ליידי צ'טרלי האיטלקייה

 

עטיפת ספרו של לורנס "ים וסרדיניה"

עטיפת ספרו של לורנס "ים וסרדיניה"

יש ידיעות שגם אם הן נוגעות רק באופן רופף לספרות איטלקית קשה לי להתעלם מהן. כך למשל הידיעה שפורסמה היום בשבועון האיטלקי "פנורמה". הם מדווחים על ספר שיצא לאחרונה בבריטניה וטוען שהדמות הנשית ב"מאהבה של ליידי צ'טרלי" מאת ד.ה.לורנס מבוססת על אשה אמתית בשם רינה סקר. הגב' סקר הייתה אשתו של העורך של ד.ה. לורנס, ומה שחשוב יותר, היא היתה ממוצא איטלקי. העיתונאי ריצ'רד אוון מסתמך על מכתביה, על העובדה שהייתה נשואה לגבר נכה, ועל בגידותיה החוזרות ונשנות. ב"פנורמה" לוקחים את הנושא עוד צעד קדימה ומסכמים:

"לעת עתה מוצאה האיטלקי של ליידי צ'טרלי הוא בגדר השערה בלבד, אבל אם הוא יאושר, נוכל להיעזר בו כדי להבין את מקורות הרומן שנולד ונכתב בטוסקנה, ונוכל להחשיב אותו גם קצת שלנו."

ולמה אני משועשעת? בשלבים האחרונים של העבודה על "האם" של גרציה דלדה גיליתי את היחס המיוחד שהיה ללורנס לאיטליה. הוא ידע איטלקית ושהה תקופה לא קצרה באיטליה, כולל בסרדיניה בה מתרחשת עלילת "האם". הוא הרגיש קרוב מספיק למקום ולתרבות כדי לכתוב את פתח הדבר למהדורה האנגלית של הספר שיצאה לאור בלונדון ב-1928. היה לי מוזר מאד לקרוא בסוף 2013  ביקורת שנכתבה בשנת 1928, כאשר קולוניאליזם לא היתה מילה גסה, ולג'נטלמן אנגלי היה טבעי לדבר בנשימה אחת על אנשי הכפרים והדרואידים ביערות סרדיניה. עורך הספר, ארז שוייצר, תהה האם יש מקום לפרסם טקסט כל כך מתנשא ולא פוליטיקלי קורקט בימינו. בסופו של דבר נראה שהמאמר בכל זאת מוסיף פרשנות מעניינת לספר, והוא נכלל בספר הדיגיטלי של אינדיבוק.

השבוע פרסם ירין כץ, בעל הבלוג "קורא בספרים", ביקורת על "האם". כקורא חרוץ ויסודי הוא קרא גם את המאמר של ד.ה.לורנס, וכנראה גם הוא השתנק קלות:

"אני חייב להודות שאחרית הדבר של לורנס, היא אחד הדברים המשונים שקראתי בתוך ז'אנר "אחרית הדבר". הטקסט מלא בטון פאסיבי-אגרסיבי שמחמיא לדלדה תוך כדי הקטנתה; … אבל אולי דווקא בגלל זה מדובר באחרית דבר מעניינת. היא מרגיזה, ומציעה פרשנות קולניאליסטית ומרחיקת לכת, עד שהקורא חוזר להרהר בכל מה שקרא לאורך הנובלה, מתוך נסיון לסתור את טענותיו המקוממות של לורנס."

ואני טוענת שמעבר לפרשנות של "האם" מעידה אחרית הדבר על לורנס עצמו בעיקר. כנראה שכל אחד קורא מהרהורי לבו במבחן רורשאך של הספרות.

תודה רבה לירין כץ על הביקורת המחמיאה ל"האם" ועל הקישור לסרטון בעקבות הדיון הקצר שלנו בפייסבוק.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ירין כץ  On 31 במאי 2014 at 12:12 am

    תודה רבה שירלי! לפעמים צריך דעות וניסוחים מרגיזים כדי לעורר חשיבה.
    בדקתי עכשיו בויקפדיה, ואני רואה שאת פרס הנובל היא דלדה קיבלה ב1926, כלומר לורנס היה מודע אליו כשהוא החמיא לה על קטנותה. לפי מה שאני רואה לו לא היה נובל. אולי זה בסך הכל קנאת סופרים פשוטה? לא יודע.

    • שירלי  On 31 במאי 2014 at 9:18 am

      אין ספק שלורנס היה מודע לנובל של דלדה, אני חושדת שהנובל בשנת 1926 היה המניע להוצאת המהדורה הבריטית ב-1928. המהדורה האמריקנית יצאה לאור כבר בשנת 1922, והמהדורה הבריטית היא בעצם אותו תרגום בתוספת פתח דבר של ד.ה.לורנס.
      אבל אני לא הייתי מסיקה כל כך מהר שקנאת סופרים עומדת בבסיס הביקורת של לורנס. אני לא יודעת כיצד מתקבלות כיום ההחלטות בוועדת הפרס, אבל כפי כנראה ב-1926 היו הרבה שיקולים "חוץ ספרותיים", לין גונזברג טוענת שבאותה שנה נקבע מראש שהזוכה יהיה איטלקי ומוסוליני עצמו לא טמן את ידו בצלחת… מעבר לכך אחוז זעיר מהסופרים זוכים בפרס נובל, כך שאם נפסול מראש ביקורת של סופרים-שלא-זכו על סופרים-שכן-זכו כמעט אף אחד לא יוכל לבקר זוכי פרס נובל.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: