הכלה האמריקאית – מריו סולדאטי

La sposa americana / Mario Soldati

כריכת הספר מביכה מעט: תצלום בוהק של אשה שרועה למחצה ולגופה רק כתונת תחרה כתומה. זו לא הכריכה שמומלץ להסתובב איתה במסדרונות החוג לספרות. מבט נוסף מאפשר מעט יותר סלחנות: על הכריכה האחורית מודפסת המלצה חמה של איטלו קלווינו, התצלום לקוח מתוך הסרט שביים בנו של הסופר בעקבות הרומאן, והמוסכמות באיטליה באותה תקופה לגבי כריכות היו אחרות (את כריכת המהדורה האיטלקית הראשונה של "כזב וכישוף" של אלזה מורנטה הייתי מסווגת ללא היסוס למחלקת הרומאן הרומנטי). הרומאן אכן מציע יותר ממה שהכריכה מרמזת עליו.

בתחילת שנות השישים נוסע חוקר ספרות איטלקי צעיר לשנתיים לאוניברסיטה בארצות הברית. אדוארדו, האיטלקי ממילאנו מוצא את עצמו בעירת אוניברסיטה מנומנמת, וכך, במוקד התעניינותו נמצאת מגישה בקפטריה המקומית. אדית, אמריקאית בהירה ממוצא צכ'י, מייצגת עבורו, האירופאי, את הרעננות והחספוס של אמריקה. הוא מגלה אשה צעירה, ענייה, לא משכילה, בוטה וישירה שמסתערת על החיים במלוא המרץ. אדית היא אישה מהזן החדש, היא אינה ממתינה לאביר על הסוס הלבן אלא נחושה לבנות את חייה בכוחות עצמה. היא חולמת ללמוד חשבונאות, מקצוע פרקטי בו תוכל להתפרנס בכבוד. בינתיים היא עובדת, תומכת בהוריה, מעשנת בשרשרת, מקללת ונהנת מחופש מיני. מנקודת מבטו של אדוארדו אדית היא חידה מלאת סתירות שאינו מצליח לפצח. לאחר הערב הראשון שלהם ביחד אומרת לו אדית: "או אדוארדו, אתה כמו שאני אומרת… אבל אתה לא בשבילי", משפט שממשיך לנקר במוחו במשך שנים, ללא הסבר. האם היא דוחה על הסף את האפשרות לקשר ביניהם? האם היא רוצה להישאר לבדה? האם המרחק ביניהם חייב להישמר? האם הוא אינו עונה על ציפיותיה? האם הוא גבר החלומות הבלתי מושג? האם הפער התרבותי ביניהם בלתי ניתן לגישור? אדית מדלגת במהירות בין רכות, רגשנות, התקפי קנאה, זעם, קרירות וציניות. יש בה שלוב של תמימות ותועלתנות מחושבת. בערב הראשון אדוארדו קונה את ליבה בשלושה קרטונים של סיגריות, אדית זקוקה רק לחפיסה אחת, הנדיבות הפתאומית של אדוארדו נוגעת לליבה, אך היא עוברת במהרה לפסים מעשיים: היא תיתן אחת להוריה ותספר להם שזכתה בהן במכונת הימורים. אצל אדית אין מקום לשיחות על יחסים, נישואים, ילדים ושאר שטויות רומנטיות. כאשר אדוארדו עומד לחזור לאיטליה ומצטדק על כך שאין לו אפשרות כלכלית להינשא, היא קוטעת אותו בגסות: "תינוק אומלל! מישהו אי פעם אמר לך שאני רוצה להתחתן איתך?", אולם, כאשר מגיעה לבסוף הצעת הנישואים הטרנסאטלנטית היא מסננת "שיט" ומבריקה לו את מספר הטיסה שלה לאיטליה.

בבסיס הרומאן עומד העימות שבין העולם הישן והעולם החדש, אותו עימות שהניב שורה ארוכה של יצירות מופת ("דיוקנה של גברת" של הנרי ג'ימס, "לוליטה" של נבוקוב, ורבים אחרים). אדוארדו, כנציג העולם הישן, התרבותי והדקדנטי, משנן שירה בתור לאוכל בקפיטריה ומצטט את תומאס אקווינס. למרות שהוא רק מרצה זוטר הוא אמיד ביחס לאדית. על פי הקוד החברתי הישן רואה אדוארדו יחסים מזדמנים עם נשים אחרות כדבר טבעי עבורו אך מגיב בקנאה "איטלקית" כשהוא חושד שאדית מרשה לעצמה חופש דומה. מול העיסוק האקדמי שלו בספרות, ברוח, מתעסקת אדית בהגשת מזון וכביסה. אדואדו שואף למשרה באוניברסיטה, אדית מגיעה לשיא הצלחתה כפקידה בבנק. אדוארדו מסתכל על החברה האמריקאית בתערובת של התנשאות ומשיכה אך למרות הביקורת על היעילות חסרת הרגש של החברה האמריקאית הוא מנתק את עצמו מאיטליה ועושה כל מאמץ לבנות את חייו בארצות הברית. אולם, עקב אכילס הרגשי שלו נחשף במפגש עם אנה. אנה, חברת ילדות של אדית ממוצא איטלקי, מעוררת בו תשוקה בלתי נשלטת. אנה היא היפוכה של אדית, גדולה, כהה, רכה ופלרטטנית ולמרות אהבתו לאדית, מוצא עצמו אדוארדו מנהל חיים כפולים עם שתיהן. הצלבה מעניינת נוצרת מכך שהמשיכה הגופנית, הריקה, היא דווקא אל ה"אטלקיה" ואילו "הכלה האמריקאית" נשארת תמיד מושא האהבה המשמעותית והעמוקה.

כאמור, הנושא אינו נטול יומרות, הכתיבה יפה והעלילה מעניינת ומותחת. הדובר, אדוארדו, מספר על האירועים ממרחק שנים והסיפור הלא כרונולוגי מצליח לסקרן. אולם, אי שם לאחר אמצע הספר מתפוגגות היומרות ונשאר רק סיפור הרפתקאות של בגידה בחיי הנישואים. יחסי המשיכה-דחיה הבין תרבותיים נעלמים ואנו נותרים עם דיווח מפורט על משחקי מחבואים וחילופי מיטות. הניגוד בין הנשים, איטלקיה ממוצא סיציליאני מול האמריקאית ממוצא צ'כי, כמעט ואינו חורג מגבולות האפיון החיצוני. ואולי אין זה מפתיע בהתחשב בכך שאנה "האיטלקיה", נולדה באמריקה, אינה דוברת איטלקית ובעצם היא לא פחות אמריקאית מאדית. יתכן שהחמצת פיתוח הקונפליקט התרבותי קשורה להחמצת פיתוח הדמויות הנשיות. הסיפור נשאר צמוד לנקודת התצפית של אדוארדו אשר אינו מצליח, ואולי אף אינו מנסה, לפצח את המסתורין של שתי הנשים. חלקו הראשון של הרומאן מצליח לעורר עניין בדמותה של אדית. הנערה הפשוטה והנוקשה לכאורה מנווטת את חייה בחכמה, ברגישות ובאומץ רב, אך דמותה אינה זוכה לפיתוח ברומאן. הקורא נאלץ להסתפק באדוארדו אשר המודעות העצמית שלו כה נמוכה עד שאנה, בסצנה בלתי אמינה בעליל, צריכה להסביר לו ביובש שלה אין כל משמעות בחייו.

אמנם חלקו האחרון של הספר עונה על סוג הציפיות שיצרה הכריכה הבוהקת, אבל למרות זאת רובו מהנה מאד. הכתיבה הרגישה והמדויקת והמבט מבחוץ על אמריקה של שנות השישים מעניינים גם בימינו, כמעט שני דורות מאוחר יותר. סערות שנות השישים אינן חודרות לרומאן, אך הוא מאיר את הרקע התרבותי שמתוכו צמח השינוי במעמד האישה, שינוי שאפילו המספר, כגבר איטלקי, אינו יכול להתעלם ממנו. עם כל ההסתייגויות, לא נותר לי אלא להצטרף לקולו של איטלו קלווינו על הכריכה האחורית: במשך יומיים גם אני קראתי את הרומאן בנשימה עצורה.

על הספר והסופר

מריו סולדאטי (1906-1999) היה סופר, תסריטאי ובמאי סרטים פורה מאד, הוא פרסם כ-50 ספרים וביים מעל ל-40 סרטים. בצעירותו שהה מספר שנים בארצות הברית, חוויה מעצבת אשר המשיכה להשפיע על יצירתו לאורך השנים. הרומאן "הכלה האמריקאית" יצא לאור בשנת 1977, זכה בפרס הספרותי של נאפולי ב-1978 והוסרט על ידי בנו של הסופר בשנת 1986. הוצאת אוסקר מנדדורי, 206 עמודים.

הכלה האמריקאית – קטע מתורגם

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: