נדבר גלויות – אל מתיה, בדידותם של המספרים הראשוניים

בהשראת הפרויקט סופרים כותבים גלויות לגיבורים ספרותיים בהארץ , ובעידודה של מירי שחם ממחסן הפסנתרים שכתבה למרים, הגיבורה של 'שתהיי לי הסכין' מאת דוד גרוסמן, אני מעיזה לכתוב למתיה, הגיבור של  'בדידותם של המספרים הראשוניים' מאת פאולו ג'ורדנו. האם עוד בלוגרים ירימו את הכפפה?

————————————————————-

מתיה היקר,

כל הכבוד לך! הפתעת אותי, לא האמנתי שתצליח לבחור בדרך חדשה, לא האמנתי שתצליח לצאת מהנתיב הבודד שלך, שתחליט לעשות את הצעד הקטן הזה ולטלפן לנדיה. וזה לא צעד קטן, זה צעד ענק, בחרת באשה שרוצה למשוך אותך לחיים, אם רק תיתן לה. החלטת לוותר על אליצ'ה שמושכת אותך אחורה, אל האחות האבודה ואל השתיקה. החלטת לא להיות עוד גיבור ספרותי מיוסר, אתה בחרת ואתה החלטת. ברבו!

אבל הרשה לי לייעץ לך, אתה רק בתחילת הדרך הזו, והיא לא תהיה קלה. נדיה בנויה אחרת, בחורה שמעיזה לבוא לשיעור שלך ולהגיד לך שאתה מעניין אותה, חושבת ופועלת אחרת ממך. לפעמים יהיה לך קשה להבין אותה, את הישירות, את ההחלטיות, את התשוקה לחיים ואת ההתעקשות לא לתת לך להתחפר תמיד. זה אולי יעיק עליך ואפילו ירגיז אותך לפעמים. אבל אני מאמינה שתהיה לה גם מספיק עדינות כדי להשאיר לך איים של בדידות ושקט, נדמה לי שהיא רואה אותך, ואוהבת אותך, ועבורה אתה לא השתקפות האומללות שלה עצמה.

אני לא יודעת אם תהיה מאושר, הזיכרונות לא יעזבו אותך לעולם, אבל יהיו לך רגעים של קרבה ושמחה בחיים. וזה בכלל לא מעט.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מירי שחם  On 7 באפריל 2012 at 10:07 pm

    אני לא מכירה את הספר, אבל נתפשתי במשפט שכתבת, "ועבורה אתה לא השתקפות האומללות שלה עצמה" שאוחז אמת גדולה

    • שירלי  On 7 באפריל 2012 at 10:14 pm

      ונדמה לי שגם בכך הוא מתכתב עם המכתב שלך, שהצביע מהכיוון השני על אותה תופעה.
      ואני מאד ממליצה על הספר. כתוב היטב וסוחף (אם כי רק עכשיו אני מבינה שהמכתב שלי הוא ספויילר נורא, אוי).

      • מירי שחם  On 7 באפריל 2012 at 10:28 pm

        זה בסדר, הזכרון שלי כל כך קצר עד שהוא נמחק בעודו מתהווה. תודה על ההמלצה!

  • נאוה  On 8 באפריל 2012 at 12:42 am

    גרמת לי לרצות לקרוא את הספר! ואיכשהו, המכתב שלך יכול להיות ממוען למישהו אחר, שכבר לא איתנו.

    • שירלי  On 8 באפריל 2012 at 6:19 am

      אבל זו בדיוק המהות של ספרות טובה, לא? שמצליחה לצור דמויות בדיוניות שאפשר להשליך עליהן רגש ממשי. הנמען שלך מאד שונה מהנמען שלי, ושניהם אינם מתיה, אבל מתיה עגול מספיק, ומשכנע מספיק, כדי להזכיר ולהעיר משהו אמיתי מהחיים החוץ-ספרותיים.

  • זאתי  On 8 באפריל 2012 at 5:31 pm

    אני חייבת לומר, שהמכתב הזה שווה הרבה יותר מהספר. הספר היה יפה עד הסוף, שפשוט אכזב ברמות

    • שירלי  On 8 באפריל 2012 at 6:01 pm

      תודה, אבל אני לא יכולה שלא להגן על הספר, דווקא מפני שאני שותפה לדעתך שיש איזו החמצה בסיום. אמנם הפתיחה והסיום הם לרוב החלקים שנחרטים במיוחד ומעצבים את חווית הקריאה יותר מחלקים אחרים – אבל הרומאן כולו, כפי שגם את מעידה, כתוב היטב. ויש אמינות רבה בעיצוב הדמויות, אני הרגשתי שמתיה מעוצב בעדינות רבה, בלי נפילה לסטריאוטיפיות. ההשערה שלי היא שמכיוון שהסופר בעצמו פיסיקאי, ולא "איש רוח" בהכשרתו, הוא הצליח ליצור אינטימיות אמיתית עם הדמות שלו, והקרבה הזו עוברת גם אל הקורא. פגשתי יותר מ"מתיה" אחד בעולם האמיתי, אבל פגשתי מעט מאד יצוגים אמינים שלהם בספרות.

  • נמשים  On 8 באפריל 2012 at 10:17 pm

    אוי, איך שמחתי למצוא את הקישור לכאן! מתיה הוא אחת הדמויות שיותר נגעו בי מתוך הספר הזה. לא יודעת להסביר למה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: