ארכיון חודשי: ספטמבר 2021

התרגום הראשון שלי – מרוסית

בשנה שעברה הבטחתי שאספר פעם על התרגום הראשון שלי, שלא היה מאיטלקית אלא דווקא מרוסית. מכיוון שמצאתי את עצמי מספרת את הסיפור יותר מדי פעמים לאחרונה, החלטתי להעלות לכאן את הסיפור המלא. עם שוחרי הספרות האיטלקית סליחה, מדובר במעידה חד פעמית.

יבגני אונייגין, מאת פושקין, בתרגום שלונסקי

כשהתחלתי את התואר השני בספרות לא ידעתי עדיין מה יהיה הכיוון שלי, ועבדתי עדיין כראש צוות באינטל. לקחתי קורס על בולגקוב, אצל פרופ' לריסה פיאלקובה. באותה עת חלק גדול מהחברים בעבודה היו דוברי רוסית. בארוחת צהריים העליתי נושא לדיון: מה אני צריכה עוד לקרוא כרקע לקורס? עד אז קראתי כבר לא מעט ספרות רוסית: טולסטוי, דוסטוייבסקי, גוגל, צ'כוב, אפילו חארמס, ואהבתי. מה חסר? החברים דנו בנושא בכובד ראש והמסקנה היתה: יבגני אונייגין של פושקין. כפי שאחד מהם אמר: זה כל כך יפה שאפילו בית הספר לא הצליח להרוס לי אותו.

השגתי עותק בתרגום שלונסקי, קראתי, וחזרתי לדווח: באמת יפה. החברים אמרו שזה לא מספיק, הם רוצים לשמוע אותו בעברית. נערכנו למבצע, קבענו יום, אכלנו בזריזות ויצאנו מחוץ לבניין, בכל זאת, מדובר בחבורת מהנדסים, מביך שיראו אותנו קוראים שירה. החברים בחרו קטעים נבחרים: "המכתב של טטינה", "החורף", אני קראתי בקול את שלונסקי והם דקלמו מהזיכרון את המקור. אחד מהם אמר בעצב: את קוראת יפה מאוד, אבל בכנות, אני לא מבין כלום. ניסיתי לנחם אותו: תראה, זאת שירה, שפה גבוהה, גם אני לא מבינה כל מילה, הנה לדוגמה (חיפשתי מהר בקטע האחרון שקראתי), גם אני לא יודעת מה זה יָנְבָָר! משום מה כולם פרצו בצחוק.

התחיל הסמינר, הייתי צריכה לבחור נושא להרצאה לכיתה, חיפשתי יצירה פחות מוכרת של בולגקוב ומצאתי נובלה מוקדמת, מוצלחת מאוד לטעמי, בתרגום לאנגלית. רציתי שהסטודנטים יקראו אותה לפני ההרצאה שלי, אבל בשלב הזה ידעתי כבר שאין הרבה סיכוי שסטודנטים בחוג לספרות עברית והשוואתית יקראו נובלה באנגלית. ואז צץ לי רעיון מבריק: אני אתרגם אותה לעברית, מה הבעיה? אני יודעת אנגלית (15 שנה באינטל, שנה וחצי ברילוקשיין, ברור שאני יודעת אנגלית), אני יודעת עברית, מה עוד צריך?

ברור שזאת היתה יהירות שנבעה מבורות מוחלטת בתחום, טיפשות של מתחילים. והתחלתי להבין את זה ברגע שהתיישבתי לתרגם, בערב, אחרי העבודה, לתוך הלילה. זה היה קשה, זה היה מרתק, זה היה כיף. התחלתי להבין שתרגום מתווך (עוד לא הכרתי את המושג) עלול לסלף את כוונת המחבר, לכן תפסתי שני חברים קרובים (יוליה פייגין וולאדי ציפיניוק), ובמהלך נסיעה ארוכה קראתי להם את התרגום שלי, הם ישבו עם הדפסה של המקור ברוסית, והעירו ותיקנו. הדפסתי וחילקתי לסטודנטים בסמינר את התרגום שלי שבוע מראש, ואז הרציתי על הנובלה. טענתי* שאפשר למצוא קשר בין דמות הגיבור של בולגקוב לדמויות של גוגול (נפשות מתות, החוטם, האדרת), דוסטוייבסקי (הכפיל), קפקא (המשפט, הגלגול), חארמס (אב ובת, הנגר קושאקוב) וטיניאנוב (סגן קיז'ה). קבלתי ציון מעולה בקורס והמשכתי הלאה. אבל בזכות האתגר וההנאה מאותו תרגום חובבני המשכתי לחפש קורסים בתחום, להתמקצע, והסוף ידוע.

שכחתי מאותו תרגום ראשון של בולגקוב להרבה שנים, מדי פעם תהיתי אם יום אחד יצוץ תרגום של הנובלה לעברית, אבל בינתיים זה לא קרה. לפני כמה חודשים דיברתי עם אוריאל קון מתשע נשמות, ועלה בדעתי שנובלה כזאת עשויה למצוא חן בעיניו, וחבל שהיא תמשיך להעלות עובש במעמקי הענן שלי. שלחתי לו תרגום לאנגלית – והוא אכן אהב אותה. אבל עכשיו כבר לא הייתי מתרגמת מתחילה, ותרגום מתווך הוא מעשה שלא יעשה. אז מה עושים?

קודם כל התיישבתי לשפץ את התרגום הישן שלי, מול שני תרגומים שונים לאנגלית. בזמנו הייתי מאוד גאה בו, כיום סמרו שערותי – לא נשאר משפט אחד שלא עבר טיפול, למדתי משהו בחמש עשרה השנים שעברו מאז**. ואז גייסתי שוב את יוליה פייגין, מהנדסת, מרצה למתמטיקה בטכניון, שבכל שנות היכרותנו לא תפסתי אותה פעם אחת בלי ספר (דיגיטלי) ביד. ישבתי אצלה בבית וקראתי לה את כל הנובלה המשופצת בעברית – כשהיא מעירה לי על הדיוק, המשלב והרקע ההיסטורי והתרבותי. זה לקח ארבע שעות ובסוף איבדתי את הקול. ואז עבר התרגום לעריכת תרגום בידיה האמונות של אולגה סונקין – שבעצמה תרגמה כבר יצירות של בולגקוב לעברית. החלק העצוב ביותר בכל הסיפור הוא שכנראה לא תהיה לי שוב הזדמנות לעבוד איתה: עורכת יסודית נהדרת.

"מחול שדים" מאת מיכאיל בולגקוב נמצא כרגע בהגהה, אבל הוא יצא מהמחתרת, יש לו כבר כריכה נהדרת עם איור של אריאל טופלר, ואני מצאתי את עצמי מנסה לענות שוב ושוב: מה פתאום תרגמתי נובלה רוסית?

בשורה התחתונה: התרגום הראשוני היה נאיבי, אבל הנובלה עצמה מעולה, השקענו הרבה מאוד מחשבה ועבודה כדי שהתרגום הסופי לעברית יעמוד בסטנדרטים הראויים לתרגום ספרות. לא אעשה זאת שוב, אבל אני מאמינה שהפעם הצלחנו.

* אחרי שהספר יצא, ויקראו אותו, אולי אעלה לכאן תקציר של העבודה.

** בתוכנית גם רשימת לקחים מהשוואה בין התרגום הראשון, הבוסרי, לתרגום העכשווי.

פסטיבל הסרטים חוזר לאולמות!

אחרי שבשנה שעברה התקיים הפסטיבל רק באופן מקוון, השנה הוא חוזר במתכונת מורחבת: פיזי באולמות בחיפה ומקוון (רק חלק מהסרטים), אבל בכל זאת: עדיין בלי אורחים מחו"ל.

כרגיל, אני מחויבת לסרטים האיטלקים. השנה יש חמישה סרטים עלילתיים חדשים, סרט נוסטלגי אחד, ועוד סרט תיעודי. לדעתי הבלתי אובייקטיבית בעליל אסור להחמיץ את "שלוש קומות" – עיבוד של הרומן של אשכול נבו, נני מורטי ביים ומשחק, ופרט אליו משתתפות גם אלבה רורוואכר ומרגריטה ביי, שתיים מהשחקניות הנפלאות של הקולנוע האיטלקי בימינו.

  1. קיארה – משפחה ומאפיה (121 דקות)
  2. אהבה (1948) – שני סרטים של רוברטו רוסליני עם אנה מניאני, לאחד מהם מוצגת גם גרסה עדכנית של אלדומובר (80 דקות)
  3. גוף קטן – התגלות דתית בכפר נידח בתחילת המאה העשרים (89 דקות)
  4. גן עדן לטווסים – סרט משפחתי, בהשתתפות אלבה רורוואכר (89 דקות)
  5. הכלוב בפנים –  סוהרים ואסירים בכלא וותיק בסרדניה שעומד בפני סגירה (117 דקות)
  6. ציידי הכמהין – תיעודי, חיפוש הפטריות ביערות פייאמונטה (84 דקות), דיון עם מגדלי כמהין מהגליל והגולן, לאחר הדיון ארוחת טעימות בגן הפסטיבל.
  7. שלוש קומות  – עיבוד הרומן של אשכול נבו. סרט חובה, אמרתי כבר? (119 דקות)

כרגיל, לנוחיות הקהל, טבלת הקרנה*.

20.9 ב
ערב חג
21.9 ג
חג
22.9 ד23.9 ה24.9 ו26.9  א27.9 ב
ערב חג
28.9 ג
חג
       הכלוב שבפנים
10:00
גוף קטן
10:00
 אהבה
13:00
     אהבה
13:15
ציידי הכמהין
12:00
קיארה
17:30
גן עדן לטווסים
16:45
 גוף קטן
19:15
הכלוב שבפנים
17:00
גן עדן לטווסים
17:30
  
  שלוש קומות 21:00 קיארה
20:45
 שלוש קומות
20:45
 
* אני מחפשת דרך להחזיר את הרשת לטבלה, טבלה שקופה זה לא רעיון מבריק.