ארכיון חודשי: אפריל 2012

על ספרות עברית – באיטלקית

מסתבר שמראה אפשר להציב מול כל דבר, גם מול בלוג. כך לפחות הרגשתי כשנתקלתי בבלוג "ספריית ישראל, La biblioteca d'Israele"

בלוג באיטלקית המוקדש לספרות עברית! עיון קצת יותר מעמיק גילה שמדובר בבלוג משובח ופעיל ביותר, עדכונים דו שבועיים, ראיונות עם סופרים, דיווחים מכנסים ותערוכות, שפע של פעילות.

הבלוג פעיל מתחילת 2010 ורפרוף בארכיון שלו מעלה לא מעט מטעמים: א.ב.יהושע קובר את המחבר בפסטיבל הספרים ברומא וגם מספר איך הוא כותב רומנים. כתבה וראיון לבלוג עם אהרון אפפלד, ראיון עם יהושע קנז, ראיון לבלוג עם ירמי פינקוס, רון לשם מספר בראיון לבלוג כיצד אסף חומר ל'מגילת זכויות הירח', תרגום לאנגלית ואיטלקית של שירים של דליה רביקוביץ, זלדה ונתן זך, גילוי וכיסוי בלשון של ביאליק, כתבה על קרווג'ו הישראלי  (עדי נס), על אויאויאוי – פסטיבל יהודי בקזאלה מונפראטו, המלצות על ספרים עבריים, על היידיש של שלום עליכם, סופרים ישראלים שזכו בפרסים באיטליה ובעולם , אינספור אירועי תרבות בהשתתפות של אמנים ישראלים, ועוד… זו רשימה חלקית בלבד.

אם עד עכשיו חשבתי שהקרתנות שלי נובעת ממגורים בחיפה, במקום בתל-אביב או בירושלים, מאז שאני מנויה של הבלוג הזה התחלתי לחשוד שהמקום הנכון לפגוש תרבות עברית חיה ותוססת הוא רומא (או לפחות להיתקל ברחוב בסופר ישראלי, לפי קצב הדיווחים על הביקורים שלהם באיטליה).

יצרתי קשר עם בעלת הבלוג, ג'וזי מייסטר והיא הסכימה לענות למספר שאלות ששלחתי לה בדואל. !Grazie Giusi

——————————-

  • באלו נושאים עוסק הבלוג "ספריית ישראל"?

"ובכן, הגרעין שממנו נולד הבלוג הוא הספרות והשירה הישראלים, אט אט נוספו עוד נושאים: צילום, אמנויות, מוזיקה, קולנוע. כוונתי היתה לאפשר לאנשים להכיר את היופי שבתרבות הישראלית, מעבר לדעות קדומות כאלו ואחרות. רציתי שמי שיקרא את הבלוג שלי ידע שהחברה הישראלית היא כור מצרף שלא יאמן הודות להטרוגניות ולמורכבות התרבותית, ושהיא תוססת מניצוצות משובחים וכישרונות גדולים. עם הזמן החלטתי להיפתח לתרבות עברית בכלל, וכך בעזרת בעלי יכולות גדולות מאלו שלי נפתחתי לספרות היידיש, ולסופרים פולנים ואמריקנים ממוצא יהודי."

  • מה המניע לכתיבת הבלוג?

"נדמה לי שעניתי כבר על חלק מהשאלה בתשובה הקודמת, אוכל להוסיף ולפרט: התחלתי להתעניין בתרבות הישראלית הודות לספר של דויד גרוסמן "שתהיי לי הסכין". לפני כן מעולם לא קראתי סופר ישראלי, הוא היה הראשון, ומה שקראתי היה כל כך יפה שהחלטתי שאני חיבת לדעת יותר על התרבות שעיצבה אותו. התחלתי לקרוא, וגילתי שהיא מאד עשירה וראויה ויש בה אמנים, צלמים,  וכותבים שזוכים למלוא ההערכה, אבל לעיתים זה לא קורה בגלל דעות קדומות דתיות ופוליטיות. מהמקום הצנוע שלי ניסיתי להתקרב יותר לעושר הזה ולהראות שהדעות הקדומות שגויות תמיד ויש לדעת להסתכל על הדברים מקרוב, ולא להגביל את עצמך להסתכלות מרחוק."

  • מי הוא קהל המטרה של הבלוג ומי הקוראים?

"הקורא הממוצע הוא בן 30-55, משכיל למדי, קשוב ומתעניין."

  • אלו רשומות מעניינות במיוחד את הקוראים?

"את יודעת, בתחילה אלו היו הרשומות שעסקו בדמויות המוכרות, דויד גרוסמן, א.ב.יהושע ועמוס עוז, אבל עכשיו אני רואה התעניינות גם בסופרים המפורסמים פחות, ויש התעניינות גם בהיבטים אחרים של התרבות הישראלית, כמו ריקוד, מוזיקה וקולנוע."

  • נדמה שהספרות הישראלית זוכה להערכה רבה באיטליה, למרות המצב הפוליטי המסובך. מה ההתרשמות שלך? האם זה נכון? מה הסיבה?

"כן, הספרות העברית מוערכת ונקראת באיטליה, בעיקר דויד גרוסמן, א.ב. יהושע ועמוס עוז. אני חושבת שהדור הצעיר של הסופרים אף הוא ראוי, הם חידשו את הספרות בארץ שלהם, והרחיבו את גבולות הנושאים. אני אוהבת את הסופרים החדשים, ומאמינה שכמה מהם יהיו נושאי קולה של התרבות הישראלית בעולם בשנים הבאות. אני רואה שיש להם יחס בריא לפוליטיקה: הם מדברים עליה ביודעין מבלי להשתעבד לה, ויש להם בשלות אינטלקטואלית. מדוע הספרות העברית נקראת באיטליה? הסופרים הישראלים בשלים, מוכשרים, ואף שהם מגיעים מארץ קטנה גאוגרפית, הם יודעים לדבר אל העולם, והאנשים חשים בכך."

——————

נתקלתי ב'ספריית ישראל' לפני חודשיים לפחות, אבל עד שהגעתי לכתוב את הרשומה הזו הגיע כבר יום העצמאות, ובהתחשב בדיון בנושאי תרבות יהודית\עברית\ישראלית שהתעורר לאחרונה – נדמה לי שאפשר לסווג אותה כ'פוסט יום עצמאות'.

אז שיהיה לנו חג שמח, ואם אפשר לקוות שיהיה קצת יותר תוכן של תרבות ביום העצמאות, וקצת פחות בשר (אמרה הצמחונית הנאיבית).

נדבר גלויות – אל מתיה, בדידותם של המספרים הראשוניים

בהשראת הפרויקט סופרים כותבים גלויות לגיבורים ספרותיים בהארץ , ובעידודה של מירי שחם ממחסן הפסנתרים שכתבה למרים, הגיבורה של 'שתהיי לי הסכין' מאת דוד גרוסמן, אני מעיזה לכתוב למתיה, הגיבור של  'בדידותם של המספרים הראשוניים' מאת פאולו ג'ורדנו. האם עוד בלוגרים ירימו את הכפפה?

————————————————————-

מתיה היקר,

כל הכבוד לך! הפתעת אותי, לא האמנתי שתצליח לבחור בדרך חדשה, לא האמנתי שתצליח לצאת מהנתיב הבודד שלך, שתחליט לעשות את הצעד הקטן הזה ולטלפן לנדיה. וזה לא צעד קטן, זה צעד ענק, בחרת באשה שרוצה למשוך אותך לחיים, אם רק תיתן לה. החלטת לוותר על אליצ'ה שמושכת אותך אחורה, אל האחות האבודה ואל השתיקה. החלטת לא להיות עוד גיבור ספרותי מיוסר, אתה בחרת ואתה החלטת. ברבו!

אבל הרשה לי לייעץ לך, אתה רק בתחילת הדרך הזו, והיא לא תהיה קלה. נדיה בנויה אחרת, בחורה שמעיזה לבוא לשיעור שלך ולהגיד לך שאתה מעניין אותה, חושבת ופועלת אחרת ממך. לפעמים יהיה לך קשה להבין אותה, את הישירות, את ההחלטיות, את התשוקה לחיים ואת ההתעקשות לא לתת לך להתחפר תמיד. זה אולי יעיק עליך ואפילו ירגיז אותך לפעמים. אבל אני מאמינה שתהיה לה גם מספיק עדינות כדי להשאיר לך איים של בדידות ושקט, נדמה לי שהיא רואה אותך, ואוהבת אותך, ועבורה אתה לא השתקפות האומללות שלה עצמה.

אני לא יודעת אם תהיה מאושר, הזיכרונות לא יעזבו אותך לעולם, אבל יהיו לך רגעים של קרבה ושמחה בחיים. וזה בכלל לא מעט.

הגדה ונציאנית משנת 1792

לקראת פסח חזרתי לפשפש בספרים העתיקים והפעם מצאתי הגדה משנת 1792 שנדפסה בוונציה


 

 

§

 

"הגדה של פסח כמנהג ק"ק אשכנזים", האומנם? הסיווג העדתי של יהודי איטליה הוא נושא לדיון ארוך. יש הטוענים שמכיוון שזאת הקהילה הראשונה שגלתה, ישירות מארץ ישראל, היא קדמה לחלוקה העדתית, קיים נוסח תפילה ייחודי איטלקי, חלק מהנוהגים דומים לעדות אשכנז והישיבה בבית הכנסת כבבית כנסת ספרדי. אבל דווקא בפסח העירוב הזה משמח במיוחד. כאשכנזייה שהתחתנה עם איטלקי אני חוגגת כל שנה מחדש את הסיווג של האיטלקיים למחלקת "אוכלי קטניות" (פחות מוצלח מ"מפריסי פרסה", אבל הרבה יותר טוב מ"מעלי גירה", ובאופן מעשי מציל צימחוניים מרעב בחג).

 


להגדה נוסחים רבים, והנוסח הזה דומה (לפחות בעיני) לנוסח המוכר לי. הנה מה נשתנה:

והנה עמוד הסיום של הסדר, בנוסח קצת שונה מהמקובל כיום. בצד ימין הבקשה לבניית הבית לא מתעקשת דווקא על ירושלים: "אל בנה אל בנה בנה ביתו בקרוב" וגם לוח הזמנים יותר גמיש, אמנם רצוי להזדרז אבל לא חייבים בשנה הבאה. ומצד שמאל "אחד מי יודע" המוכר והאהוב:

אבל העמוד שסקרן אותי יותר מכל הוא העמוד היחיד הכתוב כולו באיטלקית, מול סוף החד גדיא, צמוד לכריכה השמאלית. כלומר, בסוף ההגדה העברית, מהצד שבו דובר איטלקית יפתח את הספרון.

והנה התרגום לעברית:

אנו המתקנים

מהלשכה של פדובה

לאחר שעיינו לצורך מתן חוות דעת ואישור אמונה בשם האב: תומסו מסקרוני האינקוויזיטור הראשי של המשרד הקדוש בוונציה, בספר המכונה: הגדה, שיעורים ללילות הפסח בדפוס עברי, אין בו דבר המנוגד לאמונה הקתולית הקדושה וכמו כן בכדי שיוכל הפקיד שלנו לאשרו, אין בו דבר המנוגד לעקרונות ולמנהגים הנאותים, אנו מעניקים רישיון למרקו צ'יוויטה, מדפיס מוונציה, אשר יוכל להדפיס אותו בהתאם להוראות מקצוע ההדפסה,  ולהציג את העותקים הרגילים בספריות הציבוריות בוונציה ובפדובה.

ה-31 במרץ 1792

אישור האינקוויזיציה להדפסת אורלנדו הזועם

נשמע די מאיים, צנזורה אנטישמית? אבל חיפוש נוסף העלה שמדובר בנוסח מקובל וכפי הנראה כל ספר שיצא לאור באותו תקופה היה מחויב בקבלת האישור הזה. כאן לדוגמא אישור זהה כמעט שניתן באותן שנים, על ידי אותו אינקוויזיטור עצמו, ל"אורלדו הזועם", הפואמה המופתית של אריוסטו מהמאה ה-16 המספרת על מלחמתו של אביר נוצרי במוסלמים.

אם כך נותר רק לתהות האם האינקוויזיטור טרח לקרוא את "שפוך חמתך" משובב הנפש שלא נפקד גם מהנוסח הזה.

ולקינוח הגרסה של אנג'לו ברנדוארדי לחד גדיא. העלילה כמעט זהה, פרט להתחלה: אבא קנה ביריד המזרח עכברון בשתי פרוטות.

חג שמח!