דם של יהודה!

שתי אנקדוטות תרגומיות רב תרבותיות, טריות משולחן העבודה.

הרומן שאני מתרגמת עכשיו מתרחש בסיציליה בתחילת המאה העשרים, אין בו בכלל יהודים, גם לא בסביבה, אבל מדי פעם אנשים מטיחים זה בזה: sangue di Giuda! כלומר "דם של יהודה". במילונים איטלקים ישנים "יהודה" היא מילה נרדפת לבוגד, האנטישמיות מובנית בשפה, לא בדמויות ברומן. הנטייה שלי כרגיל היא להחליף ביטויים שגורים בביטויים עבריים מקבילים. אני לא מהססת לפני שאני מחליפה "מעשן כמו טורקי" (fumare come un turco) ל"מעשן כמו קטר", אבל אילו הייתי טורקיה זה היה צורם לי? האם להחליף למשהו ניטרלי כמו "בוגד בן בוגד!" או לנסות לשמור משהו מהאנטישמיות?

הרומן כאמור מתרחש בסיציליה ויש בו לא מעט סיציליאנית, אני לא יודעת סיציליאנית ונעזרת בכל מיני מילונים ברשת. יש לנו דודה שגדלה בסיציליה, התיישבתי לעבור איתה על רשימת מילים חלקית, ליתר ביטחון. בין השאר השם Giufà, במילון כתוב "אדם מגוחך וטיפש, אך גם שנון ומוזר (דמות מהסיפור העממי הסיציליאני)". הדודה אמרה: אבל הוא במקור מהסיפור הערבי. אהה! זה ג'וחא! אני יודעת שיש השפעות ערביות על הסיציליאנית מתקופת הכיבוש המוסלמי בימי הביניים. הייתי מאושרת, סוף סוף אוכל להכניס מילה בערבית לתרגום מאיטלקית. נושא כאוב שעולה שוב ושוב בפורום המתרגמים שלנו, בעיקר סביב קללות. כי יש להודות, בן נעוות המרדות לא נפוץ בעברית המדוברת. אבל האושר שלי היה קצר מועד: בסיפור המומחז ברומן שלי ג'וחא הולך לשמוע מיסה בכנסייה. משהו בכל זאת חורק שם.

אז מה כתבתי? עוד לא סופי, הדרך עוד ארוכה, ובכל מקרה נשמע מה אומר העורך.