ארכיון חודשי: אוגוסט 2011

הטבלה המחזורית – רשימות מחנות הספרים

אני לא אחזור על הקיטורים מתחילת השבוע, כבר פחות חם, אבל עדיין אוגוסט. בשיטוטי חסרי התוחלת היום נתקלתי בבלוג של סופר צעיר בשם מרינו בוצי (Marino Bozzi) העובד כמוכר בחנות ספרים. שם הבלוג "רשימות מחנות הספרים", והיום פרסם רשומה מלבבת:

הטבלה המחזורית

"אני מחפש ספר כימיה"

"אז תגיד לי איך קוראים לו."

"הטבלה המחזורית."

"אתה רוצה ספר כללי על הטבלה המחזורית את טבלת היסודות?"

"אני לא מכיר את הספר, אבל קוראים לו הטבלה המחזורית של פרימו לוי."

"פרימו לוי?"

"כן, זה השם."

"אבל הוא ספרות יפה…"

"לא, הוא צריך להיות על כימיה."

"אתה בטוח שהמחבר הוא לוי?"

"כן."

"אז זה ספרות יפה."

"אני יכול לראות אותו?"

"בטח."

אני מביא לו עותק של הספר והוא מדפדף בו.

"הוא כתב רק את הספר הזה בשם הזה?"

"כן."

"המממ… לא, חיבת להיות גרסה אחרת של הספר הזה, פה אין אפילו את טבלת היסודות!"

"…"

"נו?"

"טוב, תראה, אם אתה מחפש את הטבלה המחזורית של פרימו לוי, זה הספר הזה."

"בסדר, אני אבוא שוב בפעם אחרת."

אין בעיה מותק, אבל אם תרצה אחר כך לקרוא ספר מתמטיקה אני ממליץ לך על בדידותם של המספרים הראשוניים….

אני מזכירה: תחרות שירת הכותרים החלה, יש כבר מתחרים ראשונים. גשו לספריה הביתית ונסו לכתוב שיר אחד. אחר-כך לא תוכלו להפסיק. בדוק.

לדוגמא:

המסע אל החוץ
במשעול הצר,
בדידותם של המספרים הראשוניים
בדלתיים סגורות.
אחד, אף אחד ומאה אלף
אינסוף – המסע שאינו נגמר.

_______________________________________________________________

יתכן ש"מסע אל תום האלף" היה משפר את שיר-הכותר, אבל אין בבית, קראתי עותק של חברים. מסתבר שלשירת כותרים יש גם מגבלות פיסיות.

שירת הכותרים – תחרות!

חם, חם באוגוסט. אפילו על הכרמל. בימים אלו כאשר גם תולעת ספרים כמוני מתקשה להתרכז ביותר משלושה עמודים ברצף, אני מוצאת את עצמי משוטטת יותר מדי במחוזות האינטרנט. אבל לפעמים מגלים דברים משעשעים. כמו שירת כותרים. כלומר שיר שנכתב מצרוף שמות של ספרים המונחים זה על גבי זה.

בעמוד הפייסבוק של אתר ביקורת הספרות האיטלקי "Temperamente" מתקיימת בימים אלו תחרות משוררים\גולשים. הקוראים מוזמנים להעלות לעמוד תצלומים של שירי הכותרים שלהם. יש גם אתר נחמד, Poesia dorsale (שירה גבית) , המוקדש כולו לסוגה הייחודית הזו. חיפוש נוסף העלה שמדובר ברעיון המכונה באנגלית "Spine poetry". אני לא מכירה מימוש עברי של הרעיון החביב, אבל בכמה מקומות ראיתי אזכורים ליצירות כאלה של האמן הישראלי לשעבר ליאור גריידי.

לא ברור? הנה כמה דוגמאות (מתורגמות לעברית) של "שירת כותרים" איטלקית:

Carlotta Susca

בדיונות
כמו רומן.
החיים הם סיפור אחר:
סיפור הסיפורים

_______________________________________________________________

Stefano Savella

בית דין זה מרשיע
את הזר
הכל מואר
והכל כרגיל.

___________________________________________________________________

Giovanni Baldaccini

תחת התירזות
נפגשות
שלוש נשים,
שלוש אחיות:
מלינה
מדיאה
קסנדרה.
שלוש צורות של קיום חסר.

_______________________________________________________________

והנה גם שיר בעברית, להדגמה בלבד, נא לקבל בהבנה:

שירלי

קשה לאדם לדבר על עצמו
מבעד למראה.
דבר זיכרון
בעקבות הזמן האבוד
כאילו התבוננו בהם עצמם
באמצע הרומן.

________________________________________________________________

 

ועכשיו: התחרות!

הבלוג מכריז על גרסה עברית של התחרות. הקוראים מוזמנים להעלות את תצלומי שירת כותרים שלהם לאלבום "שירת הכותרים" בעמוד הפייסבוק "על ספרות איטלקית בעברית – שירלי פינצי לב". התחרות פתוחה עד יום שישי ה-16 בספטמבר. בתקווה שעד אז ירדו הטמפרטורות.

ברוח הימים הללו, למען השקיפות, ובעיקר כדי לא להסתבך במשימות שהן מעל ליכולתה של בעלת הבלוג, בחירת השיר הזוכה תיערך בהצבעת "Like" בפייסבוק. וכן, אם תהיה השתתפות מינימאלית מספקת (מעל 10 משוררים מתמודדים, מעל 10 הצבעות לשיר המוביל) יהיה גם פרס צנוע לזוכה (ספר איטלקי בעברית, ברור, לא?). ויש גם בונוס מיוחד, תוספת 10% לספירה שתנתן לשירים הכוללים ספר מתורגם מאיטלקית. בכל זאת, יש לבלוג הזה מטרות בחיים…

הנחיות למשוררים:

  • יש לצלם את השיר באופן ברור.
  • תנאי מקדים להשתתפות: חשבון פייסבוק ולייק לעמוד של הבלוג (אפשר ללחוץ כאן מימין).
  • את התמונה יש להעלות לאלבום בשם "שירת הכותרים". אנא, השתדלו להעלות את התמונה לאלבום ולא ל"קיר" של העמוד. גם בימים חמים אלו יש לבעלת הבלוג עוד עיסוקים(*) פרט להעברת תמונות. מסתבר שמה שעבד בעבר בפייסבוק כבר לא עובד, אני מתנצלת והנה ההנחיות המעודכנות:
  • את התמונה יש להעלות לקיר של העמוד. אני אעביר אותה לאלבום שירת הכותרים ואתייג אותה למשורר\ת.
  • בכותרת התמונה יש לכתוב את השיר המלא בעברית.

הנחיות למצביעים:

  • תנאי מקדים להצבעה: חשבון פייסבוק ולייק לעמוד של הבלוג.
  • אפשר לנסות את ההצבעה על השיר המוצג כאן. הוא נמצא באלבום וכמובן לא משתתף בתחרות, כך שאפשר לאהוב ולא לאהוב אותו ללא חשש.

כללים:

  • את השירים יש לשלוח עד יום שישי ה-16 בספטמבר.
  • אין הגבלה על מספר השירים.
  • אין הגבלה על מספר ההצבעות (אבל פייסבוק מאפשר לכל משתמש רק הצבעה אחת לכל שיר)
  • השיר בעל מספר הלייקים הגדול ביותר, לאחר תוספת הבונוס האיטלקי, יוכרז כזוכה.

מכיוון שבתוך עמי אני יושבת, במקרה של בעיות טכניות לאחר ניסיון כן להתמודד לבד, אפשר לפנות אלי  דרך תיבת "כתבו אלי" מימין.

ומילה אחרונה, לכשירדו הטמפרטורות אני מבטיחה (לעצמי בעיקר) לחזור לנושאים הספרותיים הרגילים של הבלוג, אולי אפילו לפרסם סוף כל סוף את סדרת הרשומות על תיאוריות בתורת התרגום שנמצאת בהכנה מתחילת הקיץ.

בהצלחה!

(*) כמו לשאול אחת ל-20 דקות: "גמרת כבר את העבודה לחופש?"

חוק לוי אנטי-אמזון: חוק הספרים האיטלקי

בשבועות האחרונים שוק הספרים האיטלקי רוגש: החל מהאחד בספטמבר תיאסר הנחה על ספרים של יותר מ-15% אחוזים מהמחיר הנקוב, ורק במקרים מיוחדים ולתקופה מוגבלת תותר הנחה מקסימאלית של 25%. איני יודעת מה קורה בחנויות הפיסיות אבל החנויות הווירטואליות סוחטות את ימי החופש האחרונים במבצעי הנחות מטורפים, אמזון-איטליה לדוגמא הכריזה על הנחה מינימאלית של 40% (שלא חלה על דמי המשלוח המופקעים לארץ, אנטישמיים שכמותם).

מגדל הספרים ביריד הבינלאומי בטורינו (צילום Andrea Mucelli)

החוק החדש, ששמו הרשמי "חוק לוי" על שם הסנטור ריקרדו לוי שיזם והוביל את חקיקתו, זכה לכינוי "חוק אנטי אמזון". חנויות ספרים וירטואליות קימות כבר מספר שנים באיטליה, אבל אמזון נכנסה לשוק האיטלקי רק לפני מספר חודשים וההנחות הקבועות שהיא מעניקה טלטלו את השוק והאיצו את החקיקה. כזכור גרסאות שונות של החוק הזה קיימות כבר בצרפת (אצלנו כונה החוק "החוק הצרפתי"), גרמניה וספרד.

שם, כמו פה, מעורר החוק פולמוס בין שוחרי התרבות והספרות. כתבות בעיתונים ובבלוגוספרה, הסנטור לוי מגן על עמדתו ביוטיוב, יש עצומה באינטרנט, ומשאל בפייסבוק, אשר כדי להסביר אותו תמצתה מערכת אתר ביקורות הספרים המוצלח SoloLibri את הדעות הסותרות. ההנחה היא שכולם רוצים שוק ספרים משגשג, הויכוח הוא האם בסופו של דבר חוק מהסוג הזה טוב או רע לתרבות ולצרכנים. הנה הפרשנות שלהם לפולמוס:

עצרו את ההנחות: האם אתה מסכים?

שוק הספרים
← לא, חוק לוי חוסם את שוק הספרים
← כן, חוק לוי יאפשר את הרחבת שוק הספרים האיטלקי ויפגע רק בענקים (בעיקר הזרים, שמוציאים את הכסף לחו"ל) וייתן עדיפות לקטנים.

לתרבות יש מחיר
← לא, חוק לוי חוסם את התרבות, מפני שבעת משבר ללא הנחות אנו יכולים להרשות לעצמנו פחות ספרים.

← כן, חוק לוי מונע את זילות התרבות.

צרכני הספרים
← לא, חוק לוי הוא נגד הצרכנים.

← כן, חוק לוי יאלץ את ההוצאות להוזיל את המחיר הנקוב של הספרים, דבר אשר יועיל לצרכנים בטווח הארוך.

פחות ספרים נרכשים = ספרים משובחים יותר נקראים
← לא, יהיו עוד פחות אנשים קוראים ועוד פחות ספרים יקראו על ידי כל אחד מהם

← כן, כמות קטנה משמעותה איכות משופרת של הספרים הנבחרים לקריאה.

סופרים צעירים
← לא, זו תהיה מכה קשה גם לשוק יצירות הביכורים של הוצאות קטנות.

← כן, ההוצאות יאלצו להמר על סוסים טובים ולהשקיע יותר בקידום מכירות

עצרו את ההנחות = עצרו את חנויות הספרים
← לא, אני לא אכנס יותר לחנויות ספרים

← כן, אני לא אכנס יותר לחנויות ספרים (על אפו וחמתו של מי שרצה את החוק) ואחדש את מנוי הספרייה שלי.

הגנה
← כו, צריכה להיות הגנה על חנויות הספרים הקטנות

← לא, הקריאה תרודד לסטנדרטים תרבותיים המוניים ויחוסל שוק ההוצאות העצמאיות

בתי הוצאה ענקיים ובתי הוצאה קטנים
← כן, ללא ההנחות של בתי ההוצאה העצומים יוכלו הקוראים לגלות גם את הספרים של ההוצאות הקטנות

← לא: ההוצאות הגדולות יכולות להרשות לעצמן להנמיך בהרבה את המחיר הנקוב של הספרים בעוד שלהוצאות הספרים הקטנות יש עלויות ניהול שאינן מאפשרות זאת. מדיניות זו תגדיל עוד יותר את היתרון של ההוצאות העצומות, במיוחד לגבי לקוחות ה"רגישים למחיר".

עד כאן הפולמוס האיטלקי. אצלנו נדחתה בדצמבר הצעת חוק דומה ולהבנתי נמצאת בהכנה גרסה "משופרת" של החוק. ומה דעתי בנושא? נדמה לי שאנחנו מתווכחים בלהט כיצד לנעול את האורווה כאשר במוסך הסמוך ממתינה מכונית חדשה ולא נעולה. הספר האלקטרוני מחכה מעבר לפינה ובמוקדם או במאוחר יהפוך את ספר הנייר לפריט אספנים. נכון, זה עדיין לא קרה, והספר האלקטרוני עדיין לא הגיע לבשלות טכנולוגית, אבל אין לי ספק שהתהליך בעיצומו. אצלנו הוא אולי קצת יותר איטי, בגלל העברית, בגלל השוק המוגבל, ואני מנחשת שהציבור שומר השבת נמנע ממנו בינתיים (אני מקווה שבמכון צומת ודומיו כבר שוקדים על "מתג שבת" יצירתי). מעבר לבעיות הסנטימנטליות (הרגל, ריח, מגע וכו'), שכבודן במקומו מונח, אני רואה בכך תהליך ירוק וחיובי. עם זאת אני תוהה איך תיפתרנה הבעיות המשמעותיות יותר: שאלת האבטחה ושאלת המחיר.

בהרצאה ששמעתי בפברואר ביריד הספרים בירושלים נאמר שפיראטיות הספרים עדיין נמוכה בהרבה מפיראטיות המוסיקה, אבל היא גדלה בהתמדה… הדובר טען שהדרך היחידה להתמודד עם הפיראטיות היא באמצעות השקעה קבועה בשכלול האבטחה, כלומר להיערך למרוץ חימוש אינסופי מול האקרים יצירתיים. נדמה לי שבינתיים בחרו הוצאות הספרים בפיתרון הקל: גלגול הפסדי הפיראטיות על הצרכנים המצפוניים הספורים. אחרת אין לי הסבר למחיר השערורייתי של הספרים האלקטרוניים. אין ספק שלהפיק ספר עולה כסף, הסופר ראוי לשכר משמעותי, כך גם העורכים, המגיהים, ובל נשכח גם את המתרגמים. עלות זו זהה עבור ספר נייר וספר אלקטרוני. אמנם להקים ולתמוך באתר מכירות עולה כסף, אבל קשה לי להאמין שהמחיר של ייצור הניר, שינועו, הדפסתו, כריכתו, שינוע הספר, שכירת שטחי מדף ומשכורות המוכרים מתקרב למחיר של הפצה ומכירה אלקטרונית. ובכל זאת, על פי המדגם הקטן שלי, של ספר אחד שאני מאד רוצה לקרוא, מהדורה חדשה בכריכה קשה עולה פחות מספר דיגיטאלי, לפני הוספת דמי המשלוח. בינתיים אני מתאפקת, קראתי כבר את כל מה שאפשר לקרוא בחינם (למי שלא הציץ בקישור מדובר ב-"Freedom" של ג'ונתן פרנזן, סופר גדול). לקנות ספר נייר עב כרס ולהטיס אותו לארץ? לשלם עוד יותר עבור ספר אלקטרוני? לקנות ספר משומש? להידרדר לפיראטיות?(*) או אולי לחכות בקוצר רוח לתרגום לעברית… ואז כבר אפשר להתאפק עוד קצת עד שיגיע לספריה. הגיוני? לא. הוגן? בספק. ניסיתי לארגן את האפשרויות בטבלה (בכל זאת, מהנדסת):

במה אני בוחרת? אני מזכירה לעצמי את ערימת הספרים באיטלקית שמחכה ליד המיטה ובתוך הקינדל ושוב מחליטה לא להחליט.

אני מניחה שבשלב מסוים תשתנה התפישה של הספר כמוצר בר-קיימא. יתכן שנתחיל להתייחס אליו כאל מוצר צריכה שאנו מחויבים עבור השימוש בו, כמו זמן אוויר בטלפון הנייד. סביר להניח שעיקר הקושי הוא פסיכולוגי, לא טכנולוגי. אבל אם בדרך זו יגבו אוטומטית תגמולים הוגנים ליוצרים והמחיר לצרכן יישאר סביר – אולי זה לא פתרון רע.

ובינתיים, לטכנופובים שבינינו מוקדש בחיבה הסרטון הבא, אמנם ישן ואמנם בנורווגית, אבל משובח:

(*) – אני כמובן מתנגדת לפיראטיות ומשתדלת מאד להימנע ממנה, אבל אין טעם לעצום עיניים ולא להודות שהאפשרות קימת. כפי שאמר אותו מרצה ביריד – אין אחד בקהל המכובד שלא חטא בפיראטיות. אז לפני שמתחילים בסקילה אפשר להיזכר במה שאמר יהודי אחד לפני אלפיים שנה.

 

קישורים נוספים:

נפל בועדה – נקים ועדה , היום בו נקבר חוק הספר  – אסתי סגל

חוק לאנג – ויקיפדיה

האיזון העדין של חוק הספרים – תמר פלג

עדכון החוק הצרפתי לגבי ספרים דיגיטאלים – התאחדות הוצאות הספרים בישראל

הרהורים על עתיד המו"לות העברית – ראובן מירן

כמה הסברים על שוק הספרים – יעל ישראל