סיפורים קצרים. מאד.

למכירה: נעלי תינוק, לא היו בשימוש. (ספור קצר של המינגווי)

בסוף השבוע הקודם ערכה הוצאת הספרים האיטלקית אינאודי אירוע כתיבת סיפורים קצרים בטוויטר. גרסה איטלקית של תחרות שנערכה פה לא מזמן ולצערי החמצתי אותה מכיוון שלא הצלחתי 'לאהוב' מוסד הימורים. הנה כמה דוגמאות:

  1. דוריאן שמר את הקובץ וסגר את הפוטושופ. הדפיס את הדיוקן, נקי ומתוקן, ותלה אותו. עוד מאה שנים של נעורים. (Davide Corvaglia) 
  2. אלסנדרו מנצוני התיישב לשולחן ושאל את עצמו "מה אוכל לכתוב עבור #סיפוריםקצרים?" ואז התייאש וכתב את המאורסים. (Fabrizio Forzano)
  3. הכל רגוע. מגיע הרע. התנגשות. הטוב מנצח. (Jimmy Sillani)
  4. להתעורר, ריח של קפה. לראות את גופו ולבכות משמחה. בעבור ראשו, על הכרית. כרות. חופשי. (insopportabile)
  5. היא הלכה לקנות סיגריות. הוא התחתן מחדש. (Licia A)
  6. האביר נפל, פצוע אנושות. הוא לא פחד: הוא מת עוד בחייו. לא כולם יכולים ליהנות מהזכות הזו. (Samuele Vinanzi)
  7. עפתי עד סוף הלילה לחפש אותה, אבל כאשר מצאתי אותה התברר שאין לה כנפיים. (matteo bertone)
  8. האם תפסקי לצעוק? אין פה אף אחד חוץ ממך, ממני והפילון האדום שרוקד צ'ה-צ'ה-צ'ה. (Stefano Formenti)
  9. בואו נגיד שאם עץ נופל בלילה באמצע היער יש לכם שלושה סיפורים: שלי, שלכם ושל העץ (Tony Puglisi)
  10. קפה ראשון במאבק בג'טלג מול הטלוויזיה במלון. הכיתוב רץ בתחתית: פי.די.אקס נסגר לתעופה. מבט מופתע לחלון: שמש, מבט למרקע: מגדל קורס. #911 (sloew00 לא מתורגם, אמיתי ואישי, לרגל יום השנה)

לפני מספר שנים לקחתי קורס שנקרא "מהסיפור הקצרצר לרומאן". בעבודה המסכמת למדתי שבכטין מצא קשר הדוק בין הכרונוטופ[1] והתרבות וראה בכרונוטופ אמצעי להבנת התרבות. האצת הזמן, חוסר הודאות והקץ המתקרב הן התכונות שמאפיינות את תפישת הזמן העכשווית, יש חוקרים הטוענים שהסיפור הקצר מותאם במיוחד לתאור החיים בזמננו, וכרונוטופ 'הקץ המתקרב' הוא הכרונוטופ המשמעותי ביותר של הספור הקצר כיום. אנו חדורים בתחושה אפוקליפטית של קץ בלתי נמנע; בין אם מדובר בשואה הגרעינית שלא התממשה בשנות השישים או התחממות כדור הארץ לאחרונה, הסוף נוכח תמיד בתודעתנו. חוקרים אחרים טוענים שחוסר האמונה בעתיד, 'העתיד הכוזב', מביא את תחושת הזמן שלנו למבוי סתום.

האדם האחרון בעולם ישב לבדו בחדר. לפתע נשמעה נקישה בדלת (פדריק בראון)

חוקרת אחת כתבה ב-1997 שכאשר זמן המחזור של מחשבים נמדד בננו-שניות גם הסופרים צריכים להתאים את יצירותיהם לקצב חיים מהיר יותר. אופס. כאן אני נדלקתי. אני מהנדסת מחשבים לשעבר. רוב שנותיי כמהנדסת עסקתי בתחום שנקרא Static Timing Analysis, ניתוח תזמון ססטי. מה זה? אל דאגה, אני לא אצלול כאן להסברים טכניים מייגעים. במשפט אחד, זוהי שיטה לבדיקת תדר הפעולה הצפוי של מיקרו-מעבדים. אבל הדימוי הספרותי הקרוב ביותר הוא לראות את המעבד כגן השבילים המתפצלים. האותות החשמליים יוצאים מהצמתים במרוץ מטורף לצומת הבא. המסלולים מתפצלים ומתמזגים ללא הרף. לעיתים, כשהוא נתקל בהתנגדות, מואט האות בדרך, ולעיתים הוא זוכה לדחיפה מהשערים שהוא חולף דרכם. והכל כדי להגיע לפני סוף המחזור. ברגעי השפל עודדתי את עצמי במחשבה שאני עובדת אצל בורחס. ואיך ההסבר הזה קשור להתקצרות הזמן? כשהתחלתי לעבוד מדדנו את זמן המחזור בננו-שניות, כאשר התפטרתי הזמן כבר נמדד בפיקו-שניות ספורות. כלומר, תוך פרק זמן השקול לחמישית מחיי אדם התקצר פרק הזמן הטכנולוגי פי אלף. אני לא יודעת מה זמן המחזור של המעבדים כיום, אבל הסיפורים המשיכו להתקצר. המסרונים וטוויטר היו עדיין בחיתוליהם כשלקחתי את הקורס, עכשיו הם צורת התקשורת המועדפת על מיליונים. יחסי הגומלין הללו בין התרבות והטכנולוגיה מרתקים בעיני, או במילותיו של מרשל מקלוהן: "המדיה היא המסר". אז לאן אנחנו הולכים?

אני אמשיך לעקוב ולחפש בטוויטר עוד סיפורים קצרים באיטלקית לתרגום, אבל אני חיבת להודות שבין כל הכותבים באיטלקית לא מצאתי עדיין אחד שיתקרב לרמתו של אלכס אפשטיין (alex1epstein). הוא כותב סיפורים נהדרים בשטף שלא נגמר. אני מקווה שהוא לא יכעס אם אביא כדוגמה אחד, שמתאים כאן להפליא:

על ההבדל בין רומן לסיפור קצרצר | לסיפורים קצרצרים אין ספוילרים. אבל פעם ברומא איש עם אקדח ביקש מעוברים ושבים לירות בו על רקע הקולוסיאום. (אלכס אפשטיין)

הנאה צרופה. המלצה חד-משמעית: עקבו אחריו.

————————–

ובינתיים: עדכונים מתחרות שירת הכותרים. בין השירים המתמודדים: שיר רומנטי על טהרת הספרות האיטלקית (רועי כנען), שיר טרגי (יוליה פייגין), שיר אנטי-קלריקאלי חתרני (אתי גורדון), ציון לשבח על עיצוב התמונה (גלעד סרי לוי), שיר נדודים (נאוה עטיה בנואה), ליריות (דקלה שדה פז), טבע פראי (רנן לב), ויש אפילו שיר עגום של משורר נחבא אל הכלים שיש לו בדיוק חברה אחת בפייסבוק…

אני טירונית טוויטר, ובמקרה או שלא במקרה, צנחתי היישר למעקב אחר גרעין קשה של פעילי מחאה (#J14, בעקבות Ronjinia@, רוני גלבפיש). כמו רבים אחרים גם אני מסכימה עם חלק מהטענות יותר, ועם חלקן פחות, וללא ספק בעד צמצום הפערים בחברה. במילים אחרות: אני לא מבינה בזה מספיק בכדי להביע דעה, ולכן התחלתי לקרוא ספר מצוין, שאמנם נכתב לפני שלוש שנים אבל מסביר באופן מקצועי את התהליכים שהובילו למחאה: ברוכים הבאים לשוק החופשי של תמר בן-יוסף.

קוסמופוליס
האדום והשחור.
תקוות גדולות
כסף קטן.
ברוכים הבאים לשוק החופשי!


[1] המושג "כרונוטופ", שנטבע על ידי בכטין, מציין את המיזוג בין זמן ומרחב כפי שהוא בא לידי ביטוי בספרות. בכטין הגדיר את המושג  "כמעט כמטפורה" והדגיש את "הקשר הבל ינתק שבא בו לידי ביטוי בין המרחב והזמן"

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: