פְיַאסְקוֹ אצל אֶקוֹ ותובנות של סופר

חלק קטן מהקהל שלא נכנס (צילום: שחר לאודון)

כידוע הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות והפיאסקו הוא כמובן לא של אקו, אלא תוצאה של כוונות טובות באוניברסיטת תל-אביב. היוזמה היתה נהדרת – הרצאה של אומבטו אקו, פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום. ההרצאה פורסמה בכל הצינורות, אני קבלתי לפחות חמש הודעות בדואל, הודעה כאן, ועוד הוספתי חטא על פשע ופרסמתי אותה בעצמי כאן. כשהגעתי לשם רבע שעה לפני השעה היעודה – בקושי רב ניתן היה להיכנס אפילו לבניין. דלתות האולם היו סגורות וקהל עצום (300 איש?) חיכה בנימוס אך בדוחק ברחבה. מכרים לצדי טענו שזה היה המצב גם חצי שעה מוקדם יותר. מסתבר שבאולם התקיים שיעור רגיל קודם לכן והסטודנטים שוחרי הספרות נשארו רובם ככולם לשבת בכיסאותיהם. לכן, גם כשהתחילו להכניס אנשים לאולם, רק מעטים נכנסו. בסופו של דבר, באמצע ההרצאה, החלו להקרין במעגל סגור ובאיכות מינימאלית את ההרצאה בכתה סמוכה, הייתי מאושרת להצליח למצוא מקום בצד על הרצפה. לא בדיוק התנאים האידיאליים להתרכז בהרצאה. [תוספת מאוחרת: דיווח בעיתונות]

אבל בכל זאת, אחרי הוצאת הקיטור, כמה נקודות שהצלחתי לקלוט:

  • בעת כתיבת רומאן בונה אקו בדמיונו עולם שלם שבו הוא ממקם את העלילה והדמויות. הוא משרטט את המבנים, סופר מדרגות ועיקולים, מתכנן את אורך המסדרון כדי שיתאים לאורך השיחה המתנהלת בו. העולם הזה אינו מוצג לקורא אף פעם, אבל כדי שההשתקפות שלו ברומאן תהיה משכנעת – הוא חייב להתקיים בדמיונו עד לפרט האחרון.

    אומברטו אקו בתל-אביב (צילום: שחר לאודון)

  • לא רק העולם הפיסי – גם כל שאר הפרטים ברומאן חייבים להתלכד לשלמות הרמונית: משך הזמן, התקופה ההיסטורית, הטכנולוגיה, השפה.  הרומאן על פי אקו הוא פאזל רב מימדי, מערכת מרובת אילוצים שבה כל חלק חייב להשתלב במקומו. הוא סיפר כיצד שלח את אחת הדמויות לברזיל לעשר שנים כדי לאפשר לאנושות להמציא את המחשב האישי בינתיים (מזל שאני הייתי עדיין בבית ספר ואין לי חלק באשמה שלא הוצאנו את הצ'יפ בזמן).  כתיבת רומאן נשמעת בפיו כדבר מאד פשוט: רק תפתור את כל האילוצים והרי לך רומאן משובח. האמנם?
  • ועוד בפלאי הטכנולוגיה, אקו פינטז להנאתו ולהנאת הקהל על האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה האינטראקטיבית שתאפשר לקורא לשנות את הספר כאוות לבו, לתת לדמויות החביבות עליו לדלג בעליזות לרומאן אחר ולחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה. אז לא, זאת לא ספרות, מהותה של הספרות טמונה בגורל הבלתי ניתן לשינוי שהכתיב הסופר. האם זה בעצם גם ההבדל בין המציאות הוירטואלית ובין העולם הממשי?
  • כאשר נשאל על תרגומי ספריו לשפות אחרות טען שהוא מקפיד לעקוב אחר מלאכת התרגום גם לשפות שאין לו מושג קלוש בהן. מכיוון שיש לו "מתרגם קבוע" לכל שפה, נוצר במשך השנים מועדון בינלאומי קטן של מתרגמיו, לפעמים הם מוצאים טעויות אחד אצל השני, לפעמים הם מצליחים לפתור בעיות בינם לבין עצמם ולעיתים הם מצליחים להסביר לו את הקשיים והוא מנסה לעזור להם להתאים את הטקסט לשפת היעד (בכך הזכיר לי את הרצאתה הנהדרת של אנה בירקנהאור על עבודתה עם חיים באר). בכל אופן ברור לו שתרגום איכותי קריטי ליצירה. לדעתו סופר שאינו נוהג כך הוא פשוט טיפש. לא פחות.
מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • MicroBalrog  On 25 בפברואר 2011 at 4:29 pm

    סיכום נהדר.

    הייתי שם גם – צפיתי בהרצאה כמוך, על המסך – הייתי גם אני מהחברים שישבו שם על הרצפה. אולי ראיתי אותך. 🙂

  • אודליה  On 22 בפברואר 2016 at 1:47 pm

    תודה !

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: