ארכיון חודשי: מרץ 2019

מדבר הטטרים, ההצגה

מדבר הטטרים מאת דינו בוצאטי הוא אחת מיצירות המופת של הספרות האיטלקית המודרנית. הוא מגולל את סיפור חייו של ג'ובאני דרוגו, קצין צעיר ומבטיח, שמוצב כתפקיד ראשון במצודה נידחת בגבול לא ברור. מקום כל כך נידח שלפעמים נדמה שהוא שייך ליקום אחר. אין אף כפר בסביבה, מעבר לגבול יש רק מדבר, נדרשים ימים של רכיבה כדי להגיע או לצאת ממנה, והקצינים והחיילים שבה מצייתים בכפייתיות למערכת חוקים נוקשה וחסרת היגיון. כשדרוגו מגיע למצודה, הוא נחרד. הוא מבקש מיד העברה. תוך שבועיים. תוך ארבעה חודשים. אחרי שנתיים. בתום קדנציה של ארבע שנים. אבל הוא מתרגל, וכל פעם מושך את בקשת ההעברה. הוא מחכה. למה? לטטרים, למלחמה, לשעתה הגדולה של המצודה. והזמן עובר, בורח, מאיץ ללא הפוגה, ודרוגו ממשיך לחכות להזדקן. בסוף הטטרים אכן מגיעים, אבל לדרוגו זה כבר מאוחר מדי.

כשקראתי את הרומן הזה לראשונה הייתי עדיין מהנדסת, עבדתי במקום נהדר והייתי באמצע תואר שני בספרות. מקום העבודה היה כלוב זהב מפואר, עם חברים אהובים, והמתנה לתנאי פרישה מעולים מעבר לפינה (כלל ה-75 למי שמכיר). ישבתי רגל פה רגל שם, ובעצם הכול היה תקוע. שבת אחת קראתי את מדבר הטטרים והוא נתן לי את הדחיפה לקום ולהתפטר, למרות שעדיין לא סיימתי את התואר, ובכלל לא היה ברור אם אמצא לעצמי מקום כלשהו בעולם הספרות. לכן, בנרטיב הפרטי שלי, מדבר הטטרים הוא הספר ששינה את חיי.

עד כאן ההקדמה שנועדה להסביר למה כשהגעתי לרומא וראיתי שיש הפקה עכשווית של מחזה שמבוסס על הרומן היה לי ברור שאני חיבת לראות אותה. זאת הפקת שוליים במובן המילולי, מוצגת בשכונת מגורים בדרום העיר, שבעה קילומטרים מהמרכז. התיאטרון ממוקם במרתף של בניין מגורים, שטח האולם והבמה ביחד קטן יותר מהסלון בבית שלי (ואין לנו סלון גדול), פחות משלושים מקומות, השירותים (תא אחד) מתפקדים גם בתור הקלעים. שלושה שחקנים ואמש היו חמישה צופים בקהל.

אבל: הפקה מקצועית מושלמת עד הפרט האחרון, מוזיקה, תאורה, הגייה וכמובן משחק. שלושה שחקנים במרחק של פחות משני מטר ממני שמצליחים להעביר את הבדידות, את המרחבים השוממים (האביזר היחיד כמעט הוא גליל קרטון שמתפקד גם בתור משקפת), את טפטוף המים האינסופי – ובעיקר את מנוסת הזמן. הרומן צומצם בתבונה להצגה בת שעה, אמנם נחתכו ממנו סצנות רבות, אבל נותר לבו של הרומן: הפחד לחיות והחיים המוחמצים לשווא.

בחלל כל כך אינטימי התביישתי לכוון את המצלמה, ולכן יש רק תצלום לא ממוקד מתחילת ההצגה. אני מקווה שבכל זאת 20190327_180556הצלחתי להעביר משהו מהיופי, ואולי לשכנע מישהו לקרוא את הרומן, הוא אזל מהשוק מזמן (תרגום מרים שוסטרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן), אבל שווה לחפש אותו בספריות ולקרוא. יצירת מופת.

רומא לא מחכה לי

הודעה: ההרצאה על הברדלס שנועדה למחר נדחתה ל- 29.4.2019.

אבל גם בלי אשליות ובלי להיות כל הזמן לבד שם, אני בטוחה שאמצא שם ספרים טובים, מוזיקה טובה וגלידה טבעונית נהדרת. ביום רביעי הקרוב אני נוסעת לארבעה שבועות לרומא. זכיתי במלגה מטעם "ספריית בית התרגומים" למתרגמי ספרות  מהשפה האיטלקית לשפות אחרות.

מה אעשה שם? כנראה אותו הדבר – אבל ברומא. יהיה לי שם חדר צנוע ממש במרכז (130 מ' מפיאצה ברבריני, 400 מ' ממזרקת טרווי, 450 מ' מהמדרגות הספרדיות, 700 מ' בוילה בורגזה, 800 מ' מפיאצה ונציה) , אינטרנט והמחשב הנייד שלי. כל מה שצריך כדי לעבוד.

מפה ספרית בית המתרגמים עם חיצים

מפה גדולה מסומנת ריבוע

 

אבל אני כמובן מקווה להספיק עוד הרבה יותר, תכניות יש לי מכאן ועד להודעה חדשה:

  • להשתתף באירועי התרבות של הספרייה – להבנתי זאת ספרייה עירונית שמתפקדת כמרכז תרבות: מפגשים עם סופרים ומתרגמים, סדנאות קריאה וכתיבה בשפות שונות, ועוד.
  • לשמוע לפחות אופרה אחת.
  • לצפות בהצגה אחת לפחות (מחזמר על פי הקומדיה האלוהית!)
  • לערוך סיורים בעקבות ספרים (ברומא בעקבות "טוהר המידות של קקינה" ובנאפולי בעקבות "החברה הגאונה")
  • לפגוש חברים איטלקים וישראלים
  • לשפר את המבטא המזעזע שלי באיטלקית ואולי גם קצת את הדקדוק החלוד
  • לנסות לא לקבל הרעלת קפאין ולא לעלות יותר משני קילו.
  • ולא להחמיץ ריצות בוקר בוילה בורגזה (בריכה ראויה במחיר שפוי עוד לא מצאתי בינתיים).

כמה מזה אספיק לא ברור, אבל אנסה לדווח (ואולי ככה גם אדחוף את עצמי לא להתעצל ולהוציא את האף מהספרייה).

ולגבי ההודעה בפתיחה: בגלל העומס לקראת הנסיעה נאלצתי לדחות את ההרצאה של מועדון הספר האיטלקי במכון האיטלקי לתרבות בחיפה לחודש הבא. אני מתנצלת.

אריוודרצ'י!