ארכיון חודשי: יולי 2022

נעים ונדים – מריו דֶזִיאטי

סְפָּטרִיֶיט Spatriètə- (ת') משוטט, נע ונד ללא מטרה, מנותק, נאמר על שינה קטועה (נדודי שינה). כמו כן המום, הססן, מרוחק, מפוזר, אבוד, חסר ביטחון (מתוך מילון מרטינזי-איטלקי, מאת גאוטנו מרנג'י).

רק כשהתחלתי לכתוב את הרשומה הזאת, אחרי שקראתי פעם וחצי את הרומן של מריו דזיאטי, גיליתי שלא הבנתי נכון את הכותרת. טעיתי לחשוב שהשם נגזר מתוך הפועל האיטלקי spatriare שמשמעותו לעזוב את המולדת. ולכן חשבתי שמשמעות השם היא: גולים, תלושים, עקורים או אפילו יורדים. כותרת שמתאימה לא פחות לרומן הזה שמדבר על איטלקים בני דור ה-X (או תחילת דור ה-Y) שלא מוצאים את מקומם באיטליה, נודדים בין מדינות אחרות ומתקשים להכות שורש במקום כלשהו.

אבל מסתבר שהשם לקוח מהדיאלקט של מרטינה-פרנקה, עיירה בדרום איטליה. פרנצ'סקו וקלאודיה, גיבורי הרומן נולדו בה. פרנצ'סקו הוקסם מקלאודיה כבר בתיכון: אדומת שיער וזוהרת, מתוחכמת ומשוחררת ממוסכמות בעיירה השמרנית. ההפך ממנו, נער כהה וביישן ("ענב שחור" כפי שאמו מכנה אותו), קתולי מאמין ופעיל בכנסיה. אבל עוד לפני שהוא מוצא את הדרך להתקרב אליה הם מוצאים את עצמם קשורים זה לזה ולא מבחירה: אמו מנהלת רומן עם אביה, ושניהם עוזבים את משפחותיהם כדי לחיות יחד. הרומן הגלוי לא שורד לאורך זמן, אבל הקשר בין פרנצ'סקו לקלאודיה הופך לחברות לכל החיים, ולקשר המשמעותי ביותר בחייו, ואולי גם בחייה.

"אני לא יכולה להישאר כאן," המשיכה.
"בבית הספר הזה?"
"לא, באיטליה."
(עמ 26)

ואכן, קלאודיה מתחילה לנדוד, תחילה לונדון, אחר כך מילאנו, ולבסוף היא משתקעת בברלין. היא לומדת כלכלה אבל מחוברת לספרות ולשירה:

היא גילתה לי ש'מיקלה שלי' ממש הציל אותה, נטליה גינצבורג כתבה שבחיים חשוב ללכת, להתרחק מהדברים שגורמים לך לבכות (עמ 40).

היא עובדת קשה, מתקדמת, מחליפה מקומות עבודה, מתבססת כלכלית ותוך כדי כך מנהלת קשרים עם כל מיני גברים, החל מבחור צעיר ואלים, גבר שמבוגר ממנה בשלושים שנה ובורח ממחויבות, הפרופסור הנשוי שלה, ומתאהבת בסוף בכל לבה בבחורה איטלקייה בברלין. פרנצ'סקו מנהל קשרים ארעיים עם בחורות אחרות, נוטש את האוניברסיטה, והופך לסוחר נדל"ן מצליח בתקופה שהאזור הנידח הופך לפנינה תיירותית. הוא גם מתנשק עם גבר, בניגוד לאמונתו הדתית ולמוסכמות שבהן הוא חי, כפי שסונטת בו קלאודיה: "אהה, אני יכולה להיות הזונה של מרטינה ואתה לא יכול להיות המתרומם של העיירה?" (עמ 81)

אפשר לקרוא את הרומן הזה כסיפורו של דור, של מדינה, אפשר לתהות האם זאת תופעה מקומית או עולמית, האם ישראל מבריחה צעירים כמו עיירה שמרנית בדרום איטליה, וכולי. אבל אפשר לשים לב גם לסיפור האהבה הגדול הזה, על בחור שמצא את אהבת חייו בתיכון, ודבק בה כל חייו, גם כשהיא רחוקה, גם כשהיא פורשת כנפיים, גם כשיש לה אהבות אחרות. ובעצם, גם היא לא עוזבת אותו אף פעם, יש לה אהבות סוערות, ואכזבות קשות, אבל הוא נשאר תמיד העוגן שלה. ואולי זה אפילו רומנטי.

פרנצ'סקו הוא הדובר ברומן, לכאורה הוא כתוב בגוף ראשון, אבל קלאודיה, רגשותיה, חוויותיה, מתוארים באינטימיות של גוף ראשון, גם אם פורמלית זהו גוף שלישי. דרכו אנחנו שומעים את האינטליגנציה שלה, את החריפות שלה, וחשים את תאוות החיים. היא משוטטת, נעה ונדה בלי מטרה מוגדרת – אבל אינה מוותרת על דבר ואינה עומדת במקום. גם אם חייהם אינה מתקדמים בקו ישר – הם עדיין מתקדמים. וגם הרומן הזה מתקדם, יש סיפור, יש עלילה ויש אירועים. הדיאלוגים שנונים, השפה עשירה, דיאלקט מקומי לצד תיאורים פואטיים, ציטוטים של יצירות מופת לצד התרבות הפופולרית. בשנים האחרונות היו מועמדים לסטרגה כמה וכמה ספרים שתיארו את חווית התלישות, לרוב לא חיבבתי אותם, קו דק מפריד בין נרקיסיסטיות אגוצנטרית לאנושיות אותנטית. גם את "נעים ונדים" לא חיבבתי מיד, נתתי לו הזדמנות שנייה אחרי שזכה ברוב הקולות בהצבעה על הרשימה הקצרה (אני לא הצבעתי עבורו). ההצבעה הסופית תערך השבוע, וכרגע נראה לי שהוא יהיה הבחירה שלי.

והערה לסיום, יש בספר, כמו הרבה פעמים בספרות, התייחסויות ורמזים ליצירות אחרות, וכן לאנשים ומאורעות אמיתיים. כקוראת אני אוהבת לזהות יצירות מוכרות, או לנסות לאתר את אלו שלא הכרתי ולהשלים חורים בהשכלה (כמתרגמת הם דורשים לפעמים עבודת בילוש, שגוזלת לא מעט זמן, אבל מוסיפה עניין). בסוף הרומן הזה, בן 261 עמודים, הופתעתי למצוא לא פחות מאחד עשר עמודים שמפרטים לגבי כל אחד מהם, וכן הסברים לגבי אירועים, אנשים ומקומות שמוזכרים בדרך אגב ברומן. אפילו פירוט היצירות שבהשפעתן כתב סצנות מסוימות. אני תוהה מה לחשוב על זה, האם יש לסופר אמון מועט כל כך בקוראים? האם תפקיד הסופר לספק מראי מקום לפרשנים? האם כקוראת מן השורה אני אמורה לקרוא גם את פרק ההערות בסוף? יש מבחן? מתי מועד ב'?

Spatriati, Mario Desiati. Giulio Einaudi editore