כמו גבר צעיר – קרלו קָרָבָּה

אני יכולה להבין איך אפשר להתאהב בספר הזה. לצאת אתו להפלגה בדמיון ולהיסחף על גבי המשפטים הארוכים והמערסלים.כריכה גבר צעיר לשקוע בהרהורים אינסופיים על כל דבר, החל מ"כוחות" במשחקי כדורגל בשכונה, ועד מהות הקשר עם כל אחד ואחת מהאנשים הסובבים אותו, דרך אינספור רגעים קסומים ורגעים משפילים במהלך שלושים שנות חייו של הדובר. מאשה, חברתו הטובה ביותר של קרלו, המלווה אותו מאז התיכון, החליקה באופנועה על שלג נדיר ברומא, ואושפזה מחוסרת הכרה. הרומן מלווה את הרהוריו בשבועיים הבאים (במהלכם היא מתה ונקברת) שבהם הוא מרגיש שחצה את הגבול אל תחילת התקופה הבוגרת בחייו.

קרלו הוא בחור מוכשר למדי, בעל עבודה קבועה (הגביע הקדוש עבור בני דורו באיטליה) והשכלה רחבה, יש לו בת זוג וחיי חברה פעילים. וכמו כן גם מצפון מפותח ביותר ונטייה לנתח לעומק אירועים, קטנים כגדולים, מדומיינים וממשיים.

טוב, נשברתי. הבחור חופר שאין דברים כאלו. כל דבר, אבל כל דבר, הוא עילה להתחבטות פנימית ארוכה (הוא משתף את החברים שלו בגרסה מקוצרת, תודה לאל, אחרת לא היה נשאר לו חבר אחד לרפואה). לפעמים קל להבין, למשל השאלה האם לדחות חתימה על חוזה עבודה במילאנו כדי להשתתף בלוויה של מאשה ברומא, אבל גם לשאלה המייסרת האם היה צריך להשאיר פורפֶרָה במתנה לילד טורקי שפגש לדקות ספורות במהלך חופשה הוא מקדיש לא פחות משלושה וחצי עמודים. או דיון ארוך מאוד בסדרה "אבודים", שבעונה השנייה שלה צפה עם מאשה ובעת מותה היא עדיין לא הסתיימה, והעובדה שמאשה לעולם לא תדע איך היא מסתיימת מסמלת מבחינתו יותר מכל את סופיות מותה ואת ההיעקרות שלה מחייו. לזכותו יאמר שעולם האסוציאציות התרבותי שלו רחב ומגוון מאוד, החל בברית החדשה, האודיסאה והספרות הרומנטית הגרמנית (עם 'הצל, או, המעשה המופלא בפטר שלמיל' מאת אדלברט פון שאמיסו) ועד תום וג'רי ורדיוהד. למרות הציניות שלי יש כנות אמיתית בכתיבה, ואפשר להזדהות ולהבין את ההתחבטויות שלו, שאולי הן לא מאוד מקוריות, אבל משותפות ללא מעט אנשים מצפוניים, צעירים יותר או פחות.

יתכן שחלק מהקושי שלי להתחבר נובע מתנאי הלחץ שבהם אני קוראת כרגע (ההצבעה הראשונה לסטרגה מסתיימת עוד שבועיים וחצי) ומסגנון הכתיבה שדורש אורך נשימה. זו כתיבה יפה ועשירה, מרובת דימויים ותארים – ובעיקר עתירת פסוקיות לוואי. האיטלקית נוטה מטבעה למשפטים ארוכים, יותר מהאנגלית, ובוודאי יותר מהעברית, אבל הרומן הזה שובר את כל השיאים בהם נתקלתי עד היום. לא התאפקתי ותרגמתי משפט אחד. לאו דווקא הארוך ביותר, ובהחלט לא חריג בספר. המשפט המקורי מכיל 202 מילים, בתרגום לעברית רק 151 מילים (העברית לרוב קצרה יותר), על מסך הקינדל שלי הוא תפס יותר מעמוד שלם, 22 שורות בספר המודפס. אין שום סיכוי שהוא היה נשאר משפט אחד בספר מתורגם, גם משפטים הרבה יותר קצרים אני קוטעת בתרגום, ואם אני מהססת עורכת התרגום לא מרחמת עליהם, בצדק.

[ההקשר: מחשבותיו רגעים ספורים לאחר שיחת הטלפון שבה התבשר שלמאשה הייתה תאונת אופנוע והיא  מחוסרת הכרה.]

יתכן שהניעה אותי תשוקה פחדנית ומתעתעת לחלוק את עול המידע ששמעתי עם כתפיים אחרות, אך גם התרגשות של מי שיכול למסור ידיעה דרמטית שנוגעת בו אך לא מערערת אותו – כמו התנסויות מסוימות, מוזרות ואיומות, שעברתי בחיי, רעידת אדמה קטלנית שהותירה מתים במרחק מאה קילומטר, אבל בבית רק הרעידה את הנברשות והקירות, והעירה אותי כשנשרו חפצים ממדפי הספרייה ונפלו לרצפה ברעש, או רצח שביצעו הבריגדות האדומות ברחובות בהם הלכתי לבית הספר מדי יום ביום, והתרחש רגעים ספורים לאחר  שעברתי שם, או אסון שהיה מעורב בו מטוס שהמריא מהמסלול הסמוך לזה שעליו נחתנו אני ודָווידֶה בחניית ביניים במדריד במהלך טיסה שהביאה אותנו להוואנה – ולכן טלפנתי לרוברטו, בנה של חברתה הטובה ביותר של אמי, האדם היחיד שחלקתי עמו לפחות חוויה אחת חשובה בשנה מיום הולדתי ועד לרגע זה, כלומר, מי שהכיר אותי טוב יותר מכול אחד אחר, ופעמים רבות ראיתי בו דמות מופת נערצת ואדם שהצטייר בעיני כמי שיודע להתנהל בטבעיות במצבים מגוונים בחיים. (עמ' 33)

משפט אחד. עכשיו ברור למה הכוונה באורך נשימה?

Carlo Carabba, Come un giovane uomo, Marsilio

הביקורת הזו נכתבה במסגרת פרס הסטרגה 2018, עוד בנושא:
פרס המכשפה 2018
הערב כבר מחר
אמא של אווה
אני נשארת כאן

דם נכון

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אחינועם  ביום 22 במאי 2018 בשעה 3:15 pm

    תודה !

  • דפנה  ביום 22 במאי 2018 בשעה 5:23 pm

    נפלא. את הפוסט שלך גמעתי ברצף. את זרם התודעה שלו… ובכן… עד שהגעתי לאמצע המשפט שכחתי מזמן את תחילתו, ועד סופו שכחתי בכלל מה אני קוראת…

  • edy7000  ביום 11 ביוני 2018 בשעה 6:56 pm

    תודה על הסקירה המנומקת, כיף לקרוא כתמיד! רק שאלה אחת, שכולה סקרנות: למתרגם מותר לקטוע משפט שהמחבר בחר לכתוב ככה? עולה לי לראש סאראמאגו עם משפטים חוצי-כפולות-עמודים, שלו היה נקטעו ספריו היו פחות סאראמגו. ממה שכתבת על עורכת התרגום אני מסיק שזה נהוג ושככה עושים (ייתכן שאפילו סאראמגו קוטע על ידי מרים טבעון?) אבל לא מצליח להבין את הסיבות המצדיקות את הנורמה הזאת.

    • שירלי  ביום 12 ביוני 2018 בשעה 9:20 am

      שאלה מצוינת. שפות לא נבדלות זו מזו רק באוצר המילים אלא גם במבנים התחביריים. יש שפות שנוטות למשפטים ארוכים ומרובי פסוקיות (למשל איטלקית וגרמנית) ושפות שמעדיפות משפטים קצרים ופשוטים יחסית (אנגלית ועברית). חלק ניכר (יש שיאמרו רוב) מעבודת התרגום עוסק בהתאמת המבנים התחביריים. לפעמים נוטים להיצמד יותר למבנה של שפות המקור (אדקווטיות בשפה המקצועית) או להעדיף את המבנים של שפת היעד (קבילות). ההחלטות הללו תלויות תקופות ואופנות (נורמות בשפה האקדמית) ומשתנות מספר לספר ובהתאם לסגנונו של המתרגם.
      המשפטים הארוכים טבעיים לקוראי האיטלקית, הם רגילים אליהם וקוראים אותם ללא מאמץ מיוחד, לעומת זאת קוראי העברית שיתקלו במשפט ארוך ומורכב עלולים להיתקע, ולהיאלץ לקרוא אותו מספר פעמים כדי להבין אותו. לכן הנטייה כיום היא לא להקשות יותר מכפי שהסופר הקשה על קורא המקור, ולחתוך משפטים ארוכים בתרגום. אבל יש לא מעט יוצאים מהכלל, במיוחד כאשר התחושה היא שמדובר בבחירה מכוונת של הסופר שחריגה גם בשפת המקור. כשהבאתי את המשפט הזה לפורום מתרגמים מקצועי מישהו הביא כדוגמה את הסיפור "המוות אינו הסוף" מאת דיוויד פוסטר וואלאס שנכתב בכוונה כולו כמשפט אחד. במקרה הזה המתרגמת (אלינוער ברגר) השאירה אותו משפט אחד ארוך מאוד גם בתרגום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: