אוי הוראטיוס הוראטיוס, חבל על הזמן

שלשום כעסתי נורא, על עצמי. כרגיל במצבים הללו הקורבן הוא אישי, שנאלץ להקשיב לשטף התלונות שלי על אשתו. הפעם הוא העז לענות שהוא לא באמת מרחם עלי, במוקדם או מאוחר האירוע הדרמטי יהפוך לסיפור משעשע. מכיוון שהוא צודק, כרגיל, החלטתי להקדים ולפרוק כאן את הסיפור.

אז מה קרה: בזבזתי במצטבר כמה ימי עבודה על משימה נוקדנית מפרכת, שהייתה יכולה להיחסך אילו הייתי שולחת אימייל אחד בשנה שעברה. והרי הסיפור.

מדובר בתרגום הספר "סדר הזמן" מאת קרלו רובלי (L'ordine del tempo | Carlo Rovelli – Adelphi Edizioni). קרלו רובלי הוא פיזיקאי איטלקי בעל נפש פואטית. לפני כמה שנים יצא "שבעה שיעורים קצרים בפיזיקה", שמדבר בגובה העיניים על המקום שבו נמצאת הפיזיקה בתחילת המילניום השלישי. מסתבר שהיו לא מעט שינויים מאז שסיימתי את הטכניון. "סדר הזמן" מתמקד בשאלה אחת: מה זה זמן? אני חייבת להודות שחלק מהדברים שקראתי (ותרגמתי) שם מסמרי שיער: הזמן לא רציף אלא גרגרי, אין לזמן כיוון, מבחינה פיזיקלית אין הבדל בין עבר ועתיד. הסיבה שאנחנו, בני האדם, מייחסים חשיבות עצומה כל כך ל"חץ" הזמן, יותר מלכל משתנה פיזיקלי אחר, נעוצה במגבלות האנושיות שלנו, ובהן בלבד. אני לא אתיימר להסביר יותר כאן, רובלי עושה את זה יותר טוב. אני מקווה שבעתיד הלא רחוק תוכלו לקרוא את זה אצלו, אם כי במצב שבו אנחנו מצויים כרגע, אין לי מושג מתי זה יהיה.

קרלו רובלי

בכל אופן, נחזור לספר. רובלי איש אשכולות אמיתי. מעבר להיותו פרופסור לפיזיקה וחוקר מוביל הוא גם אוהב שירה, ספרות, פילוסופיה ואדם. הטווח שלו רחב מאוד: הוא משלב בספרו ציטוטים מקהלת, שייקספיר, הביטלס וגרייטפול דד, מאפלטון דרך הרמב"ם ועד היידגר והוסרל. אבל מי שמככב יותר מכולם בספר הזה הוא המשורר הלטיני הוראטיוס. כל פרק נפתח בכמה שורות מתוך האוֹדוֹת שלו.

הנורמה, המוסכמה בתרגום, כיום היא שלא מתרגמים מחדש יצירות שכבר תורגמו לעברית, בוודאי שלא שירה, ובוודאי שלא דרך שפה מתווכת. האודות (השירים) של הוראטיוס תורגמו מלטינית לעברית על ידי רחל בירנבאום, לכן היה לי ברור שלא אתרגם בעצמי את הציטוטים של הוראטיוס מתרגומם לאיטלקית. מכיוון שתרגמתי את הספר בסגר הראשון והספרייה הייתה סגורה, אפילו קניתי את הספר עב הכרס, 530 עמודים בכריכה קשה. הספר הגיע אבל זאת הייתה רק תחילת העבודה. רובלי ציין רק את השיר שממנו נלקח הציטוט, חלק מהשירים קצרים, עשר שורות, אבל יש גם שירים ארוכים, בני שמונים שורות ויותר. לבושתי אני לא יודעת לטינית, והתרגום לאיטלקית שבו השתמש רובלי לא זמין ברשת. בקיצור, זה הפך למבצע בלשי גוזל זמן. כדי שתאמינו לי, הנה דוגמה אחת:

אצל רובלי הופיעו השורות:

Anche le parole che ora diciamo
 il tempo nella sua rapina
 ha già portato via
e nulla torna (I, 11)

בתרגום חופשי לעברית:

אף את המילים שאנו אומרים עתה, חטף הזמן ונשא מכאן, ודבר לא שב

חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי משהו דומה בתרגום של בירנבאום. בתרגום לאנגלית של הספר הציטוטים היו דומים באופן מחשיד לאיטלקית, וספציפית הפרק הזה, המבוא, לא נכלל במהדורה האנגלית. נתקעתי. שלשום, אחרי שהספר חזר מעריכה, החלטתי לאזור אומץ ולכתוב לרובלי ולשאול אותו. הוא פרופסור לפיזיקה, גוגל מצא את האימייל שלו תוך שניות. שאלתי גם על שני מקרים שבהם איתרתי לדעתי טעות במספר השיר בציטוט, טעות שהופיעה באופן מחשיד גם במהדורה האנגלית. רובלי ענה לי תוך שעה. אכן, נפלה טעות במהדורה האיטלקית במספור של שני ציטוטים (איפה משאית המדליות?) ואלו שורות המקור של הציטוט הבעייתי:

 …Dum loquimur, fugerit invida Aetas…

עכשיו יכולתי לגשת לטקסט המקורי בלטינית של הוראטיוס, לזהות היכן הן בשיר, וכיצד תרגמה אותן בירנבאום:

עוֹד נְדַבֵּר, וּמִקִּנְאָה כְּבָר נָס
זְמַן חַיֵינוּ.

תסכימו איתי שהמרחק מהאיטלקית לא קטן, נכון?

אבל זאת חצי צרה. קרלו רובלי הוסיף עוד כמה מילים לאימייל שלו:

"שורות השירה המופיעות במהדורה האיטלקית הן בתרגומו של ג'וליו גלטו. זהו תרגום חופשי מאוד, בהשראת השירה האיטלקית של תחילת המאה העשרים (מונטָלֶה לדוגמה). גם בגרסה האנגלית התרגום מתבסס יותר על התרגום של גלטו, ולא על הלטינית במקור, כי אליו אני מתייחס.
כלומר, ממש בסדר לתרגם מהאיטלקית במקום מהלטינית. לדעתי השירה היא דבר חי שמתפתח בכל קריאה ובכל תרגום, ולא דבר סטטי שחייב להיצמד תמיד לעבר
."

מה אומר ומה אדבר? בחור חכם הרובלי הזה, וגם אם הוא לא מתיישר לפי הנורמה המקובלת כיום בתרגום, יש טעם בדבריו והוא הסופר. הספר שלו.

אז למה אני כועסת? כי הייתי יכולה לחסוך לעצמי את כל המבצע הבלשי גוזל הזמן הזה, אילו לא הייתי מתביישת לכתוב לרובלי בשנה שעברה. וחוץ מזה, בשולי הדברים, "סדר הזמן" הוא גם ספר אנושי נפלא, לא רק ספר פיזיקה מרתק. בשנה שעברה הקראתי קטעים מהפרק האחרון באזכרה המשפחתית לאבי, הוא מהדהד את שיחת הפרידה שערך לי אבי שבועיים לפני מותו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יצהר  ביום 28 בינואר 2021 בשעה 3:32 pm

    מרגש ויפה! ומה שהוא אמר על התרגום – הבנה עמוקה ויפה.

    • edy7000  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 3:22 pm

      סיפור נהדר, ואלמלא התביישת הוא לא היה 🙂
      בקשר לתרגום האיטלקי: נחמד מה שרובלי כתב אבל אני לא חושב שהדבר באמת בא לידי ביטוי באופנות התרגום האיטלקי. החופש שהמתרגמים נוקטים בדרך כלל (רק על סמך התרשמותי החובבנית) איננו רק עניין של חיוניות השפה אלא לפעמים לגמרי ההפך: במקום לייבא מהעולם הלא-איטלקי דרכי ביטוי, תחביר, חשיבה או תרבות אחרים הם מפנקים את הקורא, לועסים בשבילו את החומר הזר ופולטים אותו italianizzato. הדוגמה הקלאסית היא בתי הקפה, הקפטריות או הבייקרי שלעיתים יותר מדי קרובות הופכות לbar האיטלקי שמעולם לא פגשתי דבר הדומה לו מחוץ לאיטליה. אני יודע שאתם המתרגמים נתקלים כל הזמן בבלתי ניתן לתרגום אבל ממה שהבחנתי אצל האיטלקים זה לא עניין של מציאת פתרון יצירתי לבעיות האלה אלא מסורת תרגומית חופשית מדי שלעיתים קרובות גורעת משהו מהטקסט ומניחה שתל איטלקי במקומו והקורא המפונק לא יודע בכלל מה הוא הפסיד.

      • שירלי  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 5:54 pm

        תודה!
        אני לא בטוחה אם הטענות שלך מופנות אל המתרגמים לאיטלקית או ממנה, אבל נגעת בסוגיה חשובה בתרגום: קבילות לעומת אדקווטיות. לפני שנים ניסיתי להסביר את המושגים ברשומה הזאת.
        https://italkit.wordpress.com/2012/12/14/lessico_famigliare_3/
        יש תקופות שבהן הנטייה היא יותר לתרגום אדקווטי (ששומר בתרגום על תרבות המקור) ויש שנוטים בהן יותר לתרגום קביל (שקרוב יותר לתרבות היעד). ויש גם טעם אישי של המתרגם והעורך. בכל אופן, זה דיון מתמשך שאין בו נכון ולא נכון.
        ספציפית לגבי ה-BAR האיטלקי אני יכולה לומר שהוא מסבך אותי כל פעם מחדש. אין לו תרגום אחד נכון, ולפי ההקשר בספר אני מחליטה אם לתרגם אותו לבית קפה, בר, פאב או משהו אחר.

      • edy7000  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 7:06 pm

        תודה, פוסט מרתק! דיברתי על המתרגמים האיטלקיים, כלומר אלה שמתרגמים משפות זרות לאיטלקית, והתלונה העיקרית שלי היא הנטייה הכמעט מוחלטת שלהם אל עבר התרגום הקביל (עכשיו יש לזה שם), ובסיום הפוסט ששיתפת העלת טענה שמחזקת בדיוק את מה שחשדתי בו: שהדבר נובע מאיזושהי תחושת עליונות. אני מניח שלכל עם יש את זה אבל אני חושב שבזמנים שלנו, עם הגלובליזציה והזמינות של המידע, התרגום הקביל והחופשי מדי (זה אף פעם לא חופשי באמת – זה תמיד עוקב אחרי איזושהי מסורת מאובקת) הופך להיות יותר ויותר ארכאי ושיש בו מידה של פשע (אני כמובן מגזים) שהמתרגם עושה בפני הקורא, מידה מסוימת של הסתרה. אני חושב שהבחירה שלך לנקוב בדיאלקט סיצילאני ב"אומנות השמחה" מראה שאנחנו מסכימים בעניין – אבל למרות שאני מודע לבעיות שהbar עלול לעורר.. מתי אנשים שלא מכירים את התרבות האיטלקית ילמדו על הבאר האיטלקי אם לא בהערת שוליים? מתי איטלקים ילמדו מה הוא הבייקרי האמריקאי? אין תשובה נכונה, כמובן, אבל את העובדה שהאיטלקים – אוכלוסיה מאוד משכילה – מתמצאים יחסית מעט באורחות העולם שמחוץ לאיטליה אני מסביר בין היתר עם ההפרזה בתרגום הקביל ובדיבוב הסרטים (וגם שם תרגום קביל מכל עבר ברמות שונות של הגזמה). וגם.. עם כל הכבוד לריבולי את השורה שהוא ציטט לא כתב הוראטיוס ויש פה מידה מסוימת של הולכת שולל (אני לגמרי בצד שלך והייתי פועל כמוך). אם אתם רוצים שורות אחרות, תכתבו פואמה משל עצמכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: