מי את אלנה פרנטה? (בעקבות אליזה סוטג׳וּ)

השבוע התפרסם באלכסון מאמר מצוין מאת אליזה סוטג׳וּ בשאלה המוכרת: מי את אלנה פרנטה? (האישה שהיא גם בעלה).
המאמר מצטט כמה מחקרים שניתחו באופן אלגוריתמי את הטקסטים של פרנטה ומצביעים על הדמיון לכתיבתו של דומניקו סטרנונה. אני קראתי בינתיים (ברפרוף) את אחד המוקדמים, והוא בהחלט משכנע, השיטות שבהן הוא משתמש מוכרות ומבוססות.


"טוצי וקורטלאצו גם מספקים רשימה ארוכה של מונחים וביטויים שניתן למצוא רק (ובתדירות גבוהה) בספריהם של סטרנונה ופרנטה, ולא ניתן למצוא בכתביהם של אחרים."  (סוטג׳וּ)


עדיין לא קראתי את המחקר הזה, אבל כשהכנתי הרצאה על "ימי הנטישה" (פרנטה) לאחר שתרגמתי את "תעלול" (סטרנונה) שמתי לב לבחירת מילים ייחודית בשני הספרים:

"המרפסת הייתה תלויה מעל הרִיק כמו מקפצה מעל הבריכה." (ימי הנטישה, עמ 53)

"המרפסת הייתה חריגה בצורתה, כל המרפסות בצד הזה היו כאלה, בצורת טרפז, הן נעשו צרות בחלק שנדחק מעל (החלל) הריק." (תעלול, עמ 46).

"שלא תעז לשחק במשחק שדיברת עליו קודם: הרִיק יישאר, ואם תטפס מעבר למעקה ותקפוץ – תמות" (תעלול, עמ 99)

הדימוי של מרפסת כתלויה מעל ריק, חריג. נהוג לתאר אותה כתלויה באוויר, כתלויה בחלל, כתלויה מעל תהום, אבל ריק (vuote) זאת מילה חזקה יותר ופחות שגורה בהקשר הזה. התחבטתי די הרבה בתרגום וכפי שאפשר לראות בחלק מהמקומות הוספתי הנהרה שלא מופיעה במקור: בחלל הריק, ולא סתם רִיק. כשקראתי שוב את ימי הנטישה הדימוי החריג הזה צץ שוב, זאת נראית לי טביעת אצבע אישית וייחודית.

"את הרומנים האחרונים של סטרנונה ניתן לקבץ יחד, משום שהייחוד שלהם בולט במיוחד." (סוטג׳וּ)

לצערי הכותבת לא מרחיבה את הטענה, אבל אני מניחה שהכוונה ל"שרוכים", "תעלול ו"שבועת אמונים" (את הראשון תרגמה יעל קריצ'וק ואת השניים האחרונים אני). שלושת הרומנים הללו, האישיים מאוד, כתובים בגוף ראשון מנקודת מבטו של אדם זקן, אבל בשניים יש גם קולות נשיים וצעירים יותר – שאינם משכנעים פחות מהקולות הגבריים.

במרכזו של השלישי, "שבועת אמונים", שעומד להתפרסם בשבועות הקרובים, עומד סוד. סוד איום ונורא, שעיצב את חייו של הגיבור, אם יתגלה יחשוף את פרצופו האמיתי, ירסק את כל מה שבנה כל חייו, ובעצם רוב חייו מוקדשים למאמץ הסיזיפי לשמור עליו, והוא מפעיל לצורך כך את כל יכולותיו הרטוריות כדי למסך אותו במילים גם מפני האנשים הקרובים לו ביותר. האם צריך להוסיף?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מדלנה זלטנרייך  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 9:41 am

    נשארת השאלה ,למה לו?
    הוא סופר מוכר ומוערך,למה שיצטרך לפסאודונים?

    • שירלי  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 10:09 am

      אני ממליצה להיכנס למאמר באלכסון ולקרוא את כולו, הוא מציע תשובה אפשרית: "שם עט נשי עשוי היה להיות דרך להימלט מביקורת: אם תגגלו ״סופרים גברים שכותבים דמויות נשיות״, התוצאות הראשונות (תחת הכותרת ״30 פעמים שבהן סופרים הפגינו את העובדה שהם ממש לא יודעים דבר על נשים״ או ״לסופרים גברים אין מושג איך לכתוב דמויות נשיות״) מבהירות כי לקוראים יש ביקורת נוקבת על גברים המנסים לכתוב בקול נשי. "

  • edy7000  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 10:16 am

    עד שיצאה הפרשה עם הצ'ק שהכניסה את אניטה ראיה לתמונה ואפילו לפני שהכרתי את סטרנונה חשבתי שזה גבר. הערכתי שזו בחירה קצת צינית וקצת ראויה וגאונית לפרסם את המונולוגים הנשיים האלה תחת שם נשי, בייחוד בעולם בו קיימים מושגים כמו הסגברה. גם חלקים מסויימים בימי הנטישה נראו לי נשיים *מדי*. העיסוק הכמעט אובססיבי בוסת שמופיע מדי פעם נראה לי יותר גברי (את הנידה המציאו גברים ללא ספק) מנשי – אבל ייתכן שאני מסגביר פה. המאמר מוסיף נימוקים כלכליים ומסחריים שהם גם מאוד משכנעים בעיניי. אבל דווקא היה רגע ב-"חיי השקר של המבוגרים" שגרם לי לפקפק בזה. משפט. כשג'ובאנה נחרדת מריח המשתנה שעולה מחלציו של איזה בחור ששכחתי את שמו. קשה לי להאמין שגבר שמעולם לא היה עם גברים יכיר את הריח הזה. אבל זאת אבחנה נקודתית מדי. ובכל זאת, מעניינת לא פחות מהזהות המגדרית של פרנטה היא השאלה האם הזהות המגדרית חשובה. אני חושב שהיום, בעידן המי טו, הזהות חשובה יותר מתמיד. כי אם זאת אישה – זה מפגן כוח מדהים. ואם זה גבר – זה שיעור מדהים בנזילותן של הזהויות, שיעור שמקדים את הדיאלוג הנחוץ בין המינים ויעזור בהתפייסות.

    • שירלי  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 6:19 pm

      השאלה של כתיבה "נשית" או "גברית" היא מוקש שאני מאוד משתדלת לא לדרוך עליו.
      אבל אני מסכימה עם הסיפא שלך: בעולם האידאלי שלי ההבדלים המגדריים בין נשים וגברים מטשטשים ומאבדים את חשיבותם.

      • edy7000  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 6:51 pm

        כל עוד אני לא מאבד אף איבר חיוני אני מאוד אוהב לדרוך על מוקשים 🙂 החוויות שלנו בסופו של דבר שונות וגם נקודת המבט שונה, כנ"ל הדברים שמסקרנים אותנו בחוויה של האחר. נראה כביכול שפרנטה רצתה להימנע מהדיון הזה אבל עם בחירת שם נשי מובהק היא מציתה את הדיון בהתממות מסוימת (היא יכלה גם להיקרא אנדראה ולהישאר ללא מין – אלנה לעומת זאת מבחינתי היא הלנה מטרויה, אישה שחירותה מציתה מלחמות). וזה מתוך הדיון שמגיעה ההתוודעות ועומדים על הדומה והשונה. תודה על עוד פוסט מעניין!

  • Dan Wardinon  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 2:59 pm

    שירלי שלום

    אני מבין את האתגר האינטלקטואלי בזיהוי קוי הדימיון ופענוח החידה. אבל, לא מבין מדוע לי כקורא חשוב לדעת על היוצר מעבר למה שעולה מהיצירה. היצירה היא החומר שעומד לרשותי ואיתה בלבד צריך להתמודד.

    מעבר לכך, אני בעד שמירת הפרטיות שבה בחר הסופר/ת. אני גם לא בעד לשפוט היצירה על פי התנהגותו של הסופר כאדם. אלו שתי ממלכות נפרדות. אני בטוח שהיו המון יוצרים ענקיים שהיו אנשים קטנים מאוד.

    להתראות בשבוע הבא

    דן ורדינון

    • שירלי  ביום 16 באפריל 2021 בשעה 6:13 pm

      זאת באמת שאלה חשובה, שמהדהדת את הדיון על "מות המחבר" בין בארת ופוקו. אחת הטענות היא שיש להבין את היצירה בתוך ההקשר: התרבותי, ההיסטורי, וכלל היצירה של המחבר.
      אני נוטה לנסות להפריד בין היוצר והיצירה, ולו רק כי גם לסופרים שכתבו יצירות מופת יש יצירות שעדיף להתעלם מהן, ואם מעלים על נס את כל מה שסופר מסוים כתב, אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים מתעסקים יותר מדי ביצירות שלא ראויות לכך.
      במקרה הזה יש בכל מקרה עניין תקשורתי גדול, ומכיוון שהוא נוגע לסופר שתרגמתי, אני לא אדישה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: