום מכונה לא רחוקה מהשכר העלוב שמקבלים מתרגמי ספרות). אפשר לראות את ההתקדמות העצומה של NMT ביחס ל-SMT, גם בטקסט ספרותי אחוז גדול מאוד מהמשפטים לא דרש שום התערבות של המתרגם או התערבות מינימלית (כמו התאמת מין, מילת יחס, ריבוי או זמן דקדוקי).

איכות ויצירתיות

יש יתרון קטן לתרגום מדף חלק על פני PE, נראה שכאשר מתרגם מתחיל מ-PE הוא נוטה פחות לשנות אותו, תופעה המכונה "אפקט הראשוניות", התקבעות על הפתרון הראשון שמעלה ה-MT, גם במקרים שבהם המחקר מראה שתרגום אנושי (human translation, HT) היה מתחיל מפתרון אחר**. כלומר יש פגיעה מסוימת ביצירתיות של המתרגם, תרגום המכונה משפיע על מרחב הפתרונות שלו. מבחינת הקוראים וההנאה מהקריאה, ההבדל לא היה גדול. החוקרים הראו גם נתון משעשע: הם השוו תרגום חובבני ל-NMT, ולהפתעתם תרגום המכונה היה טוב יותר לדעת הקוראים.

עתיד הטכנולוגיה

איכות MT תלויה באיכות וכמות הנתונים שבהם הוא משתמש. כאשר בונים MT  יעודי לתחום, למשל MT שמבוסס על תרגומי ספרות בלבד, מקבלים תרגום ראשוני הרבה יותר טוב. כיום, כשיש הרבה ספרים בפורמט דיגיטלי אין קושי לבנות NMT מבוסס ספרות.
בנוסף, כלי CAT יכולים להציע למתרגם כמה אפשרויות של  NMT וללמוד תוך כדי העבודה על אותו ספר מה ההעדפה שלו, ובכך לשפר את המקור ל-PE (אולי המונח POST קצת מטעה בצורת עבודה אינטראקטיבית שכזו). חלק מהחוקרים העירו שבמצב זה אין הבדל מהותי בין MT למילון – בשני המקרים כלי העזר מציע למתרגם כמה אפשרויות והמתרגם בוחר את המתאימה בהקשר. יתרה מכך, דווקא למתרגמים מאוד מנוסים יש לפעמים "קיבעונות תרגום" של ביטויים ומונחים, ולפעמים MT יכול לחלץ אותם מהם ולהציע פתרונות עדכניים ויצירתיים יותר. כזכור, כל הפתרונות של MT מקורם בתרגומים אנושיים, אבל אולי של אדם אחר, כך שבעצם השימוש ב-MT מאפשר למתרגם לשבת על כתפיהם של הרבה מאוד מתרגמים אחרים, לא פחות טובים ממנו.

עתיד האדם

יש לזכור שההתקדמות של תרגומי מכונה, גם אם הם לא מושלמים, מסייעת להורדת חסמים בין תרבויות ולהקטנת הדומיננטיות של האנגלית בתור ה"לינגווה פרנקה" – תופעה מוכרת ועתיקה (בעבר היו שפות אחרות במעמד הזה) שיש בה השתקה ודיכוי של אוכלוסיות שוליים חלשות יותר.

המסקנות שלי

הרכבת הזאת יצאה כבר מהתחנה. PE של MT תהפוך לשיטת עבודה נפוצה ומקובלת, גם בספרות. יש כיום עדיין מלכודות ליצירתיות שצריך להיות מודעים להן ולהתחשב בהן (למשל, להחליט בהתאם לאופי הטקסט האם להשתמש ב-PE או לא, ואם כן, לבדוק את עצמך שוב ושוב). תרגום ספרות כמקצוע עומד להשתנות, רוב עבודת התרגום תעשה ב-PE ויתכן שיהיה צורך בפחות מתרגמים – אבל רק הטובים ביותר. הגבול בין עורך תרגום ומתרגם יטשטש. יתכן שבמקום מתרגם ייווצר תפקיד חדש (משעמם מאוד לטעמי) של תיקון שגיאות MT טריוויאליות לפני העברת הטקסט לעורך התרגום. לאנשים צעירים, בתחילת דרכם, אני ממליצה לבחור מקצוע אחר, קשה לי להאמין שניתן יהיה להתפרנס מתרגום ספרות לאורך זמן.


* אני עדיין לא מבינה מספיק טוב את המשמעות, זאת המשימה הטכנולוגית הבאה שלי. פרויקט הגמר שלי בטכניון, לפני שלושים שנה, עסק ברשתות נוירונים, התחום היה אז בחיתוליו, מאז היו הישגים עצומים, ולצערי אני לא יכולה לומר שאני מבינה משהו בתחום כיום.

** אני יכולה להעיד, וגם קולגה שלי שניסתה טענה כך, שחשתי באפקט הזה כשניסיתי להפעיל MT מההתחלה.

סָנטוּאָריוֹ או סֶנטיֶירוֹ: חשיפה של שגיאת תרגום היסטורית

השבוע יצא לי לגלות במקרה טעות ישנה שלי. טעות שהצליחה להשתחל לספר שיצא לפני יותר מארבע שנים ולמיטב ידיעתי אף אחד לא עלה עליה עד כה. זה לכשעצמו לא כל כך מסעיר, יש המון שגיאות בספרים שראו אור, אבל המקרה הזה קצת מעניין, גם בגלל הסיבה לטעות, וגם בגלל הדרך שעליתי עליה, כעבור ארבע שנים.

תרגמתי טקסט שהופיעה בו המילה SANTUARIO, סָנטוּאָריו זאת מילה רב משמעית, אבל בהקשר שלי לא היה ספק למה הכוונה: מעין מקדש קטן, קריפטה, שבה נשמרים שרידי הגופה ואולי כמה חפצים אישיים של קדוש. אבל איך אומרים את זה בעברית? מכיוון שלא עלתה בדעתי מילה מתאימה בעברית הפעלתי את פונקציית הקונקורדנציה של ממוקיו, ה-CAT החביב עלי.

[הפוגה מתודית להסבר קצר: CAT  או Computer Aided Translation זאת תכנת עזר למתרגמים, שאחת הפונקציות המרכזיות בה היא זיכרון תרגומי. כלומר, היא שומרת באופן יעיל תרגומים קודמים שלי, ויודעת לשלוף אותם (ולפעמים גם להציע לי להשתמש בהם) ביעילות. ולמען הסר ספק, זה לא תרגום מכונה.]

הקונקורדנציה מצאה את המילה SANTUARIO בתרגום אחד קודם שלי, והציגה את המשפט השלם, באיטלקית ובעברית. הידד!

שביל מוויג'בנו לבוצולה"

אבל רגע… למה לעזאזל תרגמתי SANTUARIO לשביל? כנראה שהעין שלי התבלבלה עם מילה שדומה לה גרפית, קראתי בטעות SENTIERO, סֶנטייֶרוֹ. מכיוון שהקטע באותו רומן שתרגמתי לפני חמש שנים מדבר על מסע צליינות – המילה שביל התאימה לי מצוין, והצליחה לשכנע אפילו את עורכת התרגום, שלרוב תופסת את השטויות שלי באיבן.

הובכתי קשות, שלחתי אימייל להוצאה, וביקשתי שאם אי פעם תצא לספר מהדורה נוספת הטעות תתוקן (יש להודות שההשפעה שלה על התוכן זניחה מאוד).

בינתיים אני מנצלת את ההזדמנות להמליץ שוב על "רומן לגברת" מאת פיירסנדרו פלוויצ'יני, ספר שנון על חמישה זקנים שפורקים כל עול בריביירה הצרפתית, מה אין שם? חשיש, קרוסדרסר, הומו-ארוטיקה, מהגרים, המתות חסד, והמון אהבת אדם וחיים.

שום דבר לא בטוח יותר מהמוות!

בשנתיים האחרונות מלווה אותי "אמנות השמחה" מאת גוֹליַארְדָה סַפְּיֶינצָה, רומאן רחב יריעה (500 עמודים במקור) ופורץ דרך שאני מאוד מקווה שיעורר את העניין לו הוא ראוי כשיצא סוף סוף (בספריה החדשה, תחילת 2020?). יש הרבה מה לכתוב עליו, ועל הדמות הראשית, מודסטה. אישה שנולדה למשפחה כפרית נחשלת בסיציליה, ובעזרת נחישות, חכמה, יופי והעדר כל עכבות מוסריות פילסה את דרכה למעמד הגבוה והמשכיל באי. אני מניחה שההעדר המוחלט של העכבות המוסריות הוא שעיכב את פרסום הרומאן במולדתו, כי מודסטה לא רק שוכבת בשמחה עם כל מי שמתחשק לה, גברים ונשים, אלא גם לא מהססת להסיט מדרכה את כל מי שמפריע לה, ובלהסיט אני מתכוונת להזזה בסגנון הסיציליאני.

הסיציליאניות נוכחת מאוד ברומאן, גם ברמת השפה. תרגום הדיאלקט הסיציליאני לעברית היה אחת הבעיות הקשות בתרגום, בסופו של דבר בחרתי לתעתק (לכתוב באותיות עבריות) מילים ספורות בסיציליאנית כדי מצד אחד לא להקשות על הקוראים,  ומצד שני להכניס ניחוח מקומי ולסמן את השימוש בדיאלקט.

  • יש תרופה לכל דבר, חוץ מאשר לצֶ'רְטָה, אין דבר יותר בטוח מהמוות!

הצֶ'רְטָה היא אחת המילים שבחרתי לתעתק. לרוב המילים המתועתקות הוספתי הערת שוליים בפעם הראשונה שהופיעו, אבל במקרה הזה ניסיתי להשתמש בהנהרה – תוספת של כמה מילים בתוך הטקסט שמבהירות את הכוונה. היתרון של הנהרה על פני הערה הוא שהיא לא קוטעת את רצף הקריאה, ולכן מייצרת חוויה טבעית יותר אצל מי שקורא את התרגום.

  • אם לא תאכלי לא תגדלי, את תִּיבְּלִי וכשתתייבשי לגמרי תבוא הצֶ'רְטָה ותאסוף את העצמות שלך.
  • הצ'רטה המתינה בחיוך.
  • את מנסה לומר לי, מודסטה, שהצ'רטה קרובה אם אני מטיל ספק בצדקת הזעם?
  • אני אהרוג אותך, לא הצֶ'רְטָה! אני צעירה, כמו שאתה אמרת, ולעולם לא יהיו לי אדונים!

אז מי זאת הצ'רטה? בדיאלקט הסיציליאני זהו המוות, או ליתר דיוק הגרסה הנשית של מלאך המוות. מכיוון שבסיציליאנית כמו באיטלקית המילה מוות, morte, היא נקבה דקדוקית, גם הדמות המפחידה קיבלה זהות נשית. האטימולוגיה של הכינוי הקסימה אותי: הוא מבוסס על האמרה הלטינית "Nihil morte certius" (ניהיל מורטֶה קֶרְטִיוּס), כלומר רק המוות בטוח. הֶקרְטִיוּס הלטיני הפך לצ'רטה בסיציליאנית. לכן הייתי מאוד מרוצה מעצמי כשהוספתי את ההנהרה "אין דבר יותר בטוח מהמוות" במופע הראשון של המילה וחסכתי את ההערה.

בשבוע שעבר התחילו לחזור ההגהות של הרומאן מהעורך (מנחם פרי), הוא לא שינה את הפתרון שלי, רק את הניסוח. אבל בכל זאת התעורר בי הספק, האם ההנהרה הנפלאה תהיה ברורה לקוראים מהשורה? המדגם הביתי שלי לא ידע מה אני רוצה מחייו. החלטתי לעבור לתותחים הכבדים – משאל בקבוצה מקצועית גדולה וסגורה של מתרגמים ועורכים, אנשים ונשים בעלי השכלה רחבה ורגישות לשונית מעולה.

מטושטש 3 משאל צ'רטה

בום. 150 תשובות ופחות מ-15% מהעונים הבינו למה הכוונה. כשלון מוחלט. בקשתי מהעורך למחוק את ההנהרה (המבריקה לדעתי הבלתי אובייקטיבית בעליל) ולהוסיף הערת הסבר, וכתבתי לזכרה את הרשומה הזאת.

הצ'רטה המלבבת הזכירה לי מקרה נוסף שבו נתקלתי לפני שנתיים, כשתרגמתי כתוביות במה לקומדיה ד'לארטה שהוצגה בארץ. בקומדיה מתמקח ארלקינו עם המוות שבא לקחת אותו טרם זמנו. מכיוון שאלו כתוביות במה, ולא סרט, הייתי צריכה לנחש את ההתרחשויות על הבמה מתוך הדיאלוג. התחלתי לתרגם, ראיתי מול עיני את המוות בדמות מלאך המוות, וכתבתי הכל בגוף זכר. אבל אז משהו לא הסתדר:

  • ארלקינו – איזה טעם משובח! כל כך מתאים לך! מתאים כל כך לפרצוף החיוור שלך! מוסיף לך! מעניק לך קסם מסתורי. עד שמי שמביט בך מת על המקום!
  • ארלקינו – אה, בה, דבר ראשון צריך לטפל במראה הצפוד הזה, מחייכים, קדימה חייך לאנשים הנחמדים האלו. (המוות מעווה את פניו)… לא ככה, זה נראה כאילו חטפת מעדר בראש והוא נתקע לך בלסת! חיוך נחמד, ידידותי, ברור, נקי… אתה רוצה לחייך למישהו? יש פה מישהו שמלהיב אותך?

אין דרך אחרת לומר זאת: ארלקינו מפלרטט בלי בושה עם המוות, ביקשתי לראות סרטון קודם של ההצגה, ואכן, המוות הוא אישה לכל דבר, אמנם לא אטרקטיבית, אבל ללא ספק אישה. לא היתה ברירה אלא לחזור ולהחליף בכל מקום את המוות ל"גברת מוות" ולקוות שעל הבמה זה יראה משכנע.

arlecchino_occulto

צילום מתוך ההצגה " סודו של ארלקינו" בבימויה של כריסטינה קולטלי (קשה לראות, אבל המוט הוא של החרמש המפורסם)


 

הודעה בלתי קשורה: קבלתי אתמול הודעה שמערכת "רשימות" שאליה שייך הבלוג הזה מיומו הראשון תיסגר בקרוב. אני מבינה את הסיבות ורוצה לנצל את ההזדמנות להודות לא רק על האכסניה הטובה שקיבלתי פה אלא גם על השכנים. הכרתי כאן כמה אנשים שעזרו לי מאוד בראשית השינוי המקצועי שלי, הראו לי את הדרך והרחיבו את אופקיי.

ומבחינה מעשית: מי שעדיין מגיע הנה דרך עמוד הבית של רשימות ורוצה להמשיך לקבל עדכונים מוזמן להירשם לרשימת התפוצה הספציפית של הבלוג או לעמוד בפייסבוק, שני הקישורים כאן מימין.

למי קראת מזרקה?

בחודש האחרון אני מרשה לעצמי פינוקים, אחרי תקופה ארוכה שקראתי בעיקר איטלקית אני משלימה פערים בעברית. מכיוון שהקצב שלי בעברית פי כמה מהיר יותר גם ההספק נחמד. אני משלימה ספרות מקור, מתורגמת, וגם קריאות חובה למחצה, כלומר ספרות איטלקית מתורגמת לעברית. מבחינתי זאת גם השתלמות מקצועית והתעדכנות בחידושי הקולגות שלי. אבל יש גם סיכונים מקצועיים, אני שמה לב כיום למוקשי תרגום שבעבר לא הבחנתי בהם. אני לא מתכוונת לשגיאות גסות אלא למילים נפוצות ופשוטות שיש להן כמה אפשרויות תרגום, ודווקא האפשרות הקלה ביותר, הקרובה ביותר במשמעות המילונית, היא לא המתאימה בהקשר. למה הכוונה? כבר מגיעות הדוגמאות. אבל ברשותכם, בלי דוגמאות קונקרטיות. יש לי כבוד רב לקולגות שלי ואין לי ספק שגם אצלי יש לא מעט מוקשים, רק שאותם עוד לא גיליתי.

20190405_113436

פונטנה סטנדרטית בפינת רחוב ברומא

פוֹנְטָנה, fontana – מילונית זאת מזרקה. אבל באיטלקית משתמשים במילה לא רק למזרקות מרשימות כמו בגני טיבולי או של יעקב אגם, להבדיל. ברוב המקרים הפונטנה שמופיעה בספר היא מתקן שזורמים ממנו מים ללא הפוגה. יש כאלו באיטליה בכל פינת רחוב, ברזיות בלי ברז (אם כי לאחרונה עקב הבצורת ברומא התחילו להתקין עליהן ברזים זמניים בקיץ). גם הרהט הפשוט בכפר, שמזרים מים אל השוקת של בעלי החיים וממנו נהגו למלא כלים במי שתייה נקרא פונטנה. קצת מוזר לכנות מתקן בסיסי כזה מזרקה, מה גם שהשורש בעברית, זר"ק, מרמז למים שמועפים למעלה, ובפונטנות הרגילות המים סתם נשפכים למטה.

פָּלָצוֹ, palazzo – ארמון. אני מניחה שפעם, בימי הביניים, היחידים שהתגוררו בבתי קומות היו בני אצולה, והבתים היו אכן ארמונות. אבל בינתיים השתכללו שיטות הבנייה, מחיר הקרקע עלה, חלק מהמשפחות ירדו מנכסיהן ונאלצו למכור ולחלק את הארמונות לדירות נפרדות (מסתבר שאת הפטנט הזה לא המציאו בתל אביב). ואז כששומעים סתם איטלקי ממעמד הביניים מתלונן על ישיבות הדיירים האינסופיות בפלצו שלו מבינים שהכוונה לסתם בית משותף, כמו אצלנו, עם הדייר מקומה ראשונה שמסרב להשתתף בהוצאות המעלית. אבל צריך להיזהר: כי לפעמים באמת מדובר בארמון מפואר.

קְוָורְטְיֶירֶה, quartiere – רובע. איזו מילה יפה רובע, וכמה נחמד להשתמש בעברית במילה שנגזרת מאותו שורש כמו המילה האיטלקית. אז מה הבעיה? הבעיה היא שבעברית זאת מילה חגיגית ומצוחצחת, בכנות, אלו עוד ערים פרט לירושלים או פריז מחולקות בעברית לרבעים? באיטליה זאת פשוט שכונה.

קָמֶריירָה, cameriera – מלצרית, אבל גם חדרנית, משרתת ולפעמים סתם עוזרת בית. זאת אחת מהמילים שתלויות הקשר ותקופה. כי המונחים השתנו במשך הזמן ויש עוד מילים דומות: domestica, serva, donna di pulizia ועוד. אבל אם מישהי מנקה פעם בשבוע בית פרטי סביר להניח שהיא עוזרת בית ולא מלצרית.

דוֹטוֹרֶה, dottore – דוקטור. פה מסתתרת מכשלה היסטורית קטנה, בעבר השיטה האקדמית באיטליה הייתה שונה. לא היו לא תואר ראשון ולא תואר שלישי. היה תואר שהלימודים אליו נמשכו חמש שנים ובסופו נכתבה תזה, כלומר מקביל לתואר שני. מי שסיים אותו זכה, בין השאר, שיפנו אליו פורמלית כדוקטור. גם כיום, אחרי שהשיטה האקדמית הותאמה לשאר העולם, התואר דוקטור לבעלי תואר שני עדיין מקובל. כך אני למשל, שיש לי רק תואר שני, לא ראויה לשום תואר כבוד בארץ, אבל בהתכתבויות רשמיות באיטלקית אני דוֹטוֹרֶסָה. הדילמה היא מה עושים ברומן, כשאל כל אדם משכיל פונים כדוקטור X, גם כשסביר להניח שלא סיים תואר שלישי. ובשולי הדברים, בתחילת דרכי תרגמתי תעודות של רופאים שלמדו באיטליה, ורק אז גיליתי שרופאים, בכל העולם, זכאים לתואר דוקטור אחרי תואר שני בלבד. אבל כפי שאמרה לי אז קולגה חכמה: העבודה שלהם כל כך קשה, חשובה ולא פעם כפוית טובה, שאני מפרגנת להם בשמחה את תואר הכבוד הזה.