תאוריות בתרגום דרך 'לקסיקון משפחתי' של נטליה גינזבורג – מבוא

ראשיתה של סדרה זו בשיחה ידידותית, די מזמן, במפגש חברתי מהסוג העגום, בה סיפרתי למישהי שאני לומדת תרגום באוניברסיטה והתגובה היתה: "מה? לומדים את זה באוניברסיטה? מה יש ללמוד? xיxיתִי שלנו תרגמה כבר כמה ספרים בלי ללמוד!". באותו רגע לא עניתי דבר, רק הצטמקתי בכמה סנטימטרים, אבל אולי הסדרה הזו, המבוססת על עבודה שהוגשה באוניברסיטה[1], תהיה תשובה מאוחרת. אז קודם כל זה נכון, xיxיתִי תרגמה ואפילו זכתה להצלחה מסחרית לא מבוטלת, לכשרון טבעי יש עדיין מקום בתחום הזה – אבל עדיין יש הרבה מה ללמוד על איך לתרגם ועל מהו תרגום. כי מסתבר שהתרגום הוא תחום שזוכה לעדנה מחקרית ובמסגרת לימודי התרבות נבנו סביבו לא מעט תיאוריות. וכדרכן של תיאוריות, חלקן קרובות יותר לקרקע וחלקן מטיילות בספרות עליונות, אבל הן בהחלט מעניינות ומעשירות, לפחות בעיני. מטרת סדרה זו לנסות ולהנחית כמה מהתיאוריות והמושגים אל הקרקע, ואעשה זאת בדרך החביבה עלי – בעזרת דוגמאות.

לקסיקון משפחתי - עטיפת המהדורה של עם עובד

לקסיקון משפחתי – עטיפת המהדורה של עם עובד

בחרתי רומאן אחד, איטלקי כמובן, מהנה מאד, ושלושה תרגומים שלו וניסיתי להשוות את התרגומים לאור התיאוריות השונות. "לקסיקון משפחתי" היה הספר הראשון של נטליה גינזבורג שתורגם לעברית,  בידי מרים שוסטרמן-פדובאנו בשנת 1988. שני התרגומים האחרים הם תרגומים לאנגלית, של ד.מ.לואו משנת 1963 ושל גו'דית וולף משנת 1997. אבל רגע – לפני הכל – הבהרה: ההשוואה אינה עוסקת  בדרוג, הערכה, מתן ציונים, או כל פעילות דומה. ראשית מהסיבה הפשוטה שקטונתי, ושנית מפני שלא זו המטרה. מטרת ההשוואה היא לשים לב לפתרונות השונים שכל מתרגם בחר בעת התרגום, לכן גם ניתן להשוות בין תרגומים לשפות שונות. אמנם כחלק מהבדיקה יש הסתכלות ביקורתית על התרגומים אבל הנחת היסוד היא שכולם ראויים. את התרגום לעברית קראתי לפני נצח, לפני שהאיטלקית הייתה נגישה עבורי, ונהניתי. את העבודה כתבתי לפני כמה שנים, ובינתיים, ממש עכשיו, יוצאת מהדורה חדשה, משותפת לעם עובד (ההוצאה המקורית שבה התפרסם הספר בארץ) והספריה החדשה, לאחר שמנחם פרי ומרים שוסטרמן עדכנו ותיקנו את התרגום הראשון של מרים שוסטרמן. עדיין לא קראתי את התרגום החדש ומטבע הדברים לא אתייחס אליו (אם כי את הדחיפה לפרסם סוף סוף את הרשימות הללו קבלתי מתמר פלג מהספריה החדשה , ולדבריה מדובר בהבדלים סגנוניים מהותיים מעבר לעדכון ותיקון טעויות). בכל מקרה, בתרגום זה או אחר, זהו ספר נהדר ומומלץ מאד.

ובינתיים, למי שעדיין לא קרא אותו, מבוא קצר. זהו רומאן אוטוביוגרפי בו מתארת גינזבורג את ילדותה ואת משפחתה, משפחה אינטלקטואלית, יהודיה למחצה, בצפון איטליה בתחילת המאה ה-20. אופן הסיפור אינו שגרתי, גינזבורג אינה מספרת על המאורעות, אלא מציגה רצף של משפטים שהיו שגורים בפי בני המשפחה ומתוך הרצף האקראי לכאורה הזה (אבל בעצם מסודר למופת, ואפילו כרונולוגי) נבנה הסיפור. "לקסיקון משפחתי" מעניין במיוחד בהקשר של חקר התרגום מכיוון שמדובר ברומן שבו השפה המדוברת היא הגיבור הראשי באופן מוצהר. הרומן בנוי סביב אמרות, משפטים, קטעי משפטים ומחוות לשוניות של בני המשפחה וחוג מכריהם. ההכרות של הקורא עם הדמויות, ועם התקופה ההיסטורית הסוערת שהוא מתאר (עלית הפאשיזם ומלחמת העולם השניה) נעשית דרך אותן אמרות. המחברת מסבירה את האמרות, ו"כבדרך אגב" מצטיירת מול הקורא תמונת עולם: אנשים, משפחה, מאורעות, תרבות וחברה.

אפשר לגשת להשוואה? עוד לא, קצת רקע על שיטת המחקר. בחרתי לכתוב על "Lessico famigliare"  מכיוון שראיתי בו תרגום מסדר שני – תרגום של תרגום – והנחתי שזהו אתגר תרגומי כפול ומכופל. הסתכלות קרובה על התרגומים לא אכזבה – הקושי אכן עצום והמתרגמים המוכשרים נאלצו להשתמש בכל הארסנל התרגומי שעמד לרשותם – ולכן ניתן היה ליישם שלל מושגים  מחקר התרגום: אדקווטיות, קבילות, אי ודאות, וכמובן תרגום תרבות שהוא לב ליבו של הרומאן.

בסדרה זו אבדוק לצד המקור שלושה תרגומים: שניים לאנגלית ואחד לעברית (מטבע הדברים אתמקד יותר בתרגום לעברית). הרומאן יצא לאור באיטליה בשנת 1963, תרגום הראשון לאנגלית של ד.מ. לואו (D.M. Low), תחת הכותרת "Family Sayings" יצא ב-1967. התרגום השני של גו'דית וולף (Judith Woolf) נקרא "The Things We Used to Say" ויצא בשנת 1997. יש לציין ששני המתרגמים הם בריטים וגם המהדורות האמריקאיות משתמשות בתרגומיהם. התרגום לעברית נעשה על ידי מרים שוסטרמן בשנת 1988 ונקרא "לקסיקון משפחתי". זהו הרומאן הראשון של גינזבורג אשר תורגם לעברית, ובעקבותיו תורגמו עוד מספריה. בין שני התרגומים לאנגלית קיים הפרש של שלושים שנה וסביר להניח שנורמות התרגום השתנו בזמן זה.

השתמשתי בשיטת המחקר המכונה "Bottom up", על פי שיטה זו החוקר מלקט היסטים  (shifts, כלומר מקומות שבהם אין שוויון ערך מלא בין המקור לתרגום, בין השאר בגלל הבדלים בין שפת המקור לשפת היעד) של התרגום ומתוך הפרטים מנסה לבנות את התמונה הכוללת ולהסיק ממנה אמירה לגבי התרגום. מכיוון שהרומן מבוסס על צירופים לשוניים לא שגרתיים בתרבות המקור, לא קשה למצוא "אגוזים" תרגומיים קשים לפיצוח, ביטויים ש"אי התרגומיות" שלהם מזמינה היסטים, וההשוואה בין התרגומים השונים מדגישה אותם. במקרה זה היה שפע עצום של דוגמאות ורק אורך העבודה הגביל את הליקוט, כבר בעמוד הראשון מצאתי לפחות חמישה "מוקשי תרגום" ולכן בחרתי באופן אקראי ביטויים אחדים מכל הרומאן וניסיתי להבין את הפתרונות השונים של המתרגמים. המסקנה הראשונה והעגומה העולה מכך היא שהוכחתי בדרך הקשה את הטענה שקשה מאד לבנות תמונה ברורה מאוסף הפרטים. המתרגמים השונים התמודדו עם כל אתגר תרגומי בצורה שונה, לעיתים הבחירה התאימה לתיאוריה ואסטרטגיה אחת ולעיתים לאחרת. אולם, לשיטת מחקר זו יש מעלה גדולה לטעמי: השוואת התרגומים מצביעה על הפרשנויות השונות של המתרגמים וחושפת רבדים של הטקסט. כל אחת מהבחירות הינה פרשנות ספרותית אחרת של הטקסט, וזה בדיוק הדבר שמרתק אותי בתרגום.

מכיוון שהמבוא התארך, בפרק הבא, מחר, אגש לספר. מבטיחה.


[1] במסגרת הקורס "חקר התרגום" שהעבירה ד"ר טל גולדפיין-גבע, כאן ניתן למצוא את רשימת המקורות המסודרת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יותם  On 12 בדצמבר 2012 at 9:22 pm

    מאוד מסקרן! אני ממתין בקוצר רוח להמשך.
    הצעה מתודית קטנה:
    בהקשר מחקרי, כדאי להיזהר בעת השימוש במונח "אדקווטיות". התחום האקדמי בארץ מושפע באופן בלתי פרופורציונלי, וקצת אנכרוניסטי, מעבודתם (החשובה) של גדעון טורי ואיתמר אבן-זוהר, ובתוך כך הוא שואב מהם את הטרמינולוגיה האישית שלהם. השימוש שטורי עושה במונח "אדקווטי" מנוגד לגמרי לשימוש שעושים בו בכל מקום אחר בעולם, וגם להיגיון הלשוני (שהרי "אדקווטי" משמעו הולם, תואם למוסכמות, קביל).

    • שירלי  On 12 בדצמבר 2012 at 10:26 pm

      תודה.
      לגבי אדקווטיות, אכן למדתי תרגום באוניברסיטת תל אביב, אבל גם במקורות אחרים מצאתי שימוש במונח על פי דרכו של טורי, לכן נוח לי להמשיך להשתמש בו. אבל ההערה מעניינת – אזכור אותה במידה ואתקל במקרה שבו השימוש במונח שונה.

  • יותם  On 12 בדצמבר 2012 at 9:29 pm

    ועוד דבר: הגדרת היסטים כ־"מקומות שבהם אין שוויון ערך מלא בין המקור לתרגום בגלל הבדלים בין שפת המקור לשפת היעד". אבל לעתים קרובות תמצאי מקומות בהם אין שוויון שכזה בגלל שלל גורמים אחרים, לרוב בעלי גוון אידאולוגי. ההנחה שבבסיס המתרגם ניצב אלגוריתם שמנחה אותו לספק תרגום קרוב ככל האפשר לטקסט המקור ו\או לדרישות הנורמטיביות של תרבות היעד היא הנחה לא מספקת; למתרגמים יש אג'נדה משל עצמם.

    • שירלי  On 12 בדצמבר 2012 at 10:27 pm

      צודק, הבדלים בין שפת המקור לשפת היעד הם רק חלק מהגורמים להיסטים בתרגום, ובהמשך הסדרה אזכיר חלק מהגורמים הנוספים. אתקן את הניסוח. תודה.

  • עידו  On 13 בדצמבר 2012 at 2:36 am

    את שוב לא כותבת על מתילדה דה סראו!!!

  • סוניה  On 13 בדצמבר 2012 at 10:50 am

    תודה, מרתק, מחכה בקוצר רוח להמשך : )

Trackbacks

  • […] בחזרה לתרגום. שירלי פינצי-לב מציגה ניתוח של תאוריות בתרגום דרך 'לק…, עם דוגמאות מתוך שני תרגומים שלו לאנגלית ואחד לעברית. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: