סטרגה 2020 – התחלנו!

באיטליה, למרות וירוס הקורונה שפגע בהם בצורה קשה, לא ביטלו את הפרס הספרותי החשוב ביותר: פרס הסְטְרֶגָה (מילולית מכשפה), שמוענק כבר 74 שנים ברציפות. ההכרזה על שנים עשר המועמדים ברשימה הארוכה נעשתה כבר לפני יותר מחודש, ב-12 במרץ, שבוע לפני שיא ההתפרצות אצלם. באותו יום התפרסם גם הדימוי המלווה אותו השנה, ואני חייבת להודות שנשמטה לי הלסת כשראיתי אותו.

הדימוי המלווה השנה את העונה ה-74 של פרס הסטרגה נוצר על ידי אמילאנו פונצי, אחד המעצבים החשובים בני זמננו, שבהשראת הדימוי של מינו מָקָרי על תיבת ההצבעה משנת 1947, יצר מכשפה חדשה, שלה מערכת יחסים שונה עם המוזה.
"זהו כבוד גדול, וגם אחריות גדולה ליצור את הכרזה של פרס הסטרגה 2020 ולחשוף אותה ברגע היסטורי זה שבו איטליה היא "אזור שמור". בפיתול זה של ההיסטוריה, שבו האמנות הופכת לכלי נשק לצורך הגנה, שמירה והישרדות, היא מחפשת מערכות חדשות כדי להמשיך ליצור יופי. תמיד יש מכשפה ותמיד יש מוזה, יש לילה ויש יום, טוב ורע, שחור ולבן. יש מי שיצירתו מעצבת את ההגות הרעננה של הניגודים הללו, באמצעות ריבוי המשמעויות, אי הודאות החצובה בסלע אך מרחפת מעל רצפת נוצות." (ההסבר של המארגנים)

הדימוי שקפץ לי לראש בימים

תיבת ההצבעה הראשונה

טרופים אלו היה דווקא של המוות (שהוא כזכור אישה באיטלקית) שאוסף אליו את המוזה.

כרגיל בעונה זו יוצאים הסופרים המועמדים למסע דילוגים של ראיונות ומפגשים בכל רחבי איטליה, השנה היתה לרגע גם תקווה שהם יבקרו גם בארצנו הקטנטונת. כמובן שכל התוכניות הפיזיות בוטלו אבל הראיונות והמפגשים נערכים באופן וירטואלי בדף הפייסבוק של הפרס. ההצבעה הראשונה תערך עד ה-8 ביוני (כל שופט בוחר שלושה ספרים), ובעקבותיה תפורסם הרשימה הקצרה, בת חמישה הספרים, שמתוכה יבחר הזוכה ב-2 ביולי. בשלוש השנים האחרונות אני עוקבת בדריכות של אוהד כדורגל שרוף אחרי התחרות: ב-2017 היה מועמד ספר שתרגמתי (שמונה הרים מאת פאולו קונייטי, הוא זכה!), ובשנתיים האחרונות הייתי חלק מחבר השופטים (המאוד גדול, לא להתרגש, יש 660 שופטים). כמו בשנים קודמות אנסה לשתף את קוראי הבלוג בהתרשמות שלי מהמועמדים. מהסתכלות חטופה ברשימה יש למה לצפות: ספר אחד סיימתי אתמול (ההימור שלי כרגע, מקווה לכתוב עליו בימים הקרובים), ספר אחד קראתי כבר לפני חצי שנה (לא אהבתי, אבל אולי אתן לו הזדמנות שניה), ואחד נכתב על ידי סופר שאני אוהבת. והדבר המעודד ביותר: כולם באורך סביר, אין שם אף מפלצת בת אלף עמודים כמו הזוכה משנה שעברה.

אלו המועמדים (לפי סדר הקריאה המשוער שלי, התיאורים על פי התקצירים, ללא אחריות בשלב זה):

  1. אלמרינה/ ולריה פָּרֶלָה, 136 עמ'. מערכת יחסים בין מורה למתמטיקה שהתאלמנה לאחרונה לנערה במתקן כליאה. לטעמי הוא היה קצת בנאלי וחסר התפתחויות, נפשיות או עלילתיות, אבל אולי החמצתי איזה עומק נסתר, אולי אתן לו עוד הזדמנות. Valeria Parrella, Almarina,Einaudi
  2. חוֹם/ג'ונתן בָּצִי, 336 עמ'. רומן אוטוביוגרפי שמספר על ילדות והתבגרות של בן מהגרים מנפולי בשכונת שוליים של מילאנו במקביל לאבחון שלו כנשא HIV בגיל 31. כתיבה כנה ואמיצה, גם על הילדות וגם על המחלה. אמנם אין כמעט דמיון בין וירוס הקורונה ווירוס ה-HIV – אבל אי אפשר לקרוא את הספר ולא לערוך השוואות כל הזמן בראש. נכון להיום, עוד לפני שקראתי עשרה מהמועמדים, אני מהמרת עליו. Jonathan Bazzi, Febbre,Fandango Libri
  3. יונק הדבש/סנדרו ורונזי, 368 עמ'. לעברית תורגמו שני רומנים של ורונזי: כאוס רגוע וחייו האחרים. שניהם מצוינים. בעקבות כאוס רגוע הופק גם סרט בכיכובו של נני מורטי (ולמשך חמש דקות אפילו חשבתי לכתוב עליו דוקטורט). יש לי ציפיות גבוהות. Sandro Veronesi, Il colibrì,La nave di Teseo
  4. העונה החדשה/סילביה בלסטרה, 274 עמ'. מלחמת ירושה על נחלה שהיא בעצם מאבק דורי? Silvia Ballestra, La nuova stagione,Bompiani
  5. עיר שקועה/מרתה ברונה, 279 עמ'. בת יוצאת לחיפוש בעקבות אביה שמת בנעוריה. Marta Barone, Città sommersa,Bompiani
  6. מידת הזמן/ג'אנריקו קרופיליו, 288 עמ'. מותחן לכאורה שמקים לתחיה סיפור אהבה בין עורך דין מזדקן ואם שבנה נחשד ברצח. הסופר הוא מחבר מותחינים מצליח, לעברית תורגם רומן אחד שלו : עד בעל כורחו. Gianrico Carofiglio, La misura del tempo, Einaudi
  7. בחור איטלקי/ג'אן ארתורו פרארי, 320 עמ'. רומן חניכה והתבגרות שמשקף את השינויים בחברה האיטלקית. עומדת לזכותו העובדה שמרגרט מצאנטיני (נולד פעמים, אמבט האבץ, ים בבוקר, אל תזוזי) הגישה את המועמדות שלו. Gian Arturo Ferrari, Ragazzo italiano,Feltrinelli
  8. צעירים מאוד/אלסיו פוג'ונה, 224 עמ'. שחקני כדורגל צעירים מאוד בשכונה עלובה של נפולי. הגישה את המועמדות ליזה גינצבורג. Alessio Forgione, Giovanissimi,NN Editore
  9. סיפור השתיקה הקצר שלי/ג'וזפה לופו, 208 עמ'. רומן חניכה של סופר שנאבק במילים מילדותו המוקדמת. Giuseppe Lupo, Breve storia del mio silenzio,Marsilio
  10. הכל מבקש ישועה/דניאלה מנקרלי, 204 עמ'. כתיבה פיוטית על התמודדות עם מחלת נפש. Daniele Mencarelli, Tutto chiede salvezza,Mondadori
  11. החיים, המוות והנסים של בונפיליו ליבוריו/ רמו רפינו, 272 עמ'. חיים מיוסרים ומלאי תלאות ותהפוכות של בן כפר איטלקי במאה העשרים. Remo Rapino, Vita, morte e miracoli di Bonfiglio Liborio,Minimum Fax
  12. השוליה/ ג'אן מריו ויללטה, 240 עמ'. מפגש מחודש בערוב ימיהם של שני בני כפר בצפון איטליה, שכל אחד מהם הלך בדרך אחרת בחייו. Gian Mario Villalta, L’apprendista, SEM
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

  • מאת m88 ביום 10 במאי 2020 בשעה 2:35 am

    m88

    סטרגה 2020 – התחלנו! | על ספרות איטלקית – בעברית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: