רומן לגברת מאת פיירסנדרו פלוויצ'יני

Romanzo per signora di Piersandro Pallavicini

חגיגה! כמעט שנתיים לאחר שסיימתי את התרגום יצא השבוע "רומן לגברת" בהוצאת כתר. לפני שאכתוב עליו כמה מילים משלי אתן %d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aaלספר לדבר בעד עצמו.

אבל תחילה תודה מיוחדת לדניס הרן–בן-דור, עורכת התרגום שברגישות רבה שיפרה את התרגום והעבודה אתה הייתה הנאה צרופה. וכן ליועץ הסתרים שלי לענייני קנאביס שמסיבות מובנות לא אחשוף אותו כאן, אבל בהיותי סחית שמעולם לא החזיקה אפילו סיגריה ביד, תרומתו מוערכת ביותר.

וטיפונת רקע לקטע המובא כאן: הוא מתרחש בפרק השני. הדובר הוא איטלקי קשיש חולה בטרשת נפוצה המעשן חשיש מטעמים רפואיים (אין קנאביס רפואי חוקי באיטליה) בשירותים של מסעדת יוקרה בניס.


"לא קל לחיות כשאתה יודע שעליך למות," אני אומר בצרפתית. אני יושב על האסלה בשירותים של מסעדת לה קוֹֹקי ושואף את העשן, אני מחזיק אותו בריאות, ואז נושף אותו החוצה וחוזר על המשפט הזה. הקול שלי נעשה נמוך כשאני מעשן. יש לי ספקות לגבי הדקדוק, הצרפתית שלי מימי התיכון. בכל אופן, הקול שלי נמוך והנימה משועממת. הסגנון של ווֹלבק. אב הטיפוס של הסופר הצרפתי הציני והספקן. בין שאיפה לשאיפה הוא לועס את הפילטר של הסיגריה, ואז באותו קול חלול הוא עונה תשובות בנות הברה אחת לשאלות אינסופיות על משמעות החיים. אני לא מת על מה שהוא כותב, יש חלקים שאפשר לצלוח ויש חלקים משעממים כמו מחרוזת תפילות. אבל נימת הדיבור שלו מדהימה.

"לא קל לחיות כשאתה יודע שעליך למות," אני חוזר, כאילו הייתי אני המחבר של החלקיקים האלמנטריים. אני צוחק ללא סיבה, מגלגל בין הלשון והחך את צליל הקלישאה. גם אני יודע שעלי למות, כמו כולם. אז מה? לא ידעתי את זה כבר לפני ארבעים שנה? איזו משמעות יש לידיעה שסביר להניח שמספר השנים עד מותי קטן יותר ממספר השנים שכבר חייתי?

בכל מקרה, למי אכפת? נכון לעכשיו אני עליז, דעתי קלה. אובייקטיבית, התכווצויות השרירים בידיים וברגליים נעלמות בהדרגה כשאני מעשן חשיש. אובייקטיבית, המוות הוא עניין הרבה יותר רחוק לאחר העישון. בינתיים אני יכול ליהנות מהארוחה, מניס, מהערב. אבל אני לא איזה פורק עול, בסדר? אני רוצה להבהיר את זה. התחלתי לעשן אחרי גיל 70. לפני כן לא עישנתי בכלל, אפילו לא סיגריות, וכעת את הדברים האלה שממולאים בחשיש. צינגלה. נו, צינגלה או לא, אני לא פורק עול. וגם לא הולל. אני סתם איש זקן וחולה.

…….

אני שמח ורגוע בבית השימוש של לה קוקי. לפחות עד עכשיו הייתי רגוע. מפני שמישהו נכנס לשירותים. מישהו שוטף את הידיים. סוגר את הברז. ואחר כך מרחרח את האוויר כמו כלב ציד בעקבות פסיון.

"מֶרְד!"

הכלב מסתער על דלת התא שלי ומגרד אותה בחמת זעם.

"בלי חשיש במסעדה שלי! בנאדם: אתה מ-בין? בלי ח-שיש!" הוא צועק בצרפתית.

בלי חשיש, חברים. איך לא. אני ממשיך ליהנות ללא חשש. נשארו לי עוד כמה שאיפות, בהוראת הרופא, למה שאמרֶה את פיו? לפי הקול זה הטיפוס ששירת אותנו במסעדה. המנהל? הבעלים? אלסנדרו, הבן שלי, המליץ לנו על לה קוקי. הוא המליץ גם על מלון אטלנטיק, ארבעה כוכבים, 89 אירו לחדר, מיקום מרכזי וחנייה קרובה. אלכס אומר שהוא מוצא את המלונות ואת המסעדות באינטרנט. מי יודע אם שם הוא גם מוצא את התרופה האלטרנטיבית שלי.

יהיה מה שיהיה, לה קוקי בסדר גמור, האוכל בניס זאת חתיכת משימה. תשעים וחמש מבין מאה מסעדות הן מלכודות תיירים, עגומות ויקרות מחץ, ומגישים בהן מנות מזעזעות של דגים קפואים וירקות מקופסאות שימורים. "מטבח פיוז'ן" כתוב בחוות הדעת של הגולשים על לה קוקי, על פי הבן שלי. מה זה משנה מי הגולשים ומה חוות הדעת שלהם? בכל אופן, הכול טוב. לא קר במסעדה, הכיסאות נוחים, יש מרווחים נוחים בין השולחנות, המוזיקה לא רועשת. אבל הבנאדם שמוק.

"תירגע…" אני אומר בצרפתית, כפי שוולבק היה אומר. אני נותן לו להתייבש מחוץ לדלת. הוא דופק, מרחרח, ופולט ביטויים צרפתיים אותנטיים כמו "מֶרְד" ו"פּוּטָה". אני לא שם זין. כשאני מסיים אני קם, זורק את הבדל לאסלה, ונותן ניעור ביטחון אחרון לאותו סמרטוט עור רך שיש לי במקום בולבול. אני מוריד את המים ורוכס את המכנסיים. אני יוצא בנחת.

לא, אני לא אחד מהצעירים האלה עם החברָה שגודשים את המסעדה, הפרצוף של הטיפוס לא יסולא בפז. הוא לא יודע אם לצחוק או להתנצל. הוא לא יודע אם להגיד שזאת טעות שלו או, "נו, טוב, זה לא רציני". בגיל 73 אם אתה מסופר היטב, מגולח למשעי, לובש סוודר כחול מכופתר ומכנסי צמר גמלים, אפילו אם הידיים רועדות לך, אתה יכול לעשות כל מה שבא לך. אף אחד לא יגיד לעולם מילה לאדון קשיש כמוני. אני פושט את זרועותי ומדבר איטלקית. אני מורה מאוכזב מול תלמיד ששוב נשאר כיתה.

"מה העניין? אי אפשר להשתמש בשירותים בנחת?"

הוא לא יודע לאן להסתכל.

"אפילו בשירותים לא עוזבים אותך בנחת, לאף אחד לא אכפת בן כמה אתה," אני מדקלם, ומניד את ראשי במרירות.

"איפה 'והדרת פני זקן',"  אני ממשיך לדקלם, ומגרד בחדווה קלישאות מתחתית החבית בעודי שוטף ידיים.

"סליחה מסייה. אני מתנצל."

הוא לא סתם מתחרט, הוא שבור. אולי הוא מבין קצת איטלקית או שהספיקה לו הנימה שלי. אני מניח יד על כתפו. מישיר מבט לעיניו. אני צוחק בלי סיבה. תופעות הלוואי של הקנאביס. אני רוכן על אוזנו כאילו כדי לגלות לו סוד.

"ילדי היקר… ויוָוה לָה פראנס! תחי צרפת! ויווה לה ליבֶּרטֶה! תחי החירות!", אני לוחש, כפי שהיה לוחש וולבק.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודליה  On 10 בפברואר 2017 at 10:23 am

    שירלי יקרה –

    אני שמחה להבין שרק לחינם דאגתי לך לאחרונה כשחשתי שכמו התערבבו אצלך "נאלמת ונעלמת".
    אני מקווה שתסכימי להחליף איתי את הספר שמתואר לעיל למשל בכ"י ממוחשב כמובן, שסיימתי לכתוב ממש לא מזמן – ואשר נקרא לע"ע בשם הקצת משונה ,"מסע לסאה" .

    בברכה רבה בכלל ולאוהבי אילנות ונטיעות -בפרט ,

    עדה (אודליה)

  • שלומית לוי  On 10 בפברואר 2017 at 6:50 pm

    מעניין. אחפש ואקרא . (הצחקת אותי בהקדמה "בהיותי סחית"… וולקאם טו דה קלאב)

    • שירלי  On 12 בפברואר 2017 at 10:21 am

      תודה, אני מקווה שתיהני. ורק כדי להסיר ספק: זה ממש לא ספר על חשיש, אם כי הוא קיים שם ומדי פעם מניע את העלילה.
      בחרתי את הקטע כי הוא מאפיין בקצרה את הדמות הראשית, שקצת התאהבתי בה 🙂

  • daphna  On 19 בפברואר 2017 at 9:59 am

    מאוד אהבתי את הספר (למרות שהקטע שבחרת דווקא לא משך…). בספר מוזכרים הרבה סופרים ועכשיו יש לי עבודה – לחפש אם יצאו תרגומים שלהם בעברית. אני איטליופילית אבל קשה לי לקרוא באיטלקית. אשמח לקרוא עוד ספרים בתרגומך.
    את מי היית מלהקת לסרט לפי הספר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: