איטליה הפשיסטית – בנימין נויברגר

דיקטטורות: איטליה הפשיסטית; יחידות 2-1, בנימין נויברגר , האוניברסיטה הפתוחה

הפעם לא ספרות יפה ולא תרגום, אלא ספר עיון\לימוד בעברית. הגעתי אליו די במקרה, המהדורה המקוונת פתוחה לקריאה בחינם (לאחר הרשמה קצרה לפא"ר, הם לא מטרידים בהמשך), אבל אני הפקתי את מירב התועלת מהמהדורה הקולית (שוב, חינמית) שניתן להוריד לנייד ולהאזין לה תוך כדי ריצה או שטיפת כלים. הודות לספר הקולי הזה הצלחתי בשבוע שעבר לסיים מטלה מאוסה במיוחד שאני מתביישת לכתוב כמה זמן דחיתי אותה.

הספר סוקר את הפשיזם האיטלקי מתחילת דרכו ועד לנפילתו. איטליה של תחילת המאה העשרים היתה מדינה מפולגת, למרות האיחוד באמצע המאה ה-19 נשארו פערים גדולים בין המעמדות והמחוזות השונים. הצפון היה מתועש יחסית ומפותח בעוד בדרום היה החקלאי סבלו מעוני קשה. "הבעיה הרומית", מחלוקת הריבונות בין הכנסייה למדינה, לא נפתרה עדיין במדינה שרוב תושביה מאמינים אדוקים. גם הדמוקרטיה היתה רופפת, מכיוון שזכות הבחירה ניתנה רק לגברים מעל גיל 25 יודעי קרוא וכתוב רק אחוזים ספורים מהאוכלוסייה השתתפו בבחירות והשלטון הוחזק בידי המעמד הגבוה שידע להפיק ממנו את המרב (כלומר שחיתות ממוסדת).

"הפשיזם, עם מעשי האלימות שלו, עם הטרור שלו, עם פולחן המוות שלו, נעשה לאפשרי רק בעטיה של המלחמה." (הסופר האיטלקי אניאציו סילונה, שם עמ' 23)

איטליה לחמה במלחמת העולם הראשונה לצד בנות הברית, לאחר שהפרה את הברית שלה עם גרמניה ואוסטריה. לאחר המלחמה השתנתה המפה הפוליטית, לצד המפלגות הישנות (ליברלים, דמוקרטים, רדיקלים ורפורמיסטים) הופיעו מפלגות חדשות, הבולטות ביניהן היו ה"פופולרי" הקתוליים והסוציאליסטים. הסוציאליסטים באיטליה  דיברו בלהט על מהפכה, אך בפועל עשו מעט למענה. הם התנשאו מעל המוני העם והחיילים המשוחררים והצליחו בעיקר להפחיד את אנשי הסדר הישן ובכך לסלול את הדרך לפשיזם. בנוסף הם גם היו מפוצלים (רפורמיסטים, מקסימליסטים, מינימליסטים, קומוניסטים) ונלחמו זה בזה ללא הרף.

"לא היה זה הפשיזם שניצח את המהפכה, היתה זו מפלת המהפכה שהביאה לעלייתו של הפשיזם ולניצחונו" (ההיסטוריון אנג'לו טסקה, שם עמ' 33)

בשלב זה אעצור את הסקירה ההיסטורית, ואמליץ שוב לקרוא או להאזין לספר, הוא הרבה יותר מוצלח מהסיכום השטחי שאני מסוגלת להביא כאן. אדגיש רק כמה נקודות שהיו מעניינות במיוחד לדעתי:

המתח בין ימין ושמאל כלכלי בפשיזם האיטלקי. בניטו מוסליני היה מנהיג סוציאליסטי רדיקלי בתחילת דרכו. הוא עבר מחנה, אך לא הפך מיד את עורו. הפשיזם מעולם לא היה סוציאליזם, אבל במצע ה'פשיזם של השעה הראשונה' נכללו גם הסעיפים הבאים:

  • חוק המגביל את יום העבודה לשמונה שעות לכל העובדים
  • שכר מינימום
  • העברת האחריות להפעלת התעשיות והשירותים לידי ארגוני פועלים, הכשירים לכך מבחינה מוסרית וטכנית.
  • תיקון הולם של חוק התעסוקה במה שנוגע לביטוח מחלה וזקנה והורדת גיל הפרישה מ-65 ל-55.
  • הטלת מיסוי כבד ופרוגרסיבי על הון, אשר תתבצע בצורת הפקעה חלקית אך משמעותית של כל סוגי הנכסים
  • עיקול כל הנכסים השייכים למוסדות דתיים וביטול כל ההכנסות הנלוות למעמד הבישופות

(שם, עמ' 48-49)

הסעיפים "החברתיים" הללו משכו אליו את המעמדות הנמוכים ובתוכם חיילים משוחררים שלחמו במלחמת העולם הראשונה ושבו הביתה למצוקה כלכלית קשה ותחושה שבעלי ההון התעשרו עוד יותר במלחמה. במאמר מוסגר, הנטייה לערב בין נטיות לאומיות ושוויון חברתי מוכרת ממקומות רבים, וגם באיטליה צצה כבר בתקופת האיחוד (ריזורג'ימנטו 1861). הסחף ימינה החל בזכות התמיכה של בעלי ההון אשר ראו בפשיזם, בצדק, מכשיר לפרוק השמאל. מוסוליני אשר האמין בפוליטיקה מקיאבלית, כלומר כזו המקדשת את האמצעים למען השלטון, נסמך יותר ויותר השמרנים ובעלי ההון וחיזק את האגף הימני של המפלגה הפשיסטית. גם פעולות למען העם לכאורה נותבו למקום בו יועילו לאליטות הישנות, כך למשל באמצע שנות העשרים הונהגה באיטליה "כלכלה קורפורטיבית" שבה מנהלים את המפעלים והאחוזות הפועלים והבעלים ביחד. אולם הקורפורציות הפכו למכשיר אשר עִקֵּר את אירגוני הפועלים מכוחם והשאיר את כל הסמכויות בידי הבעלים: "למעשה היה זה קפיטליזם שהציג את עצמו כאנטי קפיטליזם או כקורפורטיזם" (שם, עמ' 173).

השתלטות של  מיעוט לא דמוקרטי על רוב דמוקרטי בחסות הדמוקרטיה. המקרה האיטלקי הקדים ב-11 שנה את העלייה המפורסמת של היטלר לשלטון. השנים שלאחר מלחמת העולם היו קשות כלכלית והממשלה לא היתה יציבה, אך דווקא בשנת 1922 החלה הכלכלה להתאושש והשמאל והמרכז החלו להתאחד כנגד הפשיזם, אשר באותה עת החזיק בפחות מ-7% מהמושבים בפרלמנט. על רקע זה התארגן באוקטובר 1922 "המצעד על רומא", מצעד של 50,00 לובשי חולצות שחורות מנפולי לרומא שנועד לכאורה לתפוס את השלטון. המצעד הצליח להבהיל את המלך, שאהד את הפשיסטים בעצמו ובנוסף חשש שהצבא לא יסכים לפעול כנגדם, בעקבותיו הטיל המלך על מוסוליני להקים את הממשלה הבאה. למרבה האירוניה צעד זה התקבל בברכה על ידי לא-פשיסטים רבים, בתוכם גם ליברלים וסוציאליסטים, אשר האמינו שניתן יהיה למתן את מוסוליני על ידי העברת השלטון לידיו.

גבריאלה ד'אנונציו עורר את סקרנותי בעבר, שהרי לפני היותו מנהיג פשיסטי היה סופר ומשורר שכתב יצירות בעלות ערך. הוא היה מועמד לפרס נובל לספרות בשנת 1926, אבל אורח חייו הראוותני הניע את השופטים להעדיף לבסוף את גרציה דלדה הצנועה. מעט מאד מיצירתו תורגם לעברית, ופעם או פעמיים כבר שקלתי לתרגם סיפור שלו לבלוג, אבל עד כה לא התגברתי על הרתיעה מתרומתו לפשיזם. ד'אנונציו (1863-1938) נולד במשפחה של בעלי קרקעות,  והחל לפרסם שירים כבר בגיל 17, בהמשך כתב גם רומנים, סיפורים, דרמה ועבד כעיתונאי.  הוא הושפע מניטשה והיה ידוע באורח חייו הנהנתני, שכלל מאהבות רבות מספור ומלתחה עשירה במיוחד, אורח חיים שהשתקף בכתיבה היצרית. במלחמת העולם הראשונה השתתף כטייס ונחשב לגיבור לאומי. לאחר המלחמה עמד בראש אלו שֶׁמָחו על ה"ניצחון שהושחת" וה"סכין בגב" שנעצו הפוליטיקאים כאשר חתמו על הסכמים ותרניים מדי. העיר פיומה הפכה לסמל המאבק שלו, כיום נקראת העיר רייקה והיא חלק מקרואטיה, אך באותה עת היתה מחצית מאוכלוסייתה איטלקית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נשארה פיומה מחוץ לגבולות איטליה ובשנת 1919 יצא ד'אנונציו בראש 15,000 מתנדבים ל"מצעד על פיומה".  בסיוע לוגיסטי של הצבא הצליחו  ד'אנונציו ואנשיו להשתלט על פיומה ולכונן בה למשך יותר משנה משטר פשיסטי זוטא, מדינונת פשיסטית ראשונה אשר ד'אנונציו עצמו היה ה"דוּצֶ'ה" שלה.

Boccioni; The City Rises, 1910

העיר נעורה, אומברטו בוצ'וני

הפוטוריזם היה תנועה אמנותית פוליטית שנוסדה בשנת 1909 על ידי פיליפו תומאסו מרינאטי. ציורי האמנים בקבוצה בולטים בצבעים העזים ובנושאים החדשניים לתקופתם: נוף עירוני ותעשייתי. היתה זו  אליטה צעירה שהיתה בו זמנית אנטי-ממסדית ולאומנית, שילוב יוצא דופן. הם תמכו בקידמה (העתיד, וזה מקור שמם) ובקרבה לטבע, הם העריצו את הכוח והגבורה וסלדו מהרפיסות של העולם הישן. הפוטוריסטים תרמו לעיצוב האידאולוגיה הפשיסטית, המנשר הפוטוריסטי שפרסמו בשנת 1909 הוא טקסט חריג, במיוחד כאשר זוכרים שמדובר בקבוצת אמנים. הנה משפטים ספורים ממנו:

"כיוון שהספרות שיבחה עד כה את היציבות כבדת הראש, את ההתפעלות ואת השינה, אנו רוצים לשבח את התנועה התוקפנית, את חוסר השינה היוקד מחום, את צעד הריצה, את קפיצת המוות, את סטירת הלחי ואת מהלומת האגרוף.

אנו מכריזים שלתפארת העולם נוסף יופי חדש: יופי המהירות, מכונית המירוץ על שלדתה המעוטרת בצינורות שמנים דמויי-נחשים שנשימתם מאיימת להתפוצץ… מכונית זו יפה יותר מ[הפסל המפורסם] "ניצחון סאמותראס".

אנו רוצים להכחיד את המוזאונים, את הספריות, להילחם במוסריות, בנשיות, בכל מורך לב תועלתני ומעשי.

למבוגרים שבנו לא מלאו עדיין שלושים שנה; על כן עשר שנים לפנינו לעשות את המוטל עלינו. כשנהיה בני ארבעים יזרקונו-נא צעירים ואמיצים מאתנו לסל, ככתבי יד חסרי שימוש! "

(שם, עמ' 82,85)

אני מחבבת מאד את הציורים הפוטוריסטים, אבל המנשר הזה לא קל לעיכול.

——————–

כאמור אני ממליצה בחום על המהדורה הקולית, איילת טריאסט מקריאה בעברית בבהירות רבה, ההסתייגות היחידה שלי היא מהשיבושים  הרבים בהגיית השמות האיטלקיים (מקומות ואנשים) אשר אין אפילו אחידות בהגייתם.

בסרטון מרצה המחבר, פרופ' נויברגר, על מערכת היחסים הנפתלת בין הכנסייה והפשיזם, אחד הפרקים המעניינים בספר. לטעימה בלבד, התוכן זהה לתוכן הפרק, לי אישית היה נוח יותר להתרכז בתוכן בהאזנה תוך כדי תנועה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • asad  On 2 בינואר 2013 at 12:23 pm

    that what i got—https://sso.apps.openu.ac.il/OCWlogin?T_PLACE=http%3a%2f%2febooks.openu.ac.il%2folive%2fODE%2fc10662%2f%3fhref%3dC10662%2f2008%2f01%2f01t

    • שירלי  On 2 בינואר 2013 at 12:29 pm

      קבלת את דף הכניסה לפא"ר (פתיחת אוצרות הרוח). כדי לקרוא את הספר צריך להרשם לפא"ר, האתר המקוון של האוניברסיטה הפתוחה. למיטב ידיעתי ההרשמה קצרה ובחינם.

  • 1234  On 3 בינואר 2013 at 11:57 am

    https://sheilta.apps.openu.ac.il/onlinereg/Step1.aspx?c=1 this is the page–it is not so easy…

    • שירלי  On 3 בינואר 2013 at 12:16 pm

      אני כמובן לא יכולה לתמוך באתר של האוניברסיטה הפתוחה, אני יכולה רק להציע להרשם דרך הקישור כאן: http://www3.openu.ac.il/pls/por/peer.screen ואם זה לא עובד לפנות לתמיכה שלהם.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: