הגדה ונציאנית משנת 1792

לקראת פסח חזרתי לפשפש בספרים העתיקים והפעם מצאתי הגדה משנת 1792 שנדפסה בוונציה


§

"הגדה של פסח כמנהג ק"ק אשכנזים", האומנם? הסיווג העדתי של יהודי איטליה הוא נושא לדיון ארוך. יש הטוענים שמכיוון שזאת הקהילה הראשונה שגלתה, ישירות מארץ ישראל, היא קדמה לחלוקה העדתית, קיים נוסח תפילה ייחודי איטלקי, חלק מהנוהגים דומים לעדות אשכנז והישיבה בבית הכנסת כבבית כנסת ספרדי. אבל דווקא בפסח העירוב הזה משמח במיוחד. כאשכנזייה שהתחתנה עם איטלקי אני חוגגת כל שנה מחדש את הסיווג של האיטלקיים למחלקת "אוכלי קטניות" (פחות מוצלח מ"מפריסי פרסה", אבל הרבה יותר טוב מ"מעלי גירה", ובאופן מעשי מציל צימחוניים מרעב בחג).


להגדה נוסחים רבים, והנוסח הזה דומה (לפחות בעיני) לנוסח המוכר לי. הנה מה נשתנה:

והנה עמוד הסיום של הסדר, בנוסח קצת שונה מהמקובל כיום. בצד ימין הבקשה לבניית הבית לא מתעקשת דווקא על ירושלים: "אל בנה אל בנה בנה ביתו בקרוב" וגם לוח הזמנים יותר גמיש, אמנם רצוי להזדרז אבל לא חייבים בשנה הבאה. ומצד שמאל "אחד מי יודע" המוכר והאהוב:

אבל העמוד שסקרן אותי יותר מכל הוא העמוד היחיד הכתוב כולו באיטלקית, מול סוף החד גדיא, צמוד לכריכה השמאלית. כלומר, בסוף ההגדה העברית, מהצד שבו דובר איטלקית יפתח את הספרון.

והנה התרגום לעברית:

אנו המתקנים

מהלשכה של פדובה

לאחר שעיינו לצורך מתן חוות דעת ואישור אמונה בשם האב: תומסו מסקרוני האינקוויזיטור הראשי של המשרד הקדוש בוונציה, בספר המכונה: הגדה, שיעורים ללילות הפסח בדפוס עברי, אין בו דבר המנוגד לאמונה הקתולית הקדושה וכמו כן בכדי שיוכל הפקיד שלנו לאשרו, אין בו דבר המנוגד לעקרונות ולמנהגים הנאותים, אנו מעניקים רישיון למרקו צ'יוויטה, מדפיס מוונציה, אשר יוכל להדפיס אותו בהתאם להוראות מקצוע ההדפסה,  ולהציג את העותקים הרגילים בספריות הציבוריות בוונציה ובפדובה.

ה-31 במרץ 1792

אישור האינקוויזיציה להדפסת אורלנדו הזועם

נשמע די מאיים, צנזורה אנטישמית? אבל חיפוש נוסף העלה שמדובר בנוסח מקובל וכפי הנראה כל ספר שיצא לאור באותו תקופה היה מחויב בקבלת האישור הזה. כאן לדוגמא אישור זהה כמעט שניתן באותן שנים, על ידי אותו אינקוויזיטור עצמו, ל"אורלדו הזועם", הפואמה המופתית של אריוסטו מהמאה ה-16 המספרת על מלחמתו של אביר נוצרי במוסלמים.

אם כך נותר רק לתהות האם האינקוויזיטור טרח לקרוא את "שפוך חמתך" משובב הנפש שלא נפקד גם מהנוסח הזה.

ולקינוח הגרסה של אנג'לו ברנדוארדי לחד גדיא. העלילה כמעט זהה, פרט להתחלה: אבא קנה ביריד המזרח עכברון בשתי פרוטות.

חג שמח!

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהונתן  On 5 באפריל 2012 at 9:16 pm

    הרבה זמן חיפשתי את הגרסה האיטלקית הזו לחד- גדיא. שימחת אותי. תודה רבה. חג שמח.

    • שירלי  On 6 באפריל 2012 at 12:42 pm

      כמה נחמד! קבלתי את החד-חדיא הזה על תקליטור אודיו לפני נצח, והסיכוי שאמצא אותו בבית אפסי, מזל שאת יוטוב אני לא צריכה לשמור מסודר. חג שמח!

  • צביקה  On 7 באפריל 2012 at 10:15 am

    יפה, חג שמח!

  • יעל כהנא  On 7 באפריל 2012 at 9:05 pm

    מעניין, חג שמח! 🙂

  • שירלי  On 7 באפריל 2012 at 9:41 pm

    תודה רבה!

  • שירלי  On 2 באפריל 2015 at 3:01 pm

    פרסם את זה מחדש ב-על ספרות איטלקית – בעבריתוהגיב:

    לכבוד החג, פרסום מחודש של רשימה מלפני שלוש שנים. חג שמח!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: