ארכיון חודשי: מרץ 2014

סיון בסקין כותבת על התופת

הבוקר התפרסם במוסף ספרים של הארץ מאמר של סיון בסקין על התופת של דנטה אלגיירי.

בסקין תוהה כיצד הצליח דנטה לברוא יצירה נשגבת מתוך הרפש של פירנצה הימי-ביניימית. שהרי היצירה הגדולה שזכתה לתהילת עולם היא גם יצירה אישית מאד של דנטה הממורמר שפורק את זעמו על שכניו לשעבר – אבל עושה זאת במפגן מרהיב של גאונות פואטית.

ויליאם בלייק, "תופת, סופת אוהבים"

ויליאם בלייק, "תופת, סופת אוהבים"

המאמר של סיון בסקין מצוין ואני ממליצה מאד לקרוא אותו. העילה לכתיבת המאמר, תרגום חדש של יואב רינון בלווית פירוש של לואיזה פרטי קואומו, נדחקת לשתי פיסקאות בסוף המאמר. איני יכולה אלא להסכים עם ההערות של בסקין: המהדורה הדו-לשונית מדוייקת מאד וכלי עבודה משובח למתרגמים (הכרך לא מתרחק משולחן העבודה שלי מאז קניתי אותו חמש דקות לאחר שיצא), והיופי הפואטי של המקור לא נשמר.

את ההמחשה הטובה ביותר לכך קבלתי לפני חודש בערב ההשקה של התרגום והפירוש. השחקן דורון תבורי קרא שני מזמורים מתוך התרגום החדש. הוא עשה מעשה שלא יעשה והתוצאה היתה נפלאה: הוא התעלם לחלוטין מהמשקל, החריזה והחלוקה לשורות ובתים. הוא התעלם מכל מה שהופך טקסט לשירה וקרא את המזמורים כפרוזה לכל דבר. פרוזה חיה בועטת ומרתקת.

————–

תוספת מאוחרת: לפני שלוש שנים פרסמתי סדרת רשומות על תרגומים קודמים של הקומדיה האלוהית לעברית, למי שמעוניין לקרוא עוד  בנושא.

פרק ראשון – מבוא ותרגומים לשפות אחרות

פרק שני – השפעה על החברה היהודית ועיבודים לעברית

פרק שלישי – תרגומי הקומדיה לעברית

פרק רביעי – השוואת תרגומים

פרק חמישי – סיכום

מלים שמנסות לגעת – אימהות

לפני שבועיים השתתפתי בתוכנית הרדיו "מילים שמנסות לגעת" בהנחייתה ועריכתה של ענת שרון-בלייס (יש קישור בסוף הרשומה).

התכנית הוקדשה ליצירות ספרות העוסקות באימהות, וראו אור כספרים דיגיטליים. השתתפו בתוכנית הסופרת והמשוררת ריקי כהן, שערכה  את אסופת הסיפורים "אצלכם זה בוכה?" (בוקסילה), הסופרת גאולה שינה עם הסיפור "מרתף הבלט" מתוך אותה אסופה והנובלה "תמרה" (בוקסילה), ואני כמתרגמת הנובלה "האם" של גרציה דלדה (אינדיבוק).

"הסיפורים השונים מציגים אימהות שונות – הן נותנות הכל אבל בו בזמן הן גם עשויות לשקר ולבגוד בילדיהן, הן מבקשות להמשיך ולהיות אדם, שנפשו אינה מתפוררת בשל ציפיות חברתיות, הן נעות בין כח לחולשה, ולמעשה למרות השינויים הטכנולוגים והחברתיים, הרי מה שהעסיק את גרציה דלדה לפני מאה שנים ממשיך להעסיק את הכותבות היום, כשהגיבורות שלהן ממחישות את האפשרות והאי-אפשרות של האימהות." (ענת שרון-בלייס)

ההשתתפות בתוכנית אילצה אותי לחשוב על הנובלה מהזווית האימהית, לכאורה הדבר המתבקש לאור שמה, אך אני נטיתי לראות את הנובלה כסיפור של מחויבויות סותרות, ופחות כסיפור של אימהות. מוזר למדי בהתחשב בכך שמעולם לא ראיתי את האימהות כצורך קיומי, אלא  כבחירה אישית מודעת, שיש לה יתרונות, אבל גם מחיר. ובכל זאת קיבלתי בקלות רבה מדי את תפיסת העולם השמרנית בנובלה. האימהות בנובלה היא קשר סימביוטי חונק. הגיבור הוא גבר צעיר, בוגר לפי כל קנה מידה, אבל ממשיך להתחבא מתחת לסינרה של אמו. האם מצידה לא משחררת אותו, גם כאשר היא מודעת לסבלו ומזדהה עמו. בניגוד לתפיסת האימהות שהציגו הכותבות בנות ימינו, אימהות הבוחנת את עצמה ואת מקומה, האימהות אצל דלדה מובנת מאליה ולא מוטלת בספק. זו אימהות טוטלית המגדירה את הדמות. ל"אם" יש שֵם, מריה מגדלנה, אבל לא היא ולא הקול המספר לא מתייחסים אליו: היא תמיד האֵם, או אמו של הכומר. זו הזהות שהחברה ייעדה לה וזה המקום שבו היא מגדירה את עצמה, לכן היא גם לא מסוגלת, באמת ובתמים לא מסוגלת, לשחרר את בנה.

תוך כדי הקלטת התוכנית נזכרתי בסיפור קצר איטלקי אחר, בעל אותו שם בדיוק: "האם" של נטליה גינזבורג. הסיפור של גינזבורג נכתב כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, בסביבה עירונית ומתקדמת. גם שם יש אלמנה צעירה, אבל בניגוד לאם אצל דלדה, היא מנסה להמשיך את חייה העצמאיים, לעבוד ולממש את נשיותה. היא לא רוצה לקבל על עצמה את הזהות האימהית כזהות יחידה המגדירה אותה. אבל זו הזהות היחידה שהסביבה מוכנה לתת לה, ואם תדחה אותה לא יישאר לה יותר מקום בעולם. לגינזבורג נימה אחרת לגמרי, היא מסתכלת מבחוץ מדווחת בלשון קרה על המאורעות. זהו אחד הסיפורים המרגשים ביותר שקראתי, אני חולמת כבר שנים לתרגם אותו לעברית, ומקווה שהוא אכן יתורגם (יש עליו זכויות יוצרים לעוד חמישים שנה בקירוב), ועדיין הוא צף בזיכרוני רק תוך כדי השיחה (בעקבות הערה של ריקי). מוזר.

השיחה היתה מעניינת ונאמרו בה עוד דברים רבים, גאולה שינה וריקי כהן הציגו אימהות עכשווית מזווית ילדית ומזווית נשית. ענת שרון-בלייס היא קוראת רגישה ושאלותיה נגעו בליבתה של כל אחת מהיצירות. בנוסף קוראת כל אחת מאתנו קטעים קצרים מהיצירות.

התוכנית שודרה הבוקר ברשת א' ותשודר בשידור חוזר ביום חמישי הבא, 20.3.14, בשעה 07:00.

בינתיים ניתן להאזין לה באחד מהקישורים הללו: באתר של ענת שרון-בלייס או באתר של קול ישראל.

וכמובן, תודה רבה לענת על ההזמנה להשתתף בתוכנית ועל ההנחיה והעריכה המשובחות!

ראיון בקורא בספרים

המתקפה נמשכת. וזה עוד לא הסוף. עכשיו הגענו לשלב שיתופי-הפעולה-הבין-בלוגיים.

אני משערת שהבלוג "קורא בספרים" של ירין כץ מוכר לרוב חובבי הספרות כאן. אם לא, זאת הזדמנות להמליץ עליו (יחד עם הבלוג המשלים "הרפובליקה הספרותית" של עדנה אברמסון). ירין כותב ביקורות ספרים, מפרסם סיפורים (באישור ההוצאות), מארח סופרים ומשוררים, ומפרסם בחריצות דוח שבועי על ענייני ספרות בארץ ובעולם, כייפי מאוד.

ירין הציע לי להתראיין אצלו לרגל תרגום והוצאת הספר הדיגיטלי "האם". מסתבר שהוא קרא את הנובלה, אפילו את התוספות (אחרית דבר שלי והקדמה של ד.ה.לורנס) ושלח רשימת שאלות מעמיקה. כזו שלא השאירה לי ברירה אלא לענות באריכות. אני דווקא בסדר כרגיל, אני מרחמת על קוראי הבלוג שלי, ומשתדלת לא להעמיס אותם ברשומות ארוכות מדי. אבל שם זה לא הבלוג שלי, והוא שאל. בקיצור התפרעתי, ארוך, ראו הוזהרתם.

הראיון כאן.

על מה עניתי: על סופרי הווריזמו, על גרציה דלדה כאשה סופרת, על האתגרים בתרגום, על ספרות איטלקית עכשווית, על ספרות דיגיטלית, על ספרות עברית באיטליה, והמלצות על ספרים אהובים, לא כולם איטלקיים.

תודה רבה לירין, שאפילו הוסיף תמונות מתאימות, אם כי אחת יותר מדי. נאלצתי לשלוח לו תמונה, ואחרי ארבע שנים במחתרת נחשפו פני.

צילום: אסנת סגינר-שורק

צילום: אסנת סגינר-שורק