מדבר הטטרים, ההצגה

מדבר הטטרים מאת דינו בוצאטי הוא אחת מיצירות המופת של הספרות האיטלקית המודרנית. הוא מגולל את סיפור חייו של ג'ובאני דרוגו, קצין צעיר ומבטיח, שמוצב כתפקיד ראשון במצודה נידחת בגבול לא ברור. מקום כל כך נידח שלפעמים נדמה שהוא שייך ליקום אחר. אין אף כפר בסביבה, מעבר לגבול יש רק מדבר, נדרשים ימים של רכיבה כדי להגיע או לצאת ממנה, והקצינים והחיילים שבה מצייתים בכפייתיות למערכת חוקים נוקשה וחסרת היגיון. כשדרוגו מגיע למצודה, הוא נחרד. הוא מבקש מיד העברה. תוך שבועיים. תוך ארבעה חודשים. אחרי שנתיים. בתום קדנציה של ארבע שנים. אבל הוא מתרגל, וכל פעם מושך את בקשת ההעברה. הוא מחכה. למה? לטטרים, למלחמה, לשעתה הגדולה של המצודה. והזמן עובר, בורח, מאיץ ללא הפוגה, ודרוגו ממשיך לחכות להזדקן. בסוף הטטרים אכן מגיעים, אבל לדרוגו זה כבר מאוחר מדי.

כשקראתי את הרומן הזה לראשונה הייתי עדיין מהנדסת, עבדתי במקום נהדר והייתי באמצע תואר שני בספרות. מקום העבודה היה כלוב זהב מפואר, עם חברים אהובים, והמתנה לתנאי פרישה מעולים מעבר לפינה (כלל ה-75 למי שמכיר). ישבתי רגל פה רגל שם, ובעצם הכול היה תקוע. שבת אחת קראתי את מדבר הטטרים והוא נתן לי את הדחיפה לקום ולהתפטר, למרות שעדיין לא סיימתי את התואר, ובכלל לא היה ברור אם אמצא לעצמי מקום כלשהו בעולם הספרות. לכן, בנרטיב הפרטי שלי, מדבר הטטרים הוא הספר ששינה את חיי.

עד כאן ההקדמה שנועדה להסביר למה כשהגעתי לרומא וראיתי שיש הפקה עכשווית של מחזה שמבוסס על הרומן היה לי ברור שאני חיבת לראות אותה. זאת הפקת שוליים במובן המילולי, מוצגת בשכונת מגורים בדרום העיר, שבעה קילומטרים מהמרכז. התיאטרון ממוקם במרתף של בניין מגורים, שטח האולם והבמה ביחד קטן יותר מהסלון בבית שלי (ואין לנו סלון גדול), פחות משלושים מקומות, השירותים (תא אחד) מתפקדים גם בתור הקלעים. שלושה שחקנים ואמש היו חמישה צופים בקהל.

אבל: הפקה מקצועית מושלמת עד הפרט האחרון, מוזיקה, תאורה, הגייה וכמובן משחק. שלושה שחקנים במרחק של פחות משני מטר ממני שמצליחים להעביר את הבדידות, את המרחבים השוממים (האביזר היחיד כמעט הוא גליל קרטון שמתפקד גם בתור משקפת), את טפטוף המים האינסופי – ובעיקר את מנוסת הזמן. הרומן צומצם בתבונה להצגה בת שעה, אמנם נחתכו ממנו סצנות רבות, אבל נותר לבו של הרומן: הפחד לחיות והחיים המוחמצים לשווא.

בחלל כל כך אינטימי התביישתי לכוון את המצלמה, ולכן יש רק תצלום לא ממוקד מתחילת ההצגה. אני מקווה שבכל זאת 20190327_180556הצלחתי להעביר משהו מהיופי, ואולי לשכנע מישהו לקרוא את הרומן, הוא אזל מהשוק מזמן (תרגום מרים שוסטרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן), אבל שווה לחפש אותו בספריות ולקרוא. יצירת מופת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  ביום 28 במרץ 2019 בשעה 5:48 pm

    את נהדרת. אני סופסוף מצליחה לומר לך.
    קוראת אותך, שותפה לאהבה שלך לאיטלקית (אם כי לא מעיזה לקרוא באיטלקית.)
    אחפש את הספר.
    לכי לאכול במסעדה נהדרת מאחורי פונטנה די טרווי. רק ספגטי ופיצות. לא חקרה. אבל תבדקי לפני שאת נכנסת. TRATTORIA DELL ARCHETTO

  • נינה  ביום 30 במרץ 2019 בשעה 12:27 pm

    תודה שירלי. הספר ברשימת הקריאה שלי עוד מהמלצה קודמת שלך. תהני ברומא. אני מקווה ששתפי בעוד חוויות תרבות מאיטליה.

  • DCM - Embassy Of Israel - Roma  ביום 1 באפריל 2019 בשעה 10:50 pm

    הי שירלי,
    ברוכה הבאה לרומא!
    נהניתי לקרוא הבלוג והצטערתי שפיספסתי ההצגה… ראיתי שהיה עד אתמול,
    עד מתי את בעיר?
    עפרה

    • שירלי  ביום 4 באפריל 2019 בשעה 7:22 am

      תודה רבה!
      ההצגה הזאת אכן ירדה, אבל ראיתי עכשיו שהשבוע עלתה הצגה על פי סיפור של פירנדלו, Il piacere dell'onesta, ב-Teatro Vascello נראה גם מעניין.
      אני ברומא עד יום לפני ליל הסדר – 18.4.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: