ארכיון חודשי: אפריל 2011

חירות – ג'ובני ורגה

את הסיפור "חירות" תרגמתי לפני כמעט שלושה חודשים, כשהתחילו המהומות בטוניסיה. רעיון ההתקוממות העממית וההשתחררות מדיכוי מלהיב את הדמיון, אבל קשה לדעת מה עוד מסתתר מאחורי האנרכיה, וכמה חפים מפשע נרמסים בדרך בלהט היצרים. השתהיתי קצת בכתיבת הרקע ההיסטורי של הסיפור, חשבתי שבינתיים תתבהר התמונה – אבל אני רק מבינה פחות ופחות את מה שקורה. בשלב זה חג החירות שלנו נראה לי עילה מתאימה לחזור אל הסיפור של ג'ובני ורגה.

מומלץ לקרוא תחילה את הסיפור עצמו: חירות – ג'ובני ורגה. אזהרה: זהו לא טקסט לעדיני נפש.

בחודש שעבר חגגה איטליה 150 שנה לאיחוד. מאז נפילת האימפריה הרומית, במשך יותר מאלף שנה היתה איטליה מפוצלת תחת שלטונם של האפיפיורים ושל כובשים זרים (גרמנים, ספרדים, אוסטרים וצרפתים).  תקופת האיחוד, או הריסורג'ימנטו (תחייה), החלה ב-1814 עם נפילת נפוליאון ונמשכה כמעט שלושים שנה, עד 1861. התנועה לעצמאות אשר החלה באגודות סתרים מקומיות (קרבונרי) התחזקה בהנהגתם המדינית של מציני וקאבור והנהגתו הצבאית של גריבלדי. בשנת 1860, לאחר מרידות ומלחמות, היתה עדין השליטה באיטליה מחולקת בין האוסטרים, הצרפתיים, האפיפיור ומעט מחוזות עצמאיים בשליטת מלך סרדיניה מבית סבויה, ויטוריו עימנואלה, אבל רעיון האיחוד זכה כבר לתמיכת העם. באפריל 1960 פרצה מרידה בדרום וגריבלדי אסף אלף לוחמים והפליג מהצפון אל סיציליה, אותה כבש בסערה. משם המשיך גריבלדי במסע צבאי לכיוון רומא עד להשלמת האיחוד במרץ 1861.

ציור של Pietro Annigoni מתוך תערוכה קבוצתית ב-1988 שיוחדה לטבח בברונטה

"מסע האלף", כפי שמכונה ההפלגה של גריבלדי, הוא אחד המאורעות החשובים בתולדות האיחוד, והוא זוכה לאזכורים רבים בספרות, גם הסיפור הזה מתייחס אליו בעקיפין. המאורע האמיתי שעליו מבוסס בסיפור ארע בתחילת אוגוסט, לקראת סיום כיבוש סיציליה בידי גריבלדי, בכפר הקטן בּרוֹנטֶה למרגלות הר האתנה שבסיציליה. באותו יום, בהנהגתו של הקרבונרי המקומי, התנפלו העניים ביותר על מי שראו בהם את מדכאיהם והעלו באש עשרה בתים ורצחו שבעה עשר אנשים. בין הנרצחים היו אנשי אצולה מקומית, פקידי ממשל ואזרחים. תוך פחות משבוע שלח גריבלדי למקום את נינו בקסיו ("הגנרל" בסיפור) אשר בהליך מהיר שפט תוך ארבע שעות מאה וחמישים אנשים וגזר עונש מוות מיידי על חמישה מהם.

את "חירות" פרסם ורגה  יותר מעשרים שנה מאוחר יותר, ב-1883 ולמרות הרקע ההיסטורי האמיתי, זוהי יצירת ספרות שאינה נאמנה בכל פרטיה לעובדות. הסופר לאונרדו שאשא האשים את ורגה במיסטיפיקציה של האירוע. סביר להניח שצדק אבל החופש האמנותי שלקח לעצמו ורגה אפשר לו לכתוב יצירה שמצליחה להתחמק מחד מימדיות. למילה "חירות" יש הרבה משמעויות, המעמד הגבוה שואף לעצמאות לאומית אבל עבור האיכרים חירות משמעותה שחרור מהעמל היומיומי. ורגה לא היה קומוניסט או סוציאליסט, ומבחינות רבות היה שמרן – אבל הוא הצליח לשקף גם את הזעם והתסכול של העניים המדוכאים וגם את האנושיות של המדכאים. גם לברונית שאנשיה מכים את העניים יש תינוק יונק וילד שאוהב אותה וגם לחוטב העצים שרצח ללא רחמים יש אם אהובה. כוחו של הסיפור באהדה אל האומללים משני צידי המתרס, ואם יצירת ספרות מצליחה בכך – דיינו.

הסונטה האיטלקית של ז'בוטינסקי – עכשיו ברוסית…

לא, רוסית אני עדיין לא יודעת, אבל חברתי המוכשרת יוליה פייגין עזרה לי לפענח כתבה באתר ספרות באוריינטציה יהודית באודסה בו התפרסם סיפור הסונטה ברוסית – כולל תרגום לרוסית. את הכתבה והתרגום פרסמה אנה בושקו, משוררת, חוקרת ספרות ומתרגמת מאנגלית, איטלקית, פולנית ואוקראינית.

לא עמדתי בפיתוי להוסיף לרשימה שפרסמתי הבוקר "סונטה איטלקית פרי עטו של זאב ז'בוטינסקי" גם את התרגום הפואטי לרוסית. אני תוהה האם הפעם "רשימות" יסכים להעלות את הרשומה לעמוד הבית, נדמה לי שאני היחידה שעדיין סובלת מהבאג המסתורי. והרי התקציר למי שהחמיץ: בפרק הקודם היה סיפור בלשי בכיכובו של גוגל, עלילות ז'בוטינסקי המאוהב ברומא וחידה לא פתורה על גלגולה של הסונטה לווינה כעבור 25 שנה, וכמובן: הסונטה באיטלקית, שני תרגומים של הסונטה לעברית ואחד לאנגלית.

Давно минул тот день. Чистым сапфиром
сияло море, которое вы называете Черным.
Цыганка юная с глазами вампира
«всю правду» мне рассказала проворно.

Сказала: «Мать твоя умерла. И в месте затишья,
покоя и мира ты ляжешь на одр,
размотав всю нить твоей жизни. Тебя зовут Петр.
Женщине подлой подаришь ты вздох излишний».

Сказала и убежала. Минули года незримо.
Мама еще жива гордой кровью, как жив и бодр
Народ наш. Имя мое – Владимир.

Тропинка моя идет сквозь грозные бури.
Но цыганка не солгала: любовью томимый,
Из-за женщины подлой я гибну в бредовом сумбуре.

סונטה איטלקית פרי עטו של זאב ז'בוטינסקי

סונטה איטלקית פרי עטו של זאב ז'בוטינסקי? הכותרת תמוהה משהו, נכון. רשומה מעט חריגה – סיפור בלשי קטן, תרגומי שיר מאיטלקית ומעט היסטוריה ציונית.

הסונטה האיטלקית בכתב ידו של זבוטינסקי

אתחיל בסיפור הבלשי. לפני מספר שבועות פנה אלי אדם חביב בבקשה יוצאת דופן: האם אוכל לעזור לו לתרגם הקדשה קטנה מאיטלקית? ההקדשה נכתבה בשנות העשרים של המאה הקודמת בספר האורחים של סבו הווינאי, ממייסדי סניף בית"ר בווינה. המיתולוגיה המשפחתית שלו מספרת שאת ההקדשה כתב זאב ז'בוטינסקי והיא נועדה לסבתו היפהפייה. נשמע מעניין, גם לי היה סבא ציוני בווינה באותן שנים, הסתקרנתי. כעבור שבועיים הגיע אלי בדואר (ההוא מנייר) עמוד מצולם. עכשיו זה כבר לא נראה כמו הקדשה קטנה: זהו שיר שלם בכתב יד, ובשולי הדף מצוינים שני תאריכים: 1900 באותו כתב יד כמו השיר ו-1925 בכתב אחר בתחתית. במכתב המצורף ציין המבקש שסבתו נולדה ב- 1892. תעלומה ראשונה: האם השיר נכתב לילדה בת שמונה או לאשה נשואה בת שלושים ושלוש? צעד ראשון לפתרון – עלי לקרוא ולתרגם את השיר. בעיה ראשונה: השיר כתוב בכתב יד, אמנם יפה ומסודר, אבל אני חיה דיגיטלית, כתב יד בעברית ניחא, אבל באיטלקית? בעיה שנייה: אין ספק שזהו שיר, ולא שיר מודרני פורץ גבולות אלא סונטה ממושקלת וחרוזה. תרגום פרוזה הוא משימה בלתי אפשרית, "נשיקה מבעד למטפחת" – אבל תרגום שירה? מעשה כשפים. לפני חודשיים ישבתי פעורת פה בהרצאה של רמי סערי בה הסביר ביובש על האופן שבו הוא מתרגם שירה משמונה שפות שונות. ההרצאה היתה מופלאה אבל יצאתי משם עם בטחון עצמי של גרגר אבק, כנראה ראיתי פנטום, אין חיה כזו. או במילים פשוטות – תרגום שירה הוא הרבה מעבר ליכולות ולשאיפות שלי.

אבל בכל זאת, הפונה אדם חביב ואתגרים אני אוהבת, ננסה. שלב ראשון – פענוח. אות אחר אות ומילה אחר מילה הצלחתי לרשום את רוב השיר. נשארו כמה מוקשים, מילים לא מפוענחות במשפטים חסרי פשר, כאן פניתי לחבר גוגל היקר וניסיתי כל מיני אפשרות. פעם ראשונה, שנייה, שלישית, גוגל החביב כחכך בגרונו והציע לי באדיבות אפשרויות סבירות יותר, המשכתי עוד כמה פעמים ו-הופ: צץ השיר כולו!

הנה השיר באיטלקית ולצידו התרגום המילולי שלי:

לשמחתי השיר לא צץ מתוך אתר נידח אלא מתוך "גוגל ספרים". הפתרון לתעלומה נמצא בביוגרפיה הראשונה של זאב ז'בוטינסקי שנכתבה בידי יוסף ב. שכטמן ויצאה לאור בעברית בשנת 1956 ובאנגלית ב-1986. הנה מה שלמדתי מתוך הביוגרפיה על נסיבות חיבור השיר. ולדימיר ז'בוטינסקי הצעיר הגיע לרומא ב-1898, לכאורה הגיע כדי ללמוד באוניברסיטה, הוא אכן ביקר באוניברסיטה אך בתואר אקדמי ולא זכה בתום שלוש השנים בהן שהה שם. כפי הנראה העשיר את השכלתו גם באפיקים פורמאליים פחות ונהנה מחיי תרבות תוססים – ולשמחתו ללא אף מהגר רוסי נוסף לצידו.

זבוטינסקי הצעיר ב-1898, מתוך אתר מכון זבוטינסקי http://www.jabotinsky.org

ז'בוטינסקי ניחן בכישרון נדיר לשפות, ואת האיטלקית קלט בזריזות ובאופן מושלם. שכטמן מספר שיותר משלושים שנה מאוחר יותר עדיין דיבר במבטא מושלם בכמה ניבים איטלקיים שונים עד שאיטלקים מבטן ולידה סרבו להאמין שאינו איטלקי מדורי דורות. בינתיים התפרנס מכתיבה בעיתון "אודסקי ליסטוק" אליו שלח כתבות קלילות ומגוונות על חיי היומיום והתרבות באיטליה. גם הרפתקאות רומנטיות היו לעלם המטורזן, ובעקבות אהבה נכזבת לאטלקיה מקסימה ובלתי יציבה עבר עליו ליל נדודים ועם שחר כתב את הסונטה הזו. ז'בוטינסקי ראה בה "יצירת מופת זעירה" וניסה לשלוח אותה לכמה עורכים, אך נדחה. עד כאן הביוגרפיה. צילום כתב היד בביוגרפיה זהה ממש לזה שאני קבלתי, מכאן אני מניחה שמדובר באותו מקור. מדוע כעבור עשרים וחמש שנה כתב מחדש את הסונטה בספר האורחים של הסב בווינה? האם היה שם משהו שהעלה בזיכרונו את אותו ליל שימורים רחוק? האם המשיך להאמין באיכותו של השיר וחפש כל דרך לפרסמו? חידה.
ולקינוח, שני תרגומים נוספים של אותו שיר, מתוך הביוגרפיה שכתב שכטמן. בניגוד לתרגום המילולי הפשוט שלי אלו תרגומים פואטיים של ממש, השומרים על משקל וחריזה ומוסיפים פרשנות משלהם. לצערי בשתי המהדורות מופיעים רק ראשי התיבות של שם המתרגם, ולא הצלחתי למצוא את שמותיהם המלאים. אשמח להוסיף קרדיט אם יצליח מישהו לזהות את המתרגמים האלמוניים.

 

 

 

על הקומדיה האלוהית – בעברית (5)

פרק ראשון – מבוא ותרגומים לשפות אחרות

פרק שני – השפעה על החברה היהודית ועיבודים לעברית

פרק שלישי – תרגומי הקומדיה לעברית

פרק רביעי – השוואת תרגומים

על תרגום דאנטה

מוזר לכתוב בפרק האחרון של הסדרה את המובן מאליו, את מה שריבוי התרגומים בכל השפות מעיד עליו: הקושי בתרגום דאנטה. כל תרגום אינו מעביר את כל עושרו של המקור, כך בפרוזה ובודאי בשירה. הטיב להסביר את הקושי דאנטה עצמו, כפי שמצטט אותו אולסבנגר:

"וידע כל אחד כי אי אפשר לתרגם דבר מחובר בקשר המוזות משפה אחת לחברתה בלי לפגום במתק יפיה ההרמוני, וזאת הסיבה בשלמה לא תרגמו את הומירוס משפת היוונים ללטינית כחיבורים אחרים שיש לנו מהם. וזאת הסיבה בשלמה מזמורי תהילים נטולי מתק של מוסיקה והרמוניה הם, באשר תורגמו מעברית ליוונית ומיוונית ללאטינית, ובתרגום הראשון כבר נפסד הרבה ממתק זה".

מבין תרגומי השירה תרגום דאנטה הוא אחד הקשים ביותר, ט.ס. אליוט כתב: "הטקסט של דנטה, מוגש לקורא בריכוז כה דחוס, שתרגום של טרסט אחד דורש נפח מילים כפול, והרמזים הכלולים בו – דף של הערות ופרשנות, לסגנונו של דנטה צלילות מיוחדת במינה – צלילות פיוטית השונה מזו האינטלקטואלית". התרגום נאלץ להתמודד עם שתי משימות בלתי אפשריות. הראשונה, העברת סבך המשמעויות ההיסטוריות, המטפוריות והנרמזות אצל דאנטה, דבר לא קל גם לדוברי איטלקית ויעידו על כך עשרות ומאות הפרשנויות שנכתבו באיטלקית. הפער לא נובע רק מהתעדכנות השפה בכמעט 700 השנים שחלפו אלא גם משפתו הייחודית של דנטה שלא היסס לברוא מילים חדשות לשימושו. דאנטה בונה רשת צפופה של אינטרטקסטואליות אל הספרות שקדמה לו: כתבי הקודש, התרבות הקלאסית ואף הערבית. כלומר התרגום צריך להתחשב גם באופן שיצירות אחרות תורגמו לשפת היעד, התרבות הנוצרית שבתוכה נכתבה היצירה מקשה במיוחד על התרגום לעברית שבה הקונוטציות שונות. המשימה השנייה, הצלילית, קשה עוד יותר ופתרונה משתנה משפה לשפה. דאנטה כתב בטרצה-רימה ובהקסמטר דקטילי, המתאים ללטינית ואיטלקית אך קשה מאד למימוש בשפות אחרות, ובפרט בעברית מלרעית. ברוסית לדוגמא, קיים תרגום מופת של מיכאיל לוזינסקי מאמצע המאה ה-20 המצליח לשמור על הטרצה רימה, במחיר של עיוות מבנה המשפט. רבים מהמתרגמים לאנגלית בחרו להתעלם מהמשקל והחריזה המקוריים ולהתאים את התרגום לנורמות של שפת היעד.

סיכום

ניסיתי להתחקות על התרגומים של "הקומדיה" לעברית בראיה היסטורית ומתוך כך להבין את חסרונו של תרגום קנוני לעברית. הסתבר שחסרון התרגום הקנוני אינו מעיד על התעלמות מ"הקומדיה": נכתבו בעברית ארבע יצירות בהשפעתה הברורה (מחברת התופת והעדן, מקדש מעט, תפתה ערוך, עדן ערוך), תעתיק עברי (ע"י יהודה רומאנו) ולפחות שבעה מתרגמים ניסו לתרגם לעברית חלקים ממנה (פורמיג'יני, שרייבר, ז'בוטינסקי, אולסבנגר, דיקמן, ברונובסקי, זינגר, סתיו). שני מכשולים עיקריים ניצבים בפני המתרגמים לעברית: מורכבות היצירה והשפה והתכנים הנוצריים. מבחינה היסטורית ההתייחסות העברית ל"קומדיה" מתחלקת לשתי תקופות. בתקופה הראשונה לא היה צורך בתרגומים לעברית מפני שדאנטה הוכר בעיקר באיטליה והעברית עדיין לא היתה שפה חיה. באותה תקופה הבעיה העיקרית היתה התכנים הנוצריים ולכן ה"קומדיה" "תורגמה" לעולם התוכן היהודי. עם ההשכלה והחילון התכנים הנוצריים הפכו לבעייתיים פחות אולם למרות החייאת העברית השפה הפואטית ומורכבות היצירה נשארו מכשול גבוה. השפה העברית התעשרה אך במקביל עלו גם הציפיות מהתרגום. אני מקווה שתרגום חדש ומקצועי יראה אור בקרוב וינגיש את "הקומדיה" לקורא העברי.

אפשר להצטרף לתקוותה של לאה גולדברג משנת 1951:

“אף על פי כן עצם עובדת השקידה הזאת מעוררת תקווה, שיבוא יום והיצירה תתורגם כהלכה, עם כל הקושי הכרוך בדבר. יצירה כזאת תורגמה בכל אומה ולשון 3, 4, 5 פעמים, עד שהגיעו לתרגום טוב.”

ולקנוח, רוברטו בניני קורא את הקנטו החותם את ה"קומדיה" על רקע הרקוויאם של מוצרט. מומלץ לנסות להקשיב גם למי שאינו מבין איטלקית, אולי זה המפתח להבנת הקסם, אולי אפילו אני אתמוגג סוף סוף.

.

רוברטו בניני – סוף הקומדיה האלוהית