תאוריות בתרגום דרך 'לקסיקון משפחתי' של נטליה גינזבורג – קבילות ואדקווטיות

כריכת המהדורה האיטלקית  מ-2010

כריכת המהדורה האיטלקית מ-2010

גידופי האב, שנזכרו בפרק הקודם, נטועים במקורותיו הגיאוגרפיים והאתניים ומבחינת הקורא האיטלקי הם מְסַמנים הממפים אותו בתוך התרבות והחברה. "Sempio" הוא טיפש בדיאלקט הטריאסטי, המילה אינה שייכת ללקסיקון האיטלקי. לואו מתרגם אותה מילולית "stupid" או "very silly man". וולף ושוסטרמן משתמשות בסלנג שמקורו בתרבותן: "half-wit"ו-"טומטום". תרגום הגידוף השני שהוא משתמש בו "negro" מעניין במיוחד. לואו, בשנת 1967, שאל את המילה והתאים אותה לריבוי באנגלית (negros), אך התעלם מהנופך השונה של המילים באיטלקית ובאנגלית. וולף, בשנת 1997, כבר לא יכלה להתעלם מבעית "התקינות הפוליטית" שמתלווה למילה ותרגמה ל-"Yahoo", שמיוחס למסעות גוליבר של סוויפט. שוסטרמן, השאירה את המילה "נגרו" בעברית והוסיפה הערת מתרגם: "כושי. שימושה כאן על-פי הנהוג בפי יהודי הגיטו באיטליה". אני יכולה להעיד כאן שההערה נכונה, בני משפחתי דוברי האיטלקית מכנים ישוב עלוב "נגרו-מקום" (בדיוק כך, כשהמלה עברית משובצת במשפט באיטלקית), מדובר בקרובים שאינם דוברי עברית והתואר "נגרו" מוצמד למילה העברית (ולמען הסר ספק מדובר בישוב נטול אוכלוסייה שחורה). הדוגמה הזו מעלה את מושג הקבילות (acceptability) אשר מתייחס לכוונה של התרגום להתאים את עצמו לשפת ותרבות היעד (ולכן גם התיאוריה שאליה הוא מקושר נקראת "סקופוס" מלשון מטרה, יעד). הטקסט המתורגם שואף להשתלב בתרבות היעד, ולעיתים אפילו להשפיע עליה דרך התרגום. על פי גישה זו וולף לא יכלה להשאיר את המילה "Negro" בצורתה המקורית משום שאינה קבילה בתרבות היעד. לעומת זאת, בתרבות היעד של שוסטרמן הקישור אל הצד היהודי של גינזבורג רצוי מאד. הדבר בולט במיוחד מכיוון שזוהי הערת המתרגם היחידה בגוף ספר והיא מופיעה בעמוד הראשון. בהתחשב בלשונו המרובדת של הרומאן קשה להניח שזהו המקום היחיד שהצדיק הערת מתרגם ואני נוטה לחשוב שיש כאן הטיה אישית של המתרגמת, אשר מוצאה ממשפחה יהודית בצפון איטליה. כלומר, אפשר לראות את הבחירה התרגומית לאור תיאוריית הסקופוס אשר נותנת מקום לאינדיבידואליות של המתרגם. ניתן להרחיב את הטענה, ולראות בכך לא רק בחירה אישית של המתרגמת אלא הכרעה אידיאולוגית. תרגום הרומן לעברית נושא עימו בעיה עקרונית קשה: גינזבורג מתארת בין המילים את השבר של יהדות איטליה, יהדות אשר היתה מעורה מאד בחברה הכללית אך בכל זאת נפגעה מעלית הפשיזם ומהכיבוש הנאצי, אולם גינזבורג מצניעה מאד את הזהות היהודית, קשה מאד למצוא אצלה תחושת השתייכות יהודית. כפי הנראה גינזבורג לא חשה עצמה יהודיה[1], אך בספריה האחרים הדבר פחות צורם לקורא העברי. יתכן שזו הסיבה שהתרגום לעברית מדגיש את הקשר היהודי, גם כאשר קיים ספק האם הקישור משרת את הטקסט. כדוגמה לכך אפשר לראות את המשפט הלטיני "Nigra sum, sed formosa". זהו תרגום הוולגטה של המשפט משיר השירים "שחורה אני ונאוה". המשפט נאמר ברומן בהומור על ידי נערה עגלגלה, מכיוון ש-"Formosa" משמעו באיטלקית "שמנמנה", ולא "יפה" כמו בלטינית. התרגומים לאנגלית מצטטים את המשפט הלטיני ללא תרגום, אחד מהם מוסיף הערה. גם התרגום לעברית המצטט את המשפט הלטיני אך מוסיף בסוגריים (בגוף הטקסט, לא בהערת מתרגם) את הציטוט בעברית משיר השירים. מכיוון שבעברית התואר הוא "נאוה" נוצר קישור לא הגיוני – לא ברור מדוע נערה שמנמנה מתייחסת כך לעצמה. משחק המילים אובד גם בתרגומים לאנגלית, אך התרגום לעברית מסיט את הקורא לקונוטציה תמוהה אולי בכדי לחזק את הקשר אל המקור העברי לכאורה של הטקסט.

כריכת המהדורה האנגלית מ-1997 בתרגומה של Judith Woolf

כריכת המהדורה האנגלית מ-1997 בתרגומה של Judith Woolf

תרגום אדקווטי נמצא בקוטב השני ביחס לתרגום המדגיש קבילות. זו גישה המעדיפה את תרבות המוצא של הטקסט. תרגום כזה ינסה לשמר מילים, ביטויים ואפילו מבנה משפט של שפת המוצא, גם כאשר הם לא מתאימים ואפילו צורמים בשפת היעד. כלומר, תרגום אדקווטי נוטה לתרגום מילולי, לעיתים עד כדי הפרזה המכונה בלעג "תרגומית". כאמור הרומן בנוי סביב ביטויים פרטיים של המשפחה, אבל באופן טבעי משתמשת גינזבורג גם בביטויים איטלקיים נפוצים, שאינם רק של משפחתה. דוגמה אחת לכך היא הביטוי "fumava come un turco", שמשמעו מעשן הרבה – "מעשן כמו קטר" בעברית. שני התרגומים האנגליים שהשתמשו בביטוי "smoke like a chimney", לעומת זאת התרגום לעברית נצמד לתרגום המילולי של הביטוי: "עישן כתורכי" שאינו טבעי בעברית.

דוגמה נוספת היא הביטוי "dare spago". זהו אחד הביטויים החוזרים הנפוצים ברומן, בעיקר כתלונה של ההורים, האב מתלונן על הבן ג'ינו והאם על נטליה. גינזבורג מפרשת את הביטוי כגרסה משפחתית לביטוי נפוץ יותר באיטלקית "dare corda" (אבל גם הביטוי הפרטי לכאורה נמצא בשימוש כללי). זהו ביטוי תלוי הקשר: הוא יכול להתפרש כמתן חופש פעולה, הרגעות, העלמת עין, עידוד או תשומת לב. מתוך ההקשר הפירוש האחרון הוא ההגיוני ביותר (תביעה לתשומת לב) אבל חוסר הבהירות והשימוש בביטוי פרטי הוביל את המתרגמים לפיתרונות שונים. לואו מתרגם "he never 'unwound' in the sense of relaxing". כלומר, מחליף את הביטוי בפועל יחיד (unwind) ומפרש אותו בצורה חד משמעית, שיכולה להתאים להקשר, אם כי לואו בדעת מיעוט. חוקרת אמריקאית שלא תרגמה את הרומן, אבל בפרשנות הספרותית שלה היא מתייחסת ליחסים בין נטליה לאמה, מתרגמת את הביטוי כ-"incommunicative". וולף בחרה בפתרון יצירתי יותר: היא השתמשה בביטוי הסקוטי "lending a lug" (המילה "Lug"  משמעה ידית, כך שהמשמעות כנראה קרובה ברוחה לחבל – משהו להיאחז בו) והסבירה אותו בעזרת הביטוי האנגלי הנפוץ יותר "Lend an ear", ביטוי שקל להבין את משמעותו. הפתרון של וולף עומד בניגוד לטענה שנזכרה קודם  לגבי נדירות השימוש של מילים ייחודיות בתרגומים. אולם אולי זהו יוצא מן הכלל המצביע על הכלל, ואולי לכן ראתה המתרגמת לנכון להבהיר את הגישה התרגומית שלה במבוא ולהצהיר על הבחירה המודעת שלה להשתמש בדיאלקט סקוטי. התרגום לעברית מעביר את הביטוי באופן מילולי: לתת חוט, או לתת חבל ומוסיף הסבר קצר, שלא קיים במקור, על כך שהכוונה ל"עידוד ותמיכה".

כפי שציינתי קודם לכן הניסיון להסיק מסקנות כוללות על אסטרטגיית התרגום מתוך הדוגמאות, אינו מוצלח ביותר. עם זאת, ניתן לראות שהמתרגמת לעברית נוטה לתרגום מילולי יותר מן המתרגמים לאנגלית. התרגום המילולי מדגיש את תרבות המקור יותר מאשר את תרבות היעד, חוקרים (בעיקר מהאסכולה של גדעון טורי מאוניברסיטת תל-אביב) טוענים שההכרעה בין קבילות ואדקווטיות בתרגום מושפעת מיחסי הכוח בין התרבויות. כאשר תרבות המקור נתפסת כחזקה יותר, התרגום יטה אל האדקווטיות וכאשר תרבות היעד חזקה יותר התרגום יעדיף את הקבילות. כלומר, ניתן לקשר בין הבחירה בתרגום מילולי ליחסים בין התרבויות. במקרה זה ההנחה המובלעת היא שהעושר הלשוני רב יותר בתרבות האיטלקית וההכרות עם התרבות האיטלקית היא אחת מאיכויות הטקסט עבור הקורא העברי, לכן ניתן להיצמד למקור האיטלקי גם על חשבון הבהירות. גם הרקע האישי של המתרגם משפיע על הבחירות, אמנם אין בידי ביוגרפיות מלאות של המתרגמים, אך להבנתי המתרגמים לאנגלית אינם ממוצא איטלקי בעוד שהמתרגמת לעברית ממוצא איטלקי ולכן אולי טבעי יותר עבורה לתת את הקדימות הזו לטקסט (זוהי השערה בלבד ויתכן שאיני צודקת וזוהי בחירה מודעת של המתרגמת).

בפרק הבא והאחרון, על תיאורית אי הוודאות.


[1] "אני יהודיה רק למחצה…אבל תמיד חשבתי כי החלק היהודי שבי בוודאי כבד יותר ומעיק עלי יותר מהחלק שאינו יהודי…אני עדיין טוענת כי אין זיקה בין יהודי ליהודי פרט לזיקה שטחית ביותר, מכיוון שאני חושבת כי כל בני האדם חייבים להשתחרר ממגבלות מוצאם." (מתוך: "קשה לאדם לדבר על עצמו", תרגום מאנגלית יעל עינבר, הוצאת כרמל)

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: