השחמט מול המראה – מסימו בונטמפלי – תרגום (2)

La scacchiera davanti allo specchio – Massimo Bontempelli  

השחמט מול המראה , פרקים 1-3 

פרק רביעי – מוזרות ראשונה

בכן, כפי שאמרתי היינו שלושה:

אני,

המראה,

השחמט.

אני הסתכלתי במראה, המראה שקפה את השחמט.

אמרתי כבר שהמראה היתה ישנה ומעט ירקרקה. מייד הבחנתי שכלי השחמט המשתקפים במראה, גם הלבנים וגם השחורים, היו חיוורים יותר מאלו האמיתיים, קווי המתאר שלהם היו פחות חדים, כמעט מטושטשים: בעצם, הם היו מוצבים שם בפנים די הרבה זמן, ונראה לי שהם רעדו קלות, כמו העשב והחלוקים שרואים בתוך מי אגם או שלולית.

עדיין לא הזכרתי דבר חשוב: המראה היתה מונחת על כרכוב האח נטתה קצת לפנים. לכן לוח השחמט ושלושים ושנים הכלים לא היו באותו מישור כמו שלושים ושניים הכלים האמיתיים, אלא נראו כאילו טיפסו במעלה שיפוע מתון.

משם הביטו הכלים המשתקפים בכלים האמיתיים: כל אחד ובן הזוג שלו: המלך הלבן הביט במלך הלבן, המלכה השחורה במלכה השחורה וכך הלאה; אלו שם עמדו גבוה יותר ומעט באלכסון ונראו מביטים על אלו שכאן בהבעת עליונות לגלגנית. אלו שכאן, מצידם, המשיכו להסתכל בחוסר עניין, ונראה שאדישות זו הביעה את גאוותם על כך שהם יותר צבעוניים, יותר חדים, ומונחים ביציבות על מישור אופקי לחלוטין.

התרוממתי שוב על קצות האצבעות, כדי לראות האם אצליח להבחין ולו בחלק קטן מדמותי במראה. אבל זה היה חסר סיכוי. כבר אמרתי לא מזמן שלא זכרתי האם היה בחדר כסא: עכשיו אני חושב שבוודאי לא היה, אחרת הייתי עולה עליו.

אבל כשנמתחתי ככה למעלה עלתה בדעתי המחשבה הזו:

"במראה הזו נמצא כל מה שנמצא בחדר הזה, הקירות הכחולים, השחמט, הכלים: כלומר גם אני צריך להיות שם."

ואז קרה משהו מצחיק מאד.

המלך הלבן – לא זה האמיתי, הוא היה כאן, אבל ההשתקפות המעט חיוורת, זו ששם – המלך הלבן הפסיק לנעוץ מבט מעבר למשטח המראה אל בן הזוג שלו, ובמקום זה הוא הסתכל בי, רעד קלות ודבר.

הוא דיבר ממש אלי, כאילו שקרא את מחשבותיי, הוא אמר אלי:

"בודאי שאתה נמצא. אתה כאן למטה. בא גם אתה לכאן ותראה. "

בכל הפעמים שחשבתי מחדש על אותו רגע, ואפילו עכשיו כשאני מספר זאת, נראה היה לי ועדיין נראה לי, שזה דבר יוצא מגדר הרגיל וכמעט בלתי יאומן.

אבל אז לא מצאתי בזה שום דבר מוזר, עניתי בשלווה:

"ברצון רב, אבל ראשית אני לא יודע איך, ושנית הוד מעלתו צריך לדעת שהורו לי לא לזוז מכאן עד שיבואו לפתוח לי."

המלך הלבן שבמראה מחה:

"כאשר אני אומר שאתה כאן אני מתכוון שיש כאן עוד אחד כמוך: הדמות שלך, כלומר: אתם שניים, כמוני וכמו המלך הלבן שנמצא שם בצד שלך. לכן נראה לי טבעי שאם אתה תבוא הנה, הדמות שלך תלך לשם ולכן בכל מקרה יהיה שם מישהו."

"אם כך" מחיתי, "זה נכון שאני אפגוש שם את עצמי."

"אתה צודק. אבל זה עדיין יהיה טיול מעניין."

"לזה אני מאמין" עניתי לו ,"אבל עדיין נשאר הקושי הראשוני: אני לא יודע איך להגיע. אם הוד מעלתו יואיל ללמד אותי…"

המלך הלבן שבמראה נזף בי בחומרה:

"אין דבר העומד בפני הרצון."

פרק חמישי – הרצון המהולל

ברגע שהמלך אמר זאת התחשק לי לתת לו אגרוף.

אני כבר אסביר למה.

בחיי הקצרים עד אז הספקתי לשמוע את המשפט הזה כמות לא מבוטלת של פעמים: "אין דבר העומד בפני הרצון". שמעתי אותו שוב ושוב:

מההורים שלי,

מבני המשפחה הקרובה של הורי,

מהחברים של הורי ובני משפחתם;

מהמורים שלי.

פעמים אחדות קראתי אותו בספרי הלימוד או בספרים שקבלתי במתנה.

המשפט הזה תמיד הצית בי חמת זעם או עצב עמוק .

מעולם לא העזתי להתנגד כשאמרו לי אותו, אבל חשבתי:

"אילו היה זה נכון שאין דבר העומד בפני הרצון הייתי מצליח, מפני שלא חסר לי רצון, לקטוף תפוחים מהעץ מול בית הספר, אותו עץ שעומד בגן המוקף בחומה הגבוהה פי שלוש ממני ונעוצים בראשה המון שברי זכוכית; הייתי יכול לעוף החוצה מהחלון ולהגיע עד הים; הייתי מצליח לאכול את כל לפתן הפירות במזווה מבלי שזה יעשה לי רע, כמו שקרה לי בפעם הקודמת כשאכלתי רק שתיים מתוך חמש הצנצנות; הייתי יודע את כל החומר מבלי לבזבז יותר מידי זמן על הלימודים; הייתי מייד בן שמונה עשרה."

היה לי הרבה רצון לכל הדברים האלו, אבל זה לא הספיק.

כל קורא, אם הוא פיקח, יבחין שאני הבנתי הפוך את הפתגם המפורסם, שהוא אמת קדושה. רק שנים רבות אחר כך הבנתי אותו לאשורו, אבל באותה העת כאשר אמרו לי אותו כעידוד הוא הצליח רק לייאש אותי.

קל לדמיין כמה הרגיז אותי לשמוע אותו מוטח בפני מפי מלך לבן, שהיה השתקפות במראה, שלא היה ההורים שלי, או אפילו קרוב, או חבר של ההורים, לא מורה, לא ספר לימוד או קריאה: שום כלום. כמו שכבר אמרתי, הייתי נותן לו אגרוף.

ריסנתי את עצמי, קצת בגלל הכבוד להוד מעלתו, וקצת בגלל שעלה בדעתי שאגרוף ישבור את המראה, בדיוק מה שאמרו לי לא לעשות.

פרק שישי – שם

במשך התקף הזעם הקצר שלי על הוד מעלתו המלך הלבן (המשוקף) נמנעתי מלהביט בו.

כאשר החזרתי את מבטי אליו הוא החל לצחוק.

"מה קרה לך " שאל אותי ," שנעשית כולך אדום?"

כששמעתי את זה הרגשתי שאני מסמיק אפילו יותר: הרגשתי שהפנים והראש שלי בוערים.

הוא הפסיק לצחוק והביט בי בחביבות.

לאט לאט נרגעתי.

כשנרגעתי לגמרי הוא אמר לי:

"אני אעזור לך, עצום את העיניים ותישאר רגוע."

מייד צייתתי וסגרתי חזק את העיניים עד שכאב לי בגלגלי העין. בטח היה לי פרצוף איום ונורא באותו רגע, אבל זה לא משנה.

בזמן שעשיתי זאת, לא שמעתי יותר שום קול פנימי, הרגשתי שאני אפוף בדממה. אחר כך הקיפה אותי רעננות לחה, ולבסוף שמעתי את קולו של המלך שלי, אבל הרבה יותר קרוב, כמעט בתוך אוזן.

"הנה, תסתכל."

פתחתי את העיניים.

ראיתי מישור אינסופי.

המלך היה לצידי, אותו מלך שראיתי קודם במראה, אבל הוא גבה, הוא היה גבוה כמעט כמוני.

הוא הציג לי את עמיתו המלך השחור ואמר לי :"אנחנו יריבים על לוח השחמט אבל כאן אנחנו חברים טובים."

היה לי נדמה שהמלך השחור מושיט לי את ידו אבל למען האמת אני לא זוכר שראיתי אותה, לא את זו ולא את השנייה. עברו הרבה שנים מאז ובאותו רגע הייתי מבולבל ביותר.

תרגום – שירלי פינצי לב



השחמט מול המראה , פרקים 1-3

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: